אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 44333-09-12

החלטה בתיק ת"פ 44333-09-12

תאריך פרסום : 12/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית המשפט המחוזי בירושלים
44333-09-12
13/03/2013
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד חיים פס
הנתבע:
1. יעקב גראד
2. אלירן משה

עו"ד בועז קניג
עו"ד שי שקד
החלטה

1.         נגד יעקב גראד (להלן: " נאשם 1") ואלירן משה (להלן: " נאשם 2" וביחד: " הנאשמים") הוגש כתב אישום מקורי ביום 23.9.2012 וביום 28.9.2012, הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: " כתב האישום").

כתב האישום

2.      כרקע כללי לעובדות כתב האישום נאמר, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ובמהלך כשנתיים עובר להגשתו, התרחשו בסיני חטיפות של אזרחים סודנים ואריתראים על ידי כנופיות של בדואים. החטופים הוחזקו בתנאי שבי קשים ואוימו על יד חוטפיהם כי יוצאו להורג, אם לא ישולמו עבורם דמי כופר.

3.      לאחר החטיפה, איתרו החוטפים בן משפחה של החטוף בישראל, יצרו עימו קשר טלפוני ודרשו דמי כופר בסכום של אלפי דולרים עבור שחרור בן משפחתו. החוטפים איפשרו לחטופים לשוחח עם בני משפחתם ובמהלך שיחה זו, תאר החטוף את תנאי השבי הקשים והמצוקה בה נתון, והתחנן כי דמי הכופר ישולמו על פי הוראות החוטפים בכדי לשחררו. החוטפים נתנו הוראות לבני המשפחה בישראל בדבר סכום הכסף שעליהם לשלם, ואופן התשלום לאנשי קשר בישראל.

4.      על פי עובדות כתב האישום, לנאשם 1 הכרות ארוכת שנים עם עמאד אבו עראר (להלן: " עמאד"), המשתייך לארגון "חמאס" ומתגורר ברצועת עזה. נטען, כי בתאריך שאינו ידוע במדוייק למאשימה, מספר ימים לפני ה- 25.8.2012, קיבל ד' ג' שיחת טלפון מאחיינו, שומאי (להלן: " שומאי"), אשר סיפר לו שהוא חטוף במצרים, ושוביו דורשים לקבל סך של 20,000 דולר (ארה"ב) עבור שחרורו. ד' ג' אמר כי לא יוכל לשלם סכום זה ולאחר מספר שיחות בן ד' ג' לחוטפיו של שומאי, סוכם כי ד' ג' יעביר סכום של 13,000 דולר (ארה"ב) (להלן: " הכסף") בתמורה לשחרורו של שומאי. עוד נאמר לד' ג', כי באם לא יועבר הכסף אחיינו יירצח. חוטפיו של שומאי מסרו לד' ג' כי יקבל הוראות טלפוניות למי ומתי להעביר את הכסף.

5.      בהמשך כתב האישום נטען, כי בתאריך 25.8.2012 קיבל ד' ג' שיחת טלפון, בה נאמר לו להגיע עם הכסף לנקודת מפגש בתל-אביב. באותו מועד, יצר קשר עמאד עם נאשם 1 וביקש ממנו כי ייסע לתל-אביב, ושם ייפגש עם אזרח אריתראי העונה לשם ד' ג', אשר יעביר לו את הכסף. זאת, כדמי כופר עבור אחיינו של ד' ג' המוחזק בידי עמאד, מחוץ לגבולות הארץ.

6.      בנוסף נטען, כי באותו הערב, נסעו הנאשמים ברכבו של נאשם 1, יחד עם ברוך תמסגן (להלן: " ברוך") מנתניה לכיוון תל-אביב, על מנת לפגוש את ד' ג'. בפגישה שנערכה בין הארבעה באזור התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, סירב תחילה ד' ג' למסור את הכסף לנאשמים, וביקש קודם לדבר עם אחיינו החטוף, על מנת לוודא שהכסף אכן יועבר ליעדו. נאשם 1 התקשר לעמאד, וזה נתן לד' ג' לדבר עם אחיינו. לאחר מכן, העביר ד' ג' את הכסף לנאשמים ואלה עזבו את המקום. בהמשך, על פי הוראות שקיבל מעמאד, יצר נאשם 1 קשר עם לואאי נאצר א-דין (להלן: " לואאי"), פעיל בארגון "חמאס" בירושלים, על מנת לתאם איתו את העברת הכסף.

7.      נטען, כי ביום 28.8.2012 נסעו נאשם 2 וברוך, בהוראתו של נאשם 1, לירושלים, על מנת להעביר את הכסף ללואאי. כל זאת, על פי הנחיותיו של עמאד. בהגיעם לירושלים יצר נאשם 2 קשר עם לואאי, והשלושה נפגשו ברחוב סלאח א-דין בירושלים, שם העבירו ללואאי את כספי הכופר. נאשם 1 לקח מכספי הכופר סכום הנע בין 1,500-2,000 ש"ח, כעמלה על ההעברה. עוד נטען, כי הנאשמים ידעו כי הכספים אשר מועברים על ידם, מד' ג' ללואאי, בהוראתו של עמאד, הנם כספי כופר עבור שחרור אחיינו של ד' ג'.

8.      נטען כי במעשיהם של הנאשמים המתוארים בכתב האישום, סייעו הנאשמים לעמאד לחטוף את שומאי, כדי להעמידו בסכנת רצח, או כדי לסחוט או לאיים. כמו כן, איימו על ד' ג' בפגיעה בשומאי, על מנת להניעו למסור להם 13,000 דולר (ארה"ב), ובשל איום זה, מסר ד' ג' לנאשמים את הסכום האמור.

9.      כתב האישום מייחס לכל אחד מהנאשמים עבירה של "חטיפה לשם רצח או סחיטה", לפי סעיפים 372 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") וכן עבירה של "סחיטה באיומים", לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין.

טענות הצדדים

10.       בדיון שהתקיים בפני ביום 26.2.2013, טרם מתן המענה לכתב האישום, טענו הנאשמים, באמצעות בא כוחם, שלוש טענות מקדמיות. על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, הוריתי לב"כ הנאשמים להגיש את הטענות בכתב וכן לב"כ המאשימה, להגיב להן בכתב. להלן יובאו בתמצית טענות הצדדים:

עיקר טענות הנאשמים

11.    הנאשמים באמצעות בא כוחם, ביקשו לבטל את כתב האישום בהסתמך על שלוש הטענות הבאות:

א.      טענתו הראשונה של ב"כ הנאשמים, היא ל"הגנה מן הצדק", בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: " החסד"פ"). לפי טענה זו התנהלות הפרקליטות בכל הנוגע לתיקונים שנעשו בכתב האישום, הינה בלתי הוגנת ונפסדת. ב"כ הנאשמים ביקש כסעד עיקרי להורות על ביטול כתב האישום ולחילופין, על מחיקת עד תביעה מספר 8 - "ברוך". לטענתו, המאשימה תיקנה את כתב האישום, בשלושה שלבים שונים. תחילה הוסיפה את עבירת ה"סחיטה באיומים", אחר כך הוסיפה את המילה "סיוע" ולבסוף, וחמור מכל, ביקשה להוסיף עד תביעה (עד תביעה מספר 8 -הקטין ברוך) בטענה כי מדובר בטעות, רק לאחר שבמסגרת הליך המעצר, הצהירה ההגנה כי אותו עד מהווה עד הגנה מטעמה. לטענתו,  על אף שזכות המאשימה היתה לתקן את כתב האישום בשלב דיוני זה, מדובר ב"תופעה" נפסדת לפיה הפרקליטות, לאחר פגישות  עם ההגנה  לצורכי שימוע שימוע או משא ומתן מתקנת את כתב האישום, או מבצעת השלמות חקירה. עוד לטענתו, יש לדחות את טענת המאשימה שמדובר ב"טעות", בנימוק כי אילו הייתה ההגנה שותקת בעניין זה, לא ברור באיזה שלב בהליך, היה העניין עולה ומתברר.

          במסגרת אותה טענה, מוסיפה ההגנה כי בעניינו של עד תביעה מספר 8, "ברוך", שחלקו בביצוע אינו פחות לטענתו מזה של הנאשם 2, לא הוגש כתב אישום, מבלי שהמאשימה סיפקה טעם מניחה את הדעת לכך והמדובר באכיפה מפלה  ובררנית. עוד לטענת ב"כ הנאשמים, קיימים מחדלי חקירה הזועקים לשמיים בתיק, מאחר והמאשימה לא עשתה דבר להביא לתפיסתו של עמאד, שניצל את תום ליבו של נאשם 1, הורה לו להעביר כספים, באמתלה כי מדובר בכספי חוב, כשר ולגיטימי. בשל כך, לא נבדקה גרסתו של הנאשם 1, שהמאשימה הייתה מודעת לה.

ב.       טענתו השנייה של ב"כ הנאשמים, היא כי העובדות המתוארות בכתב האישום, אינן מהוות עבירה של "סחיטה באיומים", שהתרחשה כולה בישראל, לפי סעיף 149(4) לחסד"פ. לפיכך, הדבר מונע מהנאשמים לנהל את משפטם באופן הוגן. על כן, ביקש להורות על מחיקת העבירה של "סחיטה באיומים" מכתב האישום. לטענתו, קריאת כתב האישום מלמדת, כי גם אם יודו הנאשמים בעובדותיו, אין בכך בסיס נאות להרשעתם בעבירת "סחיטה באיומים". עוד לטענתו, המאשימה תיקנה את כתב האישום, תוך שהוסיפה את העבירה, על מנת להבטיח את סמכותו העניינית של בית המשפט בישראל, שכן הדיון מיום 28.9.2012 בתיק המעצר, נקבע לצורך השלמת טיעון באשר לסמכות הטריטוריאלית. לטענתו, הנאשמים הואשמו כמבצעים ישירים ולא כמסייעים ובנוסף, הם אינם "מבצעים בצוותא". מכאן, שעל היסוד העובדתי המתואר בכתב האישום, להתקיים בעניינו של כל נאשם, בנפרד. כאשר לטענתו, הטענה מקבלת משמעות כפולה בעניינו של נאשם 2, שאין חולק, כי לא התקיימה בינו לבין עמאד מעולם, שום אינטראקציה. לטענתו, כתב האישום מתאר מצב לפיו, עד שנשלח נאשם 2 לירושלים, כלל לא הייתה לו ידיעה שמדובר בכספי כופר, אלא לכל הפחות, בשלב בו הועברו הכספים מד' ג' ללואאי בירושלים. עוד לטענתו, כתב האישום לא מפרט את היסודות העובדתיים הדרושים להתהוות עבירת האיומים, בהתאם לסעיף 192 לחוק העונשין ו/או את יסוד הסחיטה, שבוצעו לכאורה, כנגד ד' ג', במובחן מהמעשים שביצעו חוטפיו של שומאי במצרים. בנוסף לטענתו, אף שידוע כי דרכי האיום מגוונות, כתב האישום אינו מפרט שום אמירה מאיימת, או "איום בהתנהגות" מצד הנאשמים. אין התייחסות לכך שהנאשמים איימו על ד' ג' בפגיעה בשומאי, וכן חסרות עובדות המתארות את תחושותיו של ד' ג' במהלך הפגיעה, האם הרגיש מאוים או נסחט.

ב"כ הנאשמים טען, כי הנאשמים אינם מואשמים בעבירה של "קשירת קשר לביצוע פשע" ו/או על פי דיני השותפות כ"מסייעים", אלא כמבצעים עיקריים, לכן, יסודות העבירה במלואם, צריכים להתקיים. לטענתו, כתב האישום "שותק" בנוגע לאדם שהתקשר לד' ג', איים וסחט אותו, אבל לבטח אין מדובר בנאשמים. כמו כן, לא מתוארים חילופי הדברים בין ד' ג' לחוטפים. ב"כ הנאשמים הביא מהספרות והפסיקה, פרשנות למונחים "איום" ו"סחיטה" שבעבירת הסחיטה באיומים, שלפיה לצורך שכלול העבירה, על האיום הכלול בסחיטה והמתואר באישום  לבטא  "רע" צפוי, שמילוי הדרישה המופנית כלפי הנסחט יביא לביטולו. בנוסף על הדרישה הכלולה בסחיטה להיות ברורה. יסודות עובדתיים אלה  לטענתו, אינם מתקיימים  בעניינם של הנאשמים. בנוסף לטענתו, הסחיטה באיומים מכוונת לאלץ אדם לעשות מעשה, או להימנע מעשיית מעשה שהוא רשאי לעשותו, להבדיל מאיומים, המכוונים להפחיד או להקניט. כאשר, בעניינם של הנאשמים, כתב האישום אינו מפרט מעשה ו/או כוונה של מי מהנאשמים לאלץ, את ד' ג' למסור את כספי הכופר, ואינו כולל תיאור התניה לפיה אם לא יעשה כדרישתם, יגיע אותו "רע", בדמות רצח אחיינו החטוף. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען, כי את טענתו זו, ניתן להחיל גם על העבירה של "חטיפה לשם רצח או סחיטה". לטענתו, מעשה הסיוע מצד הנאשמים מסתכם בהעברת כספי כופר, כאשר הם אינם מודעים לכך שמדובר בכספי כופר, ולכן מבחינה עובדתית, עבירה זו אינה מתקיימת.

ג.        טענתו השלישית של ב"כ הנאשמים היא, כי בכל הנוגע לעבירה של "חטיפה לשם רצח או סחיטה", מדובר ב"עבירת חוץ" שבוצעה כולה מחוץ לשטח השיפוט  ולבית המשפט בישראל לא קיימת סמכות טריטוריאלית לגביה. על כן, ביקש למחוק את העבירה, לחילופין לבטל את כתב האישום ולחילופי חילופין, לתקנו לעבירה מתאימה, כדוגמת "אי מניעת פשע, או, מתן אמצעים לביצוע פשע". ב"כ הנאשמים טען, כי העבירה בוצעה כל כולה מחוץ לשטחה של מדינת ישראל. זאת, מאחר שהן מעשה החטיפה, הן החזקת החטוף ושחרורו שנשמט מכתב האישום, הן סחיטתו והאיומים עליו ברצח והן "הכוונה המיוחדת", לשם רצח או סחיטה, התבצעו מחוץ לישראל. בנוסף לטענתו, לא מתקיימות  לגביה זיקות התחולה, הקבועות בסעיפים 13-14 לחוק העונשין. ב"כ הנאשמים ציין, כי הטענה הועלתה בהליך המעצר בתיק וכב' השופט  י' נועם שדן באותו הליך, קבע כי קיימת "סמכות טריטריאלית לכאורה" וכי הסוגיה, תידון בתיק העיקרי. לטענת ב"כ הנאשמים, מדובר במונח חדש, שאינו מוכר בפסיקה ו/או בכתיבה האקדמית ואינו נכון משפטית. בנוסף קבע כב' השופט נועם בהחלטתו, כי קיימת סמכות שיפוט מכוח דיני השותפות, תוך ביסוס החלטתו על שתי אסמכתאות מהפסיקה והספרות בלבד. אלו לטענתו, שגויות ואינן מתאימות כלל לעניינם של הנאשמים. לטענתו, יש לדחות את ההתבססות על אסמכתאות אלו, בין היתר מאחר ולא מיוחסת לנאשמים עבירה של קשירת קשר ולא קיים תכנון מוקדם בין הנאשמים לחוטפים. בנוסף, לא בוצעה הבחנה כנדרש, בין עבירות תוצאתיות להתנהגותיות. עוד לטענתו, בעניינם של הנאשמים אין מבצע עיקרי המואשם בכתב האישום, ולא ידוע אם קיים כלל מבצע כזה. לכן לטענתו, לא מתקיים גם המבחן  שלפיו "מקצת העבירה" בוצע בישראל, המבוסס על כך  שיש שותפים לדבר עבירה, שכל פעולותיהם מתמזגות יחד לכדי עבירה אחת, בליווי "תכנון משותף", כשכל אחד יודע את חלקו בביצוע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ