אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"פ 29443-06-13

החלטה בתיק ת"פ 29443-06-13

תאריך פרסום : 24/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום בחיפה
29443-06-13
20/06/2013
בפני השופט:
תמר נאות פרי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - מדור תביעות חיפה והצפון
הנתבע:
אחמד חוסין גראר (עציר)
החלטה

1.       לנאשם מיוחסת עבירה של שהייה בלתי חוקית, בניגוד לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: " החוק").

2.       הנאשם נעצר ביום 11/6/13. ביום 14/6/2013 הוגש נגדו כתב אישום בהתייחס לשהייה בלתי חוקית כאמור, בד בבד עם הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3.       סנגורו ביקש לדחות את הדיון לצורך בחינת הנתונים בתיק ובמסגרת הדיון הראשון שהתקיים בבקשה למעצר עד תום ההליכים ביקש הסנגור להעלות טענה לפיה יש מקום לבטל את כתב האישום וכנגזר מכך, אף את הבקשה למעצר עד תום ההליכים - מכח הוראות סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ").

4.       יוער כי למעשה, בקשה לביטול כתב האישום ראויה להתברר בפני המותב אשר אליו אמור היה לעבור התיק הפלילי, לאחר תחילת ההליך הפלילי - ולא להתברר בפני השופט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים - אך לאחר שהערתי לצדדים שיש קושי לדון בטענות במסגרת בקשת המעצר, הצדדים ביקשו כי חלף הדיון בבקשת המעצר יתקיים דיון בתיק הפלילי ובמסגרתו תתבררנה הטענות (על מנת שלא יהא צורך שאפסול עצמי ולא יהא צורך להעביר את התיק למותב אחר, דבר אשר לבטח יארך ימים ספורים). באת כוחה של המאשימה הסכימה למתווה כאמור והמדינה אף הגישה טיעון בכתב באשר לטענה המקדמית שהועלתה ולא טענה דבר לגבי המסגרת הדיונית. לכן, ולאור העובדה כי הדיון התקיים במסגרת התיק הפלילי בהסכמת הצדדים, לא ברור לי מדוע במהלך הדיון אתמול טענה המאשימה כי בית משפט זה נעדר סמכות לגבי בקשת ביטול כתב האישום (ופסק הדין שאליו הופניתי בהקשר זה - עמ"ת 22305-03-13 מדינת ישראל נ' ז'ורנו (14.3.2013) אינו רלבנטי ויש לאבחן אותו מהמקרה שלנו). לכן, לא מצאתי שיש סיבה שלא להדרש לסוגיה שהונחה על שולחני.

5.       ונחזור למחלוקת גופה - טענתו של הנאשם הינה שקיים נוהל לפיו מי שנעצר בעבירה דומה, כאשר אין לו הרשעות קודמות בעבירות דומות, מגורש ללא הגשת כתב  אישום. לטענתו, ועל כך אין חולק, קיימת לחובתו הרשעה קודמת בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק אשר בוצעה בשנת 1999 ולכן התיישנה בשנת 2007, והרשעה נוספת בבית דין צבאי משנת 1993 בגין עבירות מכח תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. לשיטת הנאשם, ההרשעות התיישנו, יש מקום להתייחס אליו כמי שאין לו הרשעות קודמות ולכן לא היה מקום להגיש כנגדו כתב אישום. עמדתו היא כי הגשת כתב האישום מהווה הפרה של הנוהל, עולה כדי אכיפה בררנית ומהווה טעם לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק.

6.       המאשימה טוענת כי אין מקום לבטל את כתב האישום שכן לשיטתה היא היתה רשאית לשקול את העבירות הקודמות, תוך שהיא מפנה לזכותה לעיין במרשם, הכולל גם עבירות שהתיישנו. בנוסף, לשיטתה לא ניתן לגרוע מסמכותה להעמיד לדין באמצעות הנחייה או נוהל פנימיים, לרבות של המשטרה.

7.       בחנתי את טענות הצדדים (לרבות השלמת הטיעון בכתב המתוקנת שהוגשה ע"י ב"כ הנאשם היום אחרי הצהריים) ומצאתי כי דין הבקשה לביטול כתב האישום להדחות - מחמת הנימוקים המצטברים להלן:

8.       ראשית, יש לראות כי הנוהל הרלבנטי שעליו מתבססת הבקשה, הינו נוהל פנימי של משטרת ישראל, המותיר שיקול דעת למשטרה בנוגע להעמדה לדין של מי שאין לו הרשעות קודמות - ולכן, אין המדובר בהפרה של נוהל "הרמטי" (ובוודאי לא הפרה של חיקוק).

9.       מטיעוני הנאשם עולה כי הנוהל אשר בבסיס הבקשה הינו נוהל שמספרו 03.300.236, וכותרתו: "הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח - פלשתינאים", משנת 2005, עדכון אחרון מיום 24.12.2006, אותו הגיש לעיוני בא כוח הנאשם, להלן: " הנוהל". אעיר כבר עתה כי אינני בטוחה שזהו הנוהל העדכני, כלומר שלא חל כל שינוי מאז שנת 2006 (לאור תיקונים בחוק), אך ככל שהמאשימה לא הציגה נוהל אחר, למרות שהתבקשה - נוהל זה יהא הבסיס להחלטה זו.

10.   עיון בנוהל מראה כי בהתאם לסעיף 3(ג)(1) סעיף קטן (ב) - כאשר תושב איו"ש נחשד בשב"ח, תתבצע לגביו בדיקה במערכת הפלילית והכרזות, וככל שלא נמצאו לגביו ממצאים כמפורט בסעיף קטן (א) - אזי שהוא יטופל באופן הבא (סעיף קטן (ג)): "החשוד יעוכב, ירואיין ..., תמסר לו החלטה להוציאו מהארץ, יוזהר החשוד לבל יכנס שנית לארץ ויוצא מהארץ ....".

11.   כלומר - מי שלא מתקיימים לגביו הקריטריונים שבסעיף קטן (א) - מגורש "בלבד". ומי נופל בגדרי סעיף קטן (א), ולגביו אין הנחית "גירוש"? סעיף קטן זה כולל מי ש"נחשד או הורשע בעבר על פי חוק הכניסה לישראל או מעורב בעבירה פלילי אחרת, או אם היה דרוש לחקירה, עבריין כניסה, ו/או מוגבל כניסה" ועוד. מי שעונה על אחד מהקריטריונים הנ"ל שבסעיף קטן (א) לא נהנה מהוראות סעיף קטן (ג), לגבי הגירוש ואי ההעמדה לדין.

12.   הנאשם מפנה בטיעוניו אך ורק לשילוב של הוראות סעיף קטן (א) לגבי הרשעה בעבר עם סעיף קטן (ג) אלא שקיים גם סעיף קטן (ב), אשר קובע כי סעיף קטן (ג) לא יחול גם לגבי מי ש"נסיבות האירוע ו/או נסיבות כלליות ו/או הנחיות מיוחדות" מצדיקות את העמדתו לדין של החשוד - ואז יש צורך לציין את הנסיבות ביומן התיק. משמע, שאכן המדיניות הכללית על פי הנוהל הינה לגרש באזהרה מי שלא הורשע בעבר, אך אין המדובר בהחלטה אוטומטית ונותר שיקול דעת לגבי העמדה לדין גם לגבי מי שלא הורשע בעבר. מכאן, כי אין עסקינן בהעמדה לדין תוך הפרה ברורה של נוהל חד-משמעי, אבסולוטי (וראו כי גם באי כוחו של הנאשם מסכימים כי המשיבה רשאית לסטות מהנוהל במקרים מיוחדים וחריגים, אלא שטוענים כי לא הוכח שעסקינן במקרה מיוחד או חריג).

13.   בהקשר זה אפנה גם לרע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5.5.2009), פסקה כ"א, לפסק הדין של כב' השופט רובינשטיין, אשר במסגרת הדיון ברף הענישה הראוי (עובר לתיקון 113 לחוק העונשין) העיר כדלקמן:

"בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי."

14.   משמע, שלמרות הנוהל/נוהג לגבי אי העמדה לדין במקרה של שהייה בלתי חוקית ראשונה, אפשר להעמיד לדין גם במקרה שכזה, אם כי יש לבחון את סבירות ההחלטה ובוודאי שיש מקום לשקול להסתפק בענישה מקלה, כמתואר מעלה (וראו אף את המקרה שנדון בבש"פ 8423/12 סמארה נ' מדינת ישראל (21.11.2012)). בהתאם, הטענה הראשונה לפיה אי השחרור וההעמדה לדין היו בניגוד לנוהל "מוחלט" שלא ניתן לסטות ממנו - נדחית.

15.   שנית, אינני בטוחה שההעמדה לדין מנוגדת להוראות הנוהל, שכן יתכן והפרשנות של הנאשם לגבי ההתיישנות של העבירה הקודמת אינה בהכרח הפרשנות הראויה ויתכן שנפקות חלוף הזמן אינה כפי שהוא סבור. ואפרט.

16.   חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק המרשם"), כולל את הוראות החוק הרלבנטיות לצורך הדיון בפרק זה, כדלקמן:

17.   סעיפים 6 עד 9 קובעים כי ניתן להעביר מידע לגבי הרישום הפלילי לגופים שונים לשם פעולה, לשם כהונה, לשם מכרז ולגופים זרים.

18.   סעיף 14(א) קובע כך:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ