אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 4448-02-11

החלטה בתיק ת"פ 4448-02-11

תאריך פרסום : 28/05/2012 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
4448-02-11
03/10/2011
בפני השופט:
אברהם הימן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יגאל שם טוב
החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין החזקת שני סכינים, פצירה מחודדת בצורת שפיץ, גז פלפל, אלת ברזל ואלת עץ עת נסע ברכבו. מועד ביצוע העבירה הינו 35.3.2010.

בדיון שיתקיים לפני ביום 27.9.2011 טענה באת כוח הנאשם כי התביעה כשלה בכך שלא העבירה לנאשם הודעה בדבר העברת חומר חקירה בעבירה מסוג פשע מהמשטרה אליה (להלן - "ההודעה") כפי חובתה על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן "החוק"). לפיכך, כך על פי הטענה -  יש לבטל כתב האישום.

בתשובה לטענה הבהירה באת כוח התביעה כי התביעה עמדה בחובתה על פי החוק משהעבירה ההודעה לכתובות הנאשם הידועות לה. באת כוח המאשימה טענה כי העובדה שהנאשם נוכח בדיון זה ומחזיק כתב האישום בידיו מהווה למעשה אישור לך שקיבל ההודעה, שכן הכתובת המופיעה בכתב האישום אליה נשלחה ההודעה הינה זהה לכתובת אליה נשלחה ההזמנה לדיון זה אליו הגיע הנאשם. עוד טענה באת כוח המאשימה כי ההודעה נשלחה בדואר רשום, כמתחייב, לשתי כתובות, האחת לרחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה והשנייה לכפר סלעית בעין שריד- היא הכתובת אשר הופיע בכתב האישום ואשר נתקבלה על ידי החשוד עת נחקר במשטרה.

בתגובה לדברי באת כוח תביעה, באת כוח הנאשם הדגישה בפני בית המשפט כי הכתובת אליה שלחה התביעה ההודעה חסרה היא, קרי; ללא מספר הבית, וחרף זאת שלחה התביעה הודעתה לכתובת זו. בפועל היה בידי התביעה מספר הבית אך זו העדיפה לא לציין המספר ובכך הכשילה הנאשם. עוד טענה באת כוח הנאשם כי אל לו לבית המשפט לראות בשליחת ההודעה לכתובת המצויה בידי התביעה, ללא כל בדיקה, כי אכן מדובר בכתובתו הנכונה והעדכנית של הנאשם - זימון כדין, שכן פרשנות כזו של בית המשפט מרוקנת מתוכן משמעות סעיף 60א ולא לכך התכוון המחוקק. לפי טענה זו אין כל טעם בשליחת הודעה לנאשם כאשר קיים ספק כי הכתובת אליה נשלחת ההודעה אינה כתובתו הנכונה.

לצורך העניין אני מקבל הצהרת באת כוח התביעה כי ההודעות נשלחו לכתובות הידועות לה ולא כטענת באת כוח הנאשם לכתובת בעלמא. משום כך, אין חולק כי התביעה עמדה בדרישת סעיף 60א לחוק שכן היא שלחה ההודעה לכתובת אשר נתקבלה בהודעת החשוד עת נחקר במשטרה וזו הכתובת הידועה לה.

למעלה מן הצריך, מצאתי לדון בטענה גם אם ההנחה שההודעה לא נשלחה לכתובתו של הנאשם הנחה שכאמור לעיל, איני מקבלה.

יש הסבורים כי על פי עקרון הבטלות היחסית יש לשקול ולאזן אם הפגם במקרה הקונקרטי מוביל לביטול כתב האישום. בעניין זה קיימות דעות שונות המובעות בפסיקת בית המשפט. לא מצאתי לפרט ולמנות הפסיקה התומכת בשיטה אחת אל מול השיטה האחרת.  לא פעם ציינתי כי אני נמנה עם אילו הסוברים שלא כל מחדל של התביעה באשר לחובתה לפי סעיף 60א לחוק יביא מיידית לבטלות כתב האישום.

לעניין זה יפים דברי בית המשפט המחוזי בירושלים:

" ההלכה הפסוקה בדבר הבטלות היחסית מורה, כי במסגרת הביקורת השיפוטית על  פגם שנפל בהחלטה, יש להבחין בין שני מישורים: האחד - הפגם עצמו, והשני - תוצאת הפגם, קרי - נפקות הפגם על תוקפה של ההחלטה. נפקות הפגם, לרבות הסעד הניתן על-ידי בית-המשפט, תוכרע על-פי חומרת ההפרה בהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ( רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 637, עמ' 644). הכלל חל הן על החלטות מינהליות והן על החלטות שיפוטיות (רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד נה(4) 673, 685), לרבות על החלטות שניתנו בחוסר סמכות (ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 793, 816). על-פי הדוקטרינה האמורה, פגם בהחלטה מינהלית אינו מחייב את ביטול ההחלטה, ולבית-המשפט יש שיקול-דעת רחב בבואו להכריע בשאלת תוצאות הפגם. עליו לקיים בדיקה עניינית של המקרה לגופו, אגב איזון בין שיקולים, שבמסגרתם תיבחן חומרת הפגם, הרלבנטיות שלו ביחס להחלטה, תכלית ההוראה שהופרה, הנזק או העוול שהסבה ההפרה ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי לו תבוטל ההחלטה בגינו ( י' זמיר , לעיל, עמ' 680; וכן ראו: ע"פ 1523/05 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 2006(1) 2813)". 

"זאת ועוד : עיון בחוק והשוואתו להצעת החוק מלמד כי הפרת חובת היידוע אינה אמורה להביא לתוצאה כה קיצונית של ביטול האישום. כאשר סבר המחוקק, כי הפרת זכויות דיוניות של נאשמים מצדיקה סנקציה מקדמית עוד בטרם תיבחן שאלת נפקות ההפרה על האישום במסגרת הכרעת-הדין -  עשה זאת במפורש. כך למשל הורה בסעיף 77 לחוק, כי הפרת החובה להעמיד לידי הנאשם את חומר החקירה לפי סעיף 74 לחוק תגרור "סנקציה", לפיה לא תוכל התביעה להגיש את הראיה לבית-המשפט.  בסעיף 60א לא קבע המחוקק כי הפרת חובת היידוע או פגיעה בזכות השימוע יביאו לביטול האישום. יתירה מכך: בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות שימוע), התשנ"ט-1999, נאמר כי " לא יוגש כתב אישום בעבירה מסוג פשע נגד חשוד שביקש לממש את זכותו לשימוע לפני שניתנה לו הזדמנות נאותה לממש את הזכות ". העובדה שבחוק לא אומצה הצעה זו, מלמדת על כך שהמחוקק לא ראה בהפרת החובות האמורות כמצדיקות ביטול אישומים, ובפרט כאשר ניתן לרפא את הפגמים הנ"ל בעריכת שימוע מאוחר. לכך יש להוסיף, כי המחוקק לא מצא לנכון לכלול ברשימת הטענות המקדמיות שיש בהן כדי להביא לביטול אישום לפי סעיף 149 לחוק, פגמים בהליך הגשת כתב-האישום -  בכלל, ובזיקה לזכות השימוע - בפרט."

(ע"פ 30541/06, 30542/06, 30545/06 מדינת ישראל נגד יצחק בין אברהם ואח').

בדבר יחסיותה של זכות הטיעון מצאתי לצטט בהסכמה מלאה מדברי כב' השופט מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב. אף על פי שהדיון פסק דין זה נסב אודות החלטת התביעה להימנע ממשלוח ההודעה, הרי הדברים רלוונטיים לעניין מהות הזכות ויחסיותה. 

"אולם בהסדר החוקי שהותווה ניכרת יחסיותה של זכות הטיעון. כשאר זכויות האדם גם זכות הטיעון אינה זכות מוחלטת. היא עשויה לסגת מפני זכויות יסוד אחרות או מפני אינטרסים ציבוריים חשובים. כנגד מימושה של זכות הטיעון יכול להתייצב הצורך בשמירה על תפקוד תקין של רשויות אכיפת מהחוק, הגנה על הציבור המתחייבת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ונסיבות אחרות המצריכות הגשה דחופה של כתב אישום. המחוקק ערך, כך נראה לי, שקלול ואיזון פנימי בין אינטרס הפרט ומימוש זכות הטיעון לבין שיקולים נוגדים המצדיקים את אי מימושה. והכף הוטתה נגד מימוש הזכות. הטיית כף זו מגולמת בשיקול הדעת הרחב המוקנה לפרקליט מחוז (או לראש יחידת תביעות) שמכוחו רשאי הפרקליט להורות על הגשת כתב אישום טרם מיצוי זכות הטיעון בידי הנאשם. המחוקק לא הגביל את שיקול הדעת של פרקליט המחוז ולא תחם אותו בינות לקווים מנחים מסוימים.  המחוקק הסתפק בדרישה לקיומן של "נסיבות מצדיקות" ובדרישה לשקיפות של טעמיי ההחלטה.

סיכומה של החלטה זו הוא שמהוראות סעיף 60א לחסד"פ נובעת חובת יידוע בדבר הגשת כתב אישום צפויה שממנה נגזרת זכותו של הנאשם המיועד לקבלת הודעה כאמור וכן מוענקת לו זכות שימוע. הזכויות המוקנות לנאשם המיועד כפופות לשיקול הדעת של גורמי תביעה בכירים להימנע ממימושן. החוק מקנה עדיפות לשיקול הדעת של גורמי התביעה אם הוא מושתת על "נסיבות מצדיקות" והוא גלוי לעין הנאשם".    

(ת"פ (ת"א) 40131/07 מדינת ישראל נ' בן רובי רונית)

כשאני בוחן הפגם במקרה זה, ואת הפגיעה שנגרמה לנאשם עקב אי קבלת הודעת השימוע בעניינו, איני מוצא שהפגם מוביל לביטול כתב האישום.

לא פעם נוכחנו בכוחה של התביעה לחזור בה מכתב אישום באמצעות סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982. גם אם לפי סעיף 60א לא נתנה המאשימה את זכות השימוע לנאשם טרם הגשת כתב האישום, במידה ויש ממש בטענות הנאשם, אין מניעה לתביעה לשמוע טענות אלה 'בלב שלם ובנפש חפצה' גם לאחר הגשת כתב האישום ובמידת הצורך לבטלו.

בדבר השימוע המאוחר אצטט פעם נוספת דברי כב' השופט מודריק מבית המשפט המחוזי בתל אביב:

"הסנגור טען שיש חשש כבד לתועלת (אפקטיביות) של שימוע מאוחר שעה שכתב האישום נותר תלוי על עומדו. גישה זו- שאומנם נמצאה לה עיגון בפסיקה של בית המשפט זה- אינה מקובלת עלי. ההנחה שגורם האחראי בתביעה לא יוכל לקיים שימוע "בלב שלם ובנפש חפצה" לאחר שגילה דעתו בעצם הגשת כתב האישום, לא ידעתי מה מקורה. רק שופטים הם "מקצועיים" דיים כדי להתעלם מכל מיני גורמים משפיעים (לרבות דעה שהתגבשה בהליכים שונים ובנסיבות שונות)? רק סנגורים הם כלילי שלמות שאין חקר לתבונתם? ואילו התביעה,  תהא דרגתה אשר תהא, מרכזת אליה גורמים נעדרי יושרה העשויים בסבירות גבוהה "להינעל" בגישתם המגולמת בכתב האישום שהוגש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ