אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 52161-11-12

החלטה בתיק ת"פ 52161-11-12

תאריך פרסום : 11/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
52161-11-12
10/03/2013
בפני השופט:
מיכל ברק נבו

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דבורי נוב
הנתבע:
יוסף לביא
עו"ד ירון ברזילי
החלטה

הבקשה

1.       לפני בקשת הנאשם להורות על ביטול כתב האישום נגדו מאחר שזה הוגש בניגוד להוראות סעיף 60א לח וק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [ החוק], תוך הפרת זכות השימוע של הנאשם.

2.       לטענתו, המאשימה הגישה נגדו את כתב האישום, המייחס לו ביצוע עבירה מסוג פשע, חמישה ימים לאחר ששוחרר ממעצר, מבלי שנשלח אליו מכתב יידוע, בניגוד למצוות סעיף 60א(א) לחוק. לא צורפה גם הודעה של ראש יחידת התביעות לפיה קיימת מניעה לשלוח הודעת יידוע, כנדרש בסעיף 60א(א) לחוק. רק כאשר העלה סנגורו של הנאשם, במהלך דיון המעצר עד תום ההליכים, את טענתו בענין זה, הוצגה בפניו תרשומת פנימית של עו"ד נוב, ראש יחידת התביעות, לפיה "נוכח חומרת הארוע מאשרת הגשת כ"א מבלי שתמומש זכות השימוע או היידוע".

הסנגור טען כי תרשומת זו אינה עונה על חובת ההנמקה, המחייבת כל רשות מנהלית, וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים: היא אינה מפורטת דיה; הנימוק עצמו סתום, שכן חובת היידוע קמה רק כאשר מדובר בעבירות מסוג פשע, אשר הינן, מטבע הדברים, "עבירות חמורות" ולכן הנמקה זו יכולה, לכאורה, להתאים לכל מקרה וכך לרוקן מתוכן את מצוות החוק; לא ברור מדוע היתה מניעה במקרה זה לקיים את חובת היידוע ולא ניתן היה להמתין 30 ימים כנדרש, כאשר אין כל טענה בדבר חשש לשיבוש או המלטות וכדומה; הנימוק שצוין במענה להחלטת בית המשפט הוא שונה מנימוק ה"חומרה" שנמסר לכתחילה; הנימוק שנמסר עתה - אינטרס ציבורי להגיש כתב אישום תוך כדי מעצר הבית של הנאשם, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים - מנוגד לפסיקה. נימוקי הסנגור מפורטים ומגובים בפסיקה מתאימה.

תגובת המאשימה

3.       המאשימה השיבה לטענת הנאשם. ראש מת"פ תל אביב ציינה כי המניעה משליחת הודעה על שימוע נבעה מכך שסברה כי האינטרס הציבורי מחייב הגשת כתב אישום תוך כדי מעצר הבית של הנאשם, בד בבד עם הגשת בקשה להותרת הנאשם במעצר בית עד תום ההליכים נגדו. זאת, בשל חומרת הארוע בו מואשם הנאשם. לכן החליטה על פטור מביצוע חובת היידוע ובהתאם - ניטלה מהנאשם זכות השימוע.

דיון והכרעה

4.       הסנגור צודק כי ההנמקה הלאקונית, שנרשמה כתרשומת פנימית בתיק, לפיה "נוכח חומרת הארוע מאשרת הגשת כ"א מבלי שתמומש זכות השימוע או היידוע", אינה עונה על חובת ההנמקה המוטלת על רשות מנהלית. גם אם בסעיף 60א(א) לחוק לא נאמר כי יש חובה לנמק (להבדיל, למשל, מסעיף 60א(ה) לחוק, הנוקט לשון "מטעמים שיירשמו"), על רשות מנהלית לפרט נימוקיה, לפחות במידה שתאפשר העברת שיקול הדעת שלה תחת שבט הבקורת של מי שרשאי לבקרה. כך, אילו הוסיפה המאשימה את ההנמקה שנתנה עתה, עקב החלטתי, היתה ממלאת אחר חובת ההנמקה.

5.       ואולם, עצם התקלה שנפלה בהתנהלות המאשימה אינה מביאה, מיניה וביה, לביטול כתב האישום. התקלה אינה מהווה שיקול יחיד ומכריע בהחלטה האם לבטל את כתב האישום ובית המשפט אינו רשאי להתעלם משיקולים נוספים, כגון סבירות ההחלטה לגופה, אף אם לא נומקה כדבעי בזמן אמת.

6.       בבואנו לבחון את סבירות ההחלטה, יש לזכור כי בית המשפט אינו הופך ל"תובע על" ובהפעילו את חרב הבקורת השיפוטית על החלטות התביעה הוא אינו מחליף את שיקול דעתה של התביעה בשיקול דעתו שלו (ע"פ (מחוזי תל אביב) 15757-04-11 מדינת ישראל נ' גרינוולד [פורסם במאגרים ממוחשבים, 18.6.12]).

7.       הנאשם מואשם בעבירות חמורות למדי. על פי כתב האישום הוא הגיע עם שלושה אנשים נוספים למחסן מסוים, שם תקפו את המתלונן, אשר בינו לבין הנאשם נתגלע ויכוח. הנאשם והאחרים נתנו במתלונן זרם חשמלי באמצעות שוקר. לאחר שנפל המתלונן ארצה המשיכו לבעוט בו בכל חלקי גופו והיכו אותו בידיהם, ונוסף על כך דקרו אותו בגבו ובבטנו בחפץ חד. המתלונן דימם ונפצע בכל חלקי גופו, ונזקק לטיפול רפואי.

8.       אמנם, סעיף 60א לחוק חל רק על עבירות מסוג פשע, אך לא נכון לומר שכל הפשעים חמורים באותה מידה. במקרה דנן, ניתן להבין מדוע סברה המאשימה כי יש מקום להזדרז בהגשת כתב האישום בעוד הנאשם מצוי במעצר בית, על מנת לאפשר הארכת מעצר הבית עד תום ההליכים. צודק הסנגור כי במובלע, בתיבה "חומרת העבירה" מכוונת המאשימה למידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובמקרה זה - אכן מדובר, על פני הדברים, באישומים המקימים חשש כי הנאשם מסוכן. משכך, לא ניתן לומר כי בהחלטתה סטתה התביעה ממתחם האפשרויות הסבירות באופן המחייב התערבות בית המשפט.

9.       ענין לנו, אם כן, בהחלטה סבירה, שהתקבלה מבלי שניתנה בזמן אמת הנמקה ראויה. מדובר, כאמור, בתקלה, אך לדעתי - לא בכזו המחייבת, כשלעצמה, ביטול כתב האישום.

10.     הכלל הוא כי שימוע יערך לחשוד בטרם הגשת כתב אישום, ומימושה של אפשרות זו פירושה מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום, כפי שנאמר בבג"צ 4175/06 הרב אלבז נ' היועמ"ש [פורסם במאגרים ממוחשבים, 6.6.06]. ואולם, זכות השימוע אינה זכות מוחלטת ובלעדית. מדובר בזכות שיש לאזן אותה מול מכלול של זכויות ואינטרסים מוגנים ובנסיבות מסוימות, ניתן לקיים שימוע בדיעבד, כאשר במקרה כזה תדרש המאשימה לגלות גמישות ופתיחות בשקילת טיעוני הנאשם, נוכח קיומו של כתב האישום ברקע. ראו בענין זה גם בג"צ 4785/10 גבאי נ' השופט אליהו ביתן, פסקה 5 [פורסם במאגרים ממוחשבים, 8.7.10]:

"אומנם אין דומה שימוע לפני מעשה לשימוע בדיעבד, בעוד כתב האישום תלוי ועומד. אולם הואיל שבמקרה דנא השימוע ייערך שעה שברקע תלוי ועומד כתב האישום, נדרשת המשיבה לגלות גמישות ופתיחות בשקילת טיעוניו של העותר לגופם על מנת שהליך השימוע לא ישמש בבחינת מס שפתיים".

סיכומו של דבר, למרות שקבעתי כי המאשימה סטתה מחובת ההנמקה, אין מקום להורות על ביטול כתב האישום, וזהו אחד המקרים שבהם, באיזון מול האינטרס הציבורי שהוזכר לעיל, ניתן לקיים שימוע בדיעבד.

11.     מאחר שבתגובת המאשימה התחייבה זו לקיים לנאשם שימוע, ככל שיחפוץ בכך, וזאת - בנפש קולטת ופתוחה, אני מורה לנאשם להודיע למאשימה בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו אם חפץ הוא בשימוע. זאת, נוכח העובדה שקבוע דיון ליום 20.3.13. אם יודיע הנאשם שאינו מעונין בשימוע - יודיע על כך גם לבית המשפט, הדיון יוותר על כנו והנאשם יתן באותו מועד מענה לכתב האישום. אם בתוך פרק הזמן האמור יודיע הנאשם כי הוא מעונין בשימוע, זה יתקיים בהתאם למועדים הקבועים בחוק, והדיון שנקבע - יבוטל. לאחר השימוע תודיע המאשימה אם היא עומדת על כתב האישום (בין בכלל, בין כפי שהוא, ובין בשינויים) ובהתאם לתשובתה אראה אם יש צורך לקבוע דיון.

המזכירות תשלח בדחיפות עותק מהחלטה זו לצדדים .

ניתנה היום,  כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ