אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 46180-12-1

החלטה בתיק ת"פ 46180-12-1

תאריך פרסום : 15/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
46180-12-1
15/07/2013
בפני השופט:
צבי סגל שופט בכיר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
ע"י עו"ד ארז פדן ושירה קני-טל - מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי
הנתבע:
הרב אליהו בקשי דורון
עו"ד י' וינרוט וי' קוסטליץ
החלטה

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו מאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 (סיפא) בצירוף סעיף 25 לחוק; מתן תעודה כוזבת, לפי סעיף 281 לחוק; ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק.

2.         סמוך למועד הגשת כתב האישום עתרו באי-כוחו המלומדים של הנאשם, עוה"ד וינרוט וקוסטליץ, להחשת הדיון בתיק נוכח מצבו הבריאותי המורכב של הנאשם. כן ציינו, כי באמתחתם מספר טענות מקדמיות, שהעיקרית שבהן הינה להגנה מן הצדק, בהתייחס לכך שהעמדתו לדין של הנאשם נסמכה בעיקר על עדותו בבית משפט זה (בפני כב' השופט אמנון כהן), בת"פ 260/08 מדינת ישראל נ' רוזנטל, מבלי שהוזהר קודם לכן בדבר זכותו שלא להפליל את עצמו, כמצוות סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; כמו גם על אמרתו במשטרה שנגבתה לאחר מתן העדות, בה אישר הנאשם את תוכן עדותו בבית המשפט, זאת, כנטען, לאחר שהוזהר על ידי חוקריו אך ורק באופן כללי.

3.         בהחלטתי מיום 30.12.12, ולצורך ייעול הדיון, הוריתי לבאי-כוח הנאשם להעלות את טענותיהם המקדמיות על הכתב, ולבאי-כוח המאשימה - להגיב על הטענות בכתב. בנוסף, נקבע דיון להקראת כתב האישום ולשמיעת הטענות המקדמיות.

4.         במסגרת הדיון שנערך ביום 10.1.13, לאחר שכתב האישום הוקרא לנאשם  ובאי-כוחו מסרו כי הוא כופר בהאשמות המיוחסות לו, שבו הצדדים ועמדו על עיקרי טענותיהם (במאמר מוסגר אציין, כי משהועלתה על ידי באי-כוח הנאשם הטענה המקדמית, לכאורה לא היה מקום מצידם למסור את תשובת הנאשם לכתב האישום מיד לאחר הקראתו, כפי שנעשה).

אליבא דבאי-כוח הנאשם, הפגמים שנפלו בהליכי חקירתו - בבית המשפט ובמשטרה - והעמדתו לדין של הנאשם, כמו גם העובדה כי כנגד גורמים אחרים בפרשה לא הוגשו, כנטען, כתבי אישום, מצדיקים את ביטול כתב האישום בהתאם להוראות סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. עמדת המאשימה, מנגד, בקליפת אגוז, הינה כי זכויות הנאשם לא נפגעו בהליכים אלו, וכי מכל מקום אין בפגיעה, ככל שהייתה, כדי להצדיק את ביטול כתב האישום.

5.         במהלך הדיון, ולאחר שבית המשפט הפנה שאלות לצדדים והציע מתווה לצורך ניהול ראוי ויעיל של התיק, לפיו עוד בטרם יישמעו הראיות לגוף הטענות באישום, תובאנה תחילה ראיות אך לצורך ההכרעה בטענה המקדמית של ההגנה מן הצדק, הודיעו באי-כוח הנאשם, על אתר, כי הם מסכימים להצעה (ראו עמ' 11 - 14 לפרוט'). באי-כוח המאשימה ביקשו שהות על מנת לשקול את ההצעה, ובתשובתם מיום 24.1.13 הודיעוני כי אינם מקבלים אותה, שכן לשיטתם המיקום הגיאומטרי הראוי לבחינת "שאלת קבילותן של אמרות החוץ של הנאשם..." כמו גם הטענות "בדבר פגמים בגביית הודעותיו" אינן מתאימות להידון כטענה מקדמית, וכי הטענה בדבר העדר האזהרה קודם למסירת העדות בבית המשפט, על נגזרותיה, הינו בשלב מאוחר יותר, קרי - עת ייבחנו קבילותן ומשקלן של השתיים: העדות בבית המשפט והאמרה במשטרה. לטענתם, ככל שבית המשפט יקבע שיש מקום לברר את הסוגיה בשלב מקדמי, נדרש יהיה לשמוע ראיות במספר רב של סוגיות עובדתיות, לרבות שמיעת עדות הנאשם, על מנת להניח תשתית עובדתית מתאימה קודם למתן החלטה בטענות, זאת נוכח אופי הטענה המקדמית ובהתאם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהפעלת "כלל הפסילה הפסיקתי" שהותווה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006).

ויוער כאן ועתה: ראשית, ככל שלא הובנה הצעתי בדיון, הרי זו באה בעקבות טענת באי כוח הנאשם, לפיה עומדת לנאשם הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק. משכך סברתי, ומכאן אף נגזרה הצעתי, לפיה ראוי זו כי תידון בראשית המשפט, לרבות שמיעת כל הראיות, מטעם שני הצדדים, הרלוונטיות להוכחתה ;

שנית, אף שהודעת המאשימה נדרשה אך לצורך קבלת עמדתה בדבר ההסדר הדיוני, חלק בלתי מבוטל הימנה כלל טענות לגופו של עניין, לרבות אלו הנוגעות לשאלת קבילות העדות בבית המשפט והאמרה במשטרה.

6.         ואכן, בתשובה מפורטת ומנומקת טענו באי-כוח הנאשם כי אין יסוד לעמדת המאשימה בנושא. לדידם, " אין עסקינן בטענה מקדמית זו בשאלה הצרה של קבילותן של אמרות החוץ של המבקש, כי אם בביטולו של כתב האישום כולו לפי סעיפים 149 ו- 150 לחסד"פ", כאשר את הביטול האמור ניתן לגזור הן מהטענה אודות הפגמים שנפלו בהליכי מסירת העדות בבית המשפט וגביית האמרה מהנאשם במשטרה, והן מהאכיפה הבררנית העולה בבירור, כך לטענתם, מהאמור בכתב האישום, אף מבלי כל צורך בשמיעת המשפט כולו. מאחר שטענות אלו מכוונות כנגד ניהול ההליך ולא נגד האשמה המיוחסת לנאשם, או לגופן של הראיות הקיימות נגדו, דרך המלך לדיון בהן הינה בשלב מקדמי של ניהול התיק, עוד קודם למתן תשובת הנאשם לכתב האישום (שכאמור - כבר ניתנה, אם כי לא בצורה מפורטת), ובגדר כך עומדת לצדדים הזכות להשמיע עדים ולהביא ראיות לתמיכה בעמדתם. באי-כוח הנאשם הוסיפו וטענו, כי אף לשיטת המאשימה, לפיה השאלה העיקרית הינה קבילות אמרות החוץ של הנאשם, הרי שגם דינה של שאלה זו להתברר במסגרת "משפט זוטא", שברגיל נערך בסמוך להעלאת הטענות כנגד קבילות הודעות הנאשם, וההכרעה בכך לא נדחית עד לתום ההליך.

כאן המקום להעיר, כי בדומה למאשימה, ובניגוד להנחיית בית המשפט בדיון שנערך, גם באי-כוח הנאשם "גלשו" בעמדתם לא אחת לטענות לגוף העניין, חרף העובדה כי בפתח תגובתם ציינו שיימנעו מלעשות כן (ראו: סעיף 8 לתגובה).

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מזה ומזה, נחה דעתי כי בנסיבות העניין יש לשמוע התיק ברוח המתווה דלעיל, קרי - שמיעת ראיות הנוגעות לטענה המקדמית של הגנה מן הצדק, כשלב ראשון בהליך, ולאחר מכן - מתן החלטה באשר להמשך ואופן ניהול התיק. זאת, כמצוות סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי על בית המשפט " להחליט בטענה לאלתר, זולת אם ראה להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט".

הגם שאת טענת ההגנה מן הצדק ניתן להעלות בכל שלב של המשפט, הרי מעצם טיבה וטבעה - וכך היא אף הוגדרה על ידי המחוקק - עסקינן בטענה מקדמית, אשר קבלתה עשויה להביא, במקרים מתאימים (אף שהינם חריגים ויוצאי דופן) לביטול כתב האישום. הנה-כי-כן, נוכח טענות באי-כוח הנאשם, שעל פניהן (ומבלי להכריע בדבר כמובן) אינן בעלות משקל של מה בכך, והנפקות האפשרית שיש לקבלתן על אופן ניהול התיק, איני רואה לנכון לנהל את ההליך במתווה שהציעו באי-כוח המאשימה, קרי - מתן החלטה בטענה המקדמית שהעלו באי כוח הנאשם אך בגדר הכרעת הדין ולאחר שמיעת כלל הראיות בתיק, שהרי כאמור, אם טרם הובהר הדבר דיו במהלך הדיון שנערך, או שמא את הצעתי הדיונית לא הבהרתי כראוי, כך או אחרת, הפיצול עיקרו - בשמיעה תחילה של הראיות היכולות, אליבא דהגנה, לבסס את  הטענה המקדמית בדבר קיומה בנסיבות העניין של הגנה מן הצדק, המצדיקה - או לא מצדיקה - את ביטולו של כתב האישום.

8.         ולמען הסר כל ספק מלבב, מובהר בזאת כי בשלב המקדמי לא תינתן כל החלטה בשאלות קבילות אמרות החוץ של הנאשם, אלא אך בטענה לביטול כתב האישום בשל ההגנה מן הצדק המתייחסת להפרת החיסיון הנטענת בגדרו של סעיף 47 לפקודת הראיות, ועשיית שימוש ישיר ו/או עקיף בראייה שנגבתה כתוצאה מכך.

9.         כמצוות הדין ובשל אופי הטענה, נטל הוכחת התשתית העובדתית לביסוסה מוטל לפתחה של ההגנה (ראו: ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776, 848 - 849 (2005); יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים - הדין בראי הפסיקה, חלק שני כרך א בעמ' 1347, והפסיקה הנזכרת שם (הוצאת דיונון, 2009)). משכך, אפוא, מתבקשת ההגנה כבר בישיבה הקרובה להביא את ראיותיה, ולאחר מכן יובאו הראיות מטעם המאשימה. בתום שמיעת הראיות בטענה המקדמית יסכמו הצדדים את טענותיהם, ולאחר מכן תינתן החלטה, בין השאר, כאמור, ביחס להמשך ניהול ההליך.

10.       בהתאם להצהרת באי-כוח הנאשם, מחד גיסא, כי את טענתם לאכיפה בררנית הם משתיתים על העובדות הנטענות בכתב האישום, ואינם מבקשים להביא ראיות נוספות על כך (ראו: סעיף 9(ב) לתגובתם), ומאידך גיסא, העובדה כי ברגיל טענה של אכיפה בררנית נבחנת אך ורק בתום ההליך, לאחר שנשמעו כלל הראיות הרלוונטיות ולאחר שהתמונה במלואה הוצגה לבית המשפט, לא יובאו ראיות בסוגיה זו בגדר השלב המקדמי האמור לעיל. עם זאת, במסגרת סיכומיהם בתום ההליך המקדמי רשאים באי-כוח הנאשם להתייחס גם לטענה זו, ככל  שימצאו לנכון להעלותה.

11.       נוכח יומנו העמוס לעייפה של בית המשפט; הצורך בקידום מהיר ויעיל של התיק בהתחשב בבקשת באי כוח הנאשם הנסמכת על גילו ומצבו הבריאותי של הנאשם; ועל מנת לאפשר לבאי-כוח הצדדים - ארבעה במספר - ולבית המשפט עצמו, להיערך מבעוד מועד, נקבעים בזאת המועדים הבאים לצורך שמיעת ראיות בתיק. ודוק: קביעת מספר כה רב יחסית של מועדים בשלב מקדמי זה נעשית אך ורק מהטעמים שפורטו לעיל, ועל מנת שלא ייווצר מצב בו לאחר ההכרעה בטענות המקדמיות, וככל שיעלה הצורך בקביעת מועדים קרובים נוספים, הדבר לא יסתייע, וברי שאין בכך כדי להעיד כבר עתה על דעתו של בית המשפט באשר לגורל טענותיו המקדמיות של הנאשם. עוד מובהר, כי לאחר מתן ההחלטה בטענות המקדמיות, ולאורה, ולאחר שבית המשפט יבחן גם בהתאם לכך את המשך ניהול התיק, ייבחן במסגרת זו גם אופן מתן התשובה המפורטת לכתב האישום, נושא ההסכמות לפי ס' 144 לחוק, גורלם של המועדים שייוותרו, ולחלופין - הצורך בקביעת מועדים נוספים.

12.       משכך, אפוא, בנוסף למועדים שנקבעו בהחלטתי מיום 20.1.13 (14.2.13 ו- 7.3.13), נקבעים בזאת דיונים גם למועדים הבאים:  4.4.13, 7.4.13, 14.4.13, 18.4.13, 21.4.13, 23.4.13, 28.4.13, 9.5.13 ו-12.5.13 (וביחד- 11 מועדים).

13.       באי-כוח הנאשם, המתחילים כאמור בהבאת הראיות להוכחת טענתם המקדמית, יודיעו לבית המשפט ולמאשימה בכתב, עד 7 ימים טרם תחילת הדיון, מי הם העדים שיעידו מטעמם ומה משך הזמן המשוער של עדותם - זאת, על מנת להקל עם בית המשפט והמאשימה את ההיערכות ליום הדיונים הראשון, ואילך.

כל הדיונים יחלו בשעה 09:00.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ