אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 35157-02-10

החלטה בתיק ת"פ 35157-02-10

תאריך פרסום : 28/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית דין אזורי לעבודה חיפה
35157-02-10
15/03/2011
בפני השופט:
דלית גילה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד רועי צור ואח'
הנתבע:
פריד אדראז
עו"ד גבריאל פורט
החלטה

כללי

  1. כנגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום:

הראשון - בו מיוחסת לו עבירה של אי תשלום שכר מינימום, לעובדת שהעסיק בחנות בבעלותו, "מלך הצעצועים" בכפר יאסיף, אותה גם ניהל [ 24432-01-10]; והשני - בו יוחס לו אי תשלום דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה לאותה עובדת [ 35157-02-10].

  1. הדיון בשני התיקים אוחד ובישיבה שהתקיימה ביום 21.9.10 החל ב"כ הנאשם להעלות טענות מקדמיות, אשר הושלמו בסיכומים בכתב, ונענו ע"י המאשימה, בהסכמה, גם כן בכתב. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המאשימה, כי "אין תחולה" לטענות שהושמעו בעל-פה, נוכח ההחלטה בדבר השלמת הטענות בכתב וחבל שטענה כזו הועלתה, במיוחד, כאשר אין טענה שהועלתה בע"פ ולא חזרה ונזכרה בסיכום הטענות בכתב, אף אם בשינוי קל, ואין, אפוא, טענה שניתן לומר "שהנאשם ויתר עליה", זולת הויתור המפורש, בכתובים, על אחת הטענות, לפי הודעת ב"כ הנאשם, מיום 30.12.10, כפי שיובהר בהמשך.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעברתי על שלל טענות הצדדים, החלטתי לדחות את כל טענות הנאשם, על אף שיש ביניהן כאלה השובות את העין, במבט ראשון; ואבאר בתמצית.
  1. ביחס לכל אחד מהאישומים הועלתה טענה של פגם בכתב-האישום, כאשר ב"כ הנאשם חזר בו מטענה אחת, כאמור, והיא בעניין העדר סמכות החוקר, צביקה ליבמן, לחקור חשד לעבירות בקשר לחוק שכר מינימום, התשמ"ו-1987; כן הועלתה טענה משותפת, של "הגנה מן הצדק", לגבי שני האישומים, שנושאה "אכיפה בררנית", נוכח העובדה שלא הוגש כתב-אישום נגד מי, שלטענת הנאשם, היה שותפו לעסקים בתקופה הרלבנטית - מר אסלאן נור - ולטענתו, העסיק את העובדת יחד עימו.
  1. לעניין טענה זו השיב ב"כ המאשימה, שמהראיות שבידיו, לרבות דברי הנאשם בחקירתו, לא עלתה מעורבותו של אותו שותף בהעסקת העובדת. עניין לנו בטענה עובדתית, אשר טעונה תמיכה ראייתית. מכאן, שאין לקבלה, בשלב זה, ודינה להתברר בהמשך המשפט, ככל שיבחרו לחזור עליה.
  1. הנאשם טען לעוד "הגנה מן הצדק", בקשר לאישום בתיק 35157-02-10, הנסמכת על סברתו שבנסיבות דומות ואף חמורות מהמתוארות בו, לא מעמידים לדין מפירי הוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951. לשם כך, פנה לקבלת מידע מהממונה על חוק חופש המידע במשרד התמ"ת. כשנענה, כי "אין בכוונת משרדה להעביר נתונים אלו ...", הודיע שבכוונתו להגיש עתירה מנהלית והוא מנוע מלסיים טיעוניו. איני מקבל זאת ובנושא זה עדיפה תשובת המאשימה, המפנה לנתונים שהומצאו לב"כ הנאשם, במכתבה של הממונה על ישום חוק חופש המידע במשרד התמ"ת, מיום 3.10.10, ממנו עולה, כי כן הוגשו כתבי אישום בנושא חוק חופשה שנתית [נספח ד' לסיכומי ההגנה]. לטעמי, די במקצת הנתונים, העולים מהתשובות שקיבל ב"כ הנאשם [וראו גם נספחים ה'-ו' לסיכומיו], כדי לדחות את טענתו לאפליה, עקב עצם הגשת כתב האישום נגד הנאשם שלפני.

זאת ועוד - בהחלטתי מיום 7.12.10 נתנה לנאשם ארכה, לשם קבלת נתונים ממשרד התמ"ת, תוך שנקבע, שעליו לפרט כיצד יהיה בנתונים חסרים כדי לתמוך בטיעוניו. כל הנימוקים שהועלו בסיכומיו [ס' 48-39] הינם בגדר "טיעונים לעונש", שאין בהם די לביטול האישום, מלכתחילה, בין אם מדובר בעובדה שהעובדת ביקשה לחזור בה מהתלונה, לאחר שהוסדר הסכסוך האזרחי בינה לבין הנאשם, ובין אם מדובר במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם.

למעשה, ב"כ הנאשם התיימר לדעת עובדות המבססות טענת "אפליה", לפי נוסח דבריו. לו היו בידיעתו מקרים דומים או חמורים יותר, בהם הוחלט לא להעמיד לדין, בעבירה המיוחסת לנאשם, היה עליו לנקוב בהם, ולאפשר למאשימה להשיב ולאבחן, במידת האפשר. מתקבל הרושם, שפנייתו למשרד התמ"ת לא נועדה לקבל נתונים קיימים, אלא, תכליתה "דיג", שמא יימצא שטענתו, התיאורטית, נכונה. לטעמי, לא לשם כך נועדו הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, אשר ס' 1 בו מגדיר "מידע" כך - "כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". נראה, שהמחוקק לא התכוון שהממונה ייצר רשימות נתונים חדשות, לפי חתכים שיבקשו הפונים אליו. עמדת משרד התמ"ת, לפיה, בדיקה פרטנית של כל התיקים המתנהלים בארץ, כדרישת ב"כ הנאשם, מצריכה השקעה בלתי סבירה של משאבים ועבודה - נראית ממשית.

מכל מקום, משעה שהמיוחס לנאשם עולה כדי עבירה, לכאורה, כפי שיובהר מיד, ומאחר שלא הופנינו למקרים להשוואה, בהם נמנעו ביודעין מהעמדה לדין בגין עבירה כזו, דעתי היא, כי הטענה לאפליה לא בוססה וגם אם המקרים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירה כזו הינם מצומצמים אין בכך כדי לבטלה כליל. מידת החומרה של אשר יוכח ביחס לנאשם, אם יוכח, רלבנטית לשלב גזירת-הדין. יוער, כי גם לו היה מדובר באישום ראשון מסוגו, ספק אם היה בכך די לביטול האישום, הואיל ובהגברת האכיפה, בתחום מסוים, תמיד יש מקרה עימו מתחילים, והעובדה הקובעת היא, בסופו של יום, האם בוצעה עבירה, אם לאו.

  1. הטענה, לפגם באישום, בתיק הנ"ל, בשל אי פרוט "העובדות המגבשות את האחריות הפלילית ..." - דינה להידחות, אף היא, באשר באישום זה מפורטת התקופה בגינה מיוחסת לנאשם עבירה, כלפי עובדת ספציפית, במקום מוגדר, בדיוק בהתאם ליסוד העובדתי של העבירה, לפי ס' 28(א)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951. מאחר שמדובר בייחוס מחדל גורף של אי תשלום זכות מזכויות המגן של העובדת, מכח החוק הנ"ל, והטענה היא לאי תשלום מוחלט, בתקופת העבודה, אין הכרח לפרט, בשלב זה, מתי וכמה היה צריך לשלם; מן הסתם, יכנסו לפרטים בשלב הראיות והן תבחנה לאור טענה נוספת, בדבר התיישנות הזכות לתביעה פלילית, כאמור בס' 31 לחוק. אם הנאשם סבור, שפעל כחוק ושילם לעובדת את המוטל עליו, כמעסיק, בניגוד למיוחס לו - אין, לכאורה, כל קושי לנהל את ההגנה, בהקשר זה, והדעת נותנת, שיכול היה להציג אסמכתא כבר בעת שנחקר כחשוד.
  1. אשר לטענה, כי כתב-האישום, בתיק 24432-01-10, בטל, משום שהודעת הקנס שקדמה לו הוצאה על-ידי המפקחת ענת בן-עזרא, אשר בפרסום מינויה ברשומות נפל שיבוש של סיפרה אחת במספר הזהות שלה  - אכן, כשלעצמי סברתי, כי בהליכים פליליים פגם כגון זה הינו מהותי. פסקתי בעבר, כי נוכח סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, המקנה למפקח או לרשם סמכות להטיל קנס מינהלי, שנקבע לעבירה שדינה קנס מינהלי, יחד עם סעיף 5(ה), לאותו חוק, הקובע: "הודעה על מינוי מפקח ועבירות מנהליות שבתחום סמכותו, וכן הודעה על ביטול מינוי או שינויו, יפורסמו ברשומות", יש לפרסום משמעות מכוננת וין דינו "הודעה", בלבד, שכן - בסעיף 17 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש), שתקף גם לאחר חוק הפרשנות, תשמ"א-1981 [כאמור בסע' 31, שם], נקבע: "תקנות בנות-פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה". לדעתי, מינוי אדם כמפקח, המוסמך להטיל קנסות מנהליים, שניתן להמירם במשפט פלילי, יש בה משום קביעת נורמה משפטית כללית, המשנה מצב קיים, כלפי הציבור כולו או חלק בלתי מסויים ממנו, ועל כן, כל עוד לא פורסם ברשומות דבר מינוי המפקחת - כשכל פרטי הזיהוי שלה נכונים - היא לא היתה בגדר "מפקח", המוסמך להטיל קנסות על עבירות מנהליות, לפי החוק, וכל הודעת קנס שהטילה קודם לכן, בטרם היה בידיה מינוי בר תוקף כמפקח - בטלה; כברתי, כי משנפל פגם בפרסום ברשומות אין מדובר במינוי תקין וכפועל יוצא מכך היה אמור להתבטל כתב אישום, שנסמך על הודעת קנס, כאמור, כמו באישום שלפנינו.

ברם - לאחרונה, פסק בית הדין הארצי לעבודה - "אין לפסוק כי אותה טעות סופר בפרסום מחייבת תוצאה של בטלות ההסמכה ...", והוסיף, שם, כי מקום בו מבקשים נאשמים להישפט - "אין נפקות לטענות לפגמים בהודעות הקנס לאחר הגשת כתב האישום כל עוד לא הצביעו על חסר ופגמים שנפלו בכתב האישום עצמו". נוכח פסיקה זו, מובן, כי עלי לדחות טענה מקדמית זו, של הנאשם, במקרה שלפנינו.

  1. לעניין טענת "התיישנות" - כתב האישום הוגש ביום 19.1.10, כאשר מוסכם, כי הקנס המינהלי בגינו הוטל ביום 21.12.08. ב"כ הנאשם ביקש להחיל על עניינו תקופת התיישנות בת שנה, כקבוע בסעיף 225א' לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), הקובעת: "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בעניינה... או הודעת תשלום הקנס לפי סעיף 228(ב);...".

לנושא, נסמך הסנגור על מאמרם של א. סטרשנוב וד. גלעד כהן "התיישנות עבירה מינהלית וקנס מינהלי" [נספח יב' לסיכומיו], וכן אסמכתאות מהפסיקה [ס' 61 לסיכומים] .

תשובת המאשימה לעניין זה היא, כי פסקי הדין הנ"ל מהווים הלכה מחייבת, כמו גם המאמר, המשקף את דעת כותביו ובעניינו ההלכה המחייבת היא זו של בית-הדין הארצי ולפיה, מדובר בעבירות מינהליות שחלות עליהן הוראות ההתיישנות שבס' 9 לחסד"פ, הקוצבות 5 שנים להתיישנות עבירה מסוג עוון. לטענת המאשימה - סעיף 225א' לחסד"פ, נמצא בפרק שעניינו "סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס", כאשר סעיף 221, שם, קובע, כי שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע שעבירה על הוראה פלונית, שאיננה פשע, היא עבירת קנס ומשקבע כך יקבע גם את שיעור הקנס; אולם, הקנסות המינהלים בעבירות בגינן הוגשו כתבי האישום נגד הנאשם, הוטלו בגין עבירה שהוגדרה כ"עבירה מינהלית", שבשלה ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית, כקבוע בסעיף 1 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, ואין בין העבירות המנהליות שלפנינו לבין "עבירות קנס"שבחסד"פ ולא כלום.

  1. בנקודה זו, לכאורה, הצדק עם הנאשם, שכן, התקנות הקובעות אפשרות לשלם קנס מינהלי, בגין עבירה על סעיף 14 לחוק שכר המינימום, הותקנו ע"י שר המשפטים, כאמור ברישא שלהן - "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 ..., בהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת", אבל, אין בהסמכה הייחודית שבחוק העבירות המנהליות, לקבוע עבירה לפי החיקוקים המנויים בתוספת הראשונה לאותו חוק  כעבירה מינהלית "שבשלה ניתן להטיל קנס", כאמור שם, כדי לגרוע מהמהות של אותה עבירה כ"עבירת קנס". בהיות עבירה מינהלית משום "עבירת קנס", דומה, שגם העבירה המינהלית הזו, הינה בגדר עבירה שחלה עליה ההוראה הכללית של סעיף 225א' לחסד"פ, הקובעת, שאין להגיש כתב אישום, אם חלפה שנה מיום שבוצעה העבירה. אין עלי להכריע בסוגיה זו, הואיל ולענייננו יש הוראת חוק מפורשת אחרת, המצויה בסעיף 22א'(ב) לחוק העבירות המנהליות, שזו לשונה [ההדגשה שלי]:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ