אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"מ 33585-01-12

החלטה בתיק ת"מ 33585-01-12

תאריך פרסום : 20/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה
33585-01-12
08/08/2012
בפני השופט:
א' קיסרי

- נגד -
התובע:
סמי סיד
הנתבע:
עיריית חיפה
החלטה

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת כספים שנטען שנגבו שלא כדין כאגרת שילוט, בתקופות שבהן העסק שהציב את השילוט לא היה פעיל או שלא היה שילוט כלל. בבקשה נטען כי המשיבה גבתה ממנו אגרה על פי סעיף 5(ג) לחוק העזר לחיפה [שילוט] תשנ"ו-1995 (" חוק העזר"), וזאת גם בגין תקופה שבה עסקו של המבקש לא היה פעיל ולא היה מוצב במקום שילוט כלשהו.

בבקשה נטען כי בשנת 2008 פתח המבקש עסק והגיש בקשה לרישוי שלט שאותו הציב ביום 20.11.08, אלא שהמשיבה חייבה את המבקש באגרת שילוט החל מיום 1.7.08, ופנייתו אליה בעניין זה נענתה כי אגרת השילוט מחויבת על בסיס שנתי, וזאת על יסוד סעיף 5(ג) לחוק העזר.

עוד נטען בבקשה כי הגבייה בדרך זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראה אחרת בחוק העזר, הקבועה בסעיף 2 של התוספת שלו, שלפיה " שיעור האגרה לחודש לכל שלט כאמור בתוספת זו הוא עשרה אחוז משיעור האגרה השנתית".

לאחר שהוגשה הבקשה הגישה המשיבה הודעת חדילה, אשר נומקה בכך שקיימת סתירה בין הוראת סעיף 5(ג) לחוק העזר שלפיה אגרת השילוט תשולם על בסיס שנתי לבין ההוראה המצויה בסעיף 2 של התוספת לחוק העזר המאפשרת חיוב על בסיס חודשי.

במצוות סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (" החוק") החלטתי ביום 29.3.12 לראות בהודעת החדילה ובטיעון שפורט בה גם טיעון בעניין גמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו, והוריתי כי המבקש ישיב לטענות המשיבה בעניין זה והתרתי למשיבה להשיב לטענות המבקש.

בהודעת החדילה טענה המשיבה, בין השאר, להעדר עילה וחוסר תום לב מצד המבקש. את העדר העילה נימקה המשיבה בכך שהבקשה מתייחסת לתקופה הקודמת לעשרים וארבעת החודשים שלפני הגשת הבקשה, ולכן במצוות החוק לא ניתן לתבוע השבה בגין תקופה קודמת כזו. הטענה אינה מקובלת עלי ואני דוחה אותה. בעצם הגשת הודעת החדילה מתחייבת המסקנה כי המשיבה נהגה באופן המתואר בבקשה גם בתקופה מאוחרת יותר, והגשת הבקשה הביאה לכך שהיא תחדל מלעשות כן, ואף תפעל - כנאמר בהודעת החדילה - לתקן את הסתירה שבחוק העזר. מכאן, שהליקוי בפעולתה של המשיבה שעליו מצביעה הבקשה הוא ליקוי של ממש, ובנסיבות אלה גם אם לא יכול היה המבקש לזכות בהשבת הסכום ששילם, ניתן היה לעשות שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 8(ג) לחוק המאפשר, בין השאר, את החלפתו של התובע המייצג.

גם הטענה לחוסר תום לב המיוחס למבקש איננה נראית לי בהקשר שבו היא הועלתה. העובדה שאת בקשת רישוי השלט הגיש בנו של המבקש וגם רישיון העסק ניתן לו, איננה שוללת מן המבקש את האפשרות להיות תובע ייצוגי כאשר הוא טען - ונראה כי הטענה אינה משוללת יסוד - שהעסק שבגינו הוגשה הבקשה הוא עסק משותף לשניהם.

נותרה, אפוא, שאלת הסכומים שישולמו כגמול למבקש ושכר טרחה לבאי כוחו.

 המשיבה טוענת שאין לפסוק סכום כלשהו בין כגמול ובין כשכר טרחה. היא מבססת טענה זו על כך שהמבקש השתית את טענותיו על חוסר בהירות וסתירה הקיימים בחוק העזר וכי, מכל מקום, הוא לא הראה נתונים בנוגע לסכומים שנגבו כאגרת שילוט מלאה כאשר צריך היה לגבות רק בגין חלק של השנה. בתשובתה לטיעוני המבקש נטען גם כי אין בידי המשיבה כל אפשרות מעשית לבדוק את כמות השלטים שהוצגו למשך תקופה קצרה ממחצית השנה, ולטענת המשיבה כל מציג שלט שהודיע על הצגת השלט לאחר 30 ביוני של כל שנה מחויב רק במחצית האגרה, וכך גם לגבי כל מציג שלט שהודיע על הסרת השלט לפני 30 ביוני.

בסעיף 13 של תשובתו לטענות המשיבה טען המבקש כי, על דרך ההערכה, היקף הגבייה הבלתי חוקית בתקופה של עשרים וארבעת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, עולה כדי שלושה מיליון ש"ח. בצד טענתה של המשיבה שאין בידיה נתונים המאפשרים את קביעת סכום הגבייה הבלתי חוקית, היא טוענת כי להערכה זו של המבקש אין כל בסיס. המשיבה מוסיפה וטוענת כי חישוב הגבייה הבלתי חוקית אינו יכול להיעשות על יסוד כלל ההכנסות מגביית אגרות שילוט, כי אם על יסוד הכנסות מחיובים חדשים שנוספו בשנים הרלוונטיות, היינו 2010 ו-2011. נטען כי הגבייה בגין שנים אלה מכוחם של חיובים חדשים מסתכמת בסכום של כ-3.8 מיליון ש"ח שמרביתו הוא פועל יוצא של חיוב כדין, כיוון שלא מדובר בחיוב עבור חלק משנה.

אציין כי לא ירדתי לסוף דעתה של המשיבה בהצגת חישוב הסכומים, אולם מעבר לכך, וחשוב מזאת, אני מתקשה לקבל את טענותיה בנושא כימותם. בעניין זה מקובלים עלי הדברים שנאמרו בת"מ 42215-06-11 פשניצ'ני נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 31.1.12) ואשר אליהם הפנה המבקש. באותו עניין נדחתה טענת המשיב בדבר קושי לברר נתונים הנמצאים בידיו ואשר הם רלוונטיים לבקשה לאישור שהתבררה באותו עניין, ואני סבור שהדברים נכונים גם לענייננו. דומני כי המשיבה אינה יכולה לפטור עצמה מן הצורך, המתחייב גם ממעמדה כרשות מנהלית, להציג בפני בית המשפט הערכה מקורבת ככל האפשר, בהתחשב בנסיבות, של הסכום העומד לדיון.

בעיקרו של דבר, מקובלות עלי טענות המבקש המוסבות על סעיפים 22 ו-23 לחוק, שעניינם השיקולים בקביעת סכומי הגמול ושכר הטרחה ומבוססות על מאמרו של המחבר א' קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות החוק", הפרקליט, כרך מ"ט (תשס"ז-תשס"ח) 131-158,(" קלמנט") ועל  מקרים שונים של גבייה בלתי חוקית שנדונו בערכאות שונות. איני בטוח כי כל המקרים שהביא המבקש הם רלוונטיים בענייננו, ועד כמה ניתן להקיש מהם לגבי הסכומים שיש לפסוק במקרה זה. על כל פנים לדעתי, וכך אף קבעתי בהחלטה שניתנה בת"מ 34531-01-10, שרון לוי נ' עיריית חדרה (טרם פורסם, 19.5.11), את סכום הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי כוחו צריך לבסס על סכומי גבייה בלתי חוקית עתידית שנחסכה מן הציבור, ולא על הסכום שנגבה בעבר. מכל מקום, נראה לי שהשיקול העיקרי הרלוונטי לענייננו הוא שיקול התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה (סעיפים 22(ב)(2) ו-23(ב)(1) לחוק), ובאין תשתית ראייתית לקבוע אחרת, נראה לי שקביעת גמול למבקש בסכום של 20,000 ש"ח היא ראויה בנסיבות העניין.

אשר לשכר הטרחה של באי כוחו, באין נתונים מעבר לאלה שאותם סיפקה המשיבה ואשר אינם מאפשרים חישוב מדויק יותר, נראה לי לקבוע את הסכום של 1,500,000 ש"ח , המבוסס על אומדן משוער של גבייה בלתי חוקית של אגרת השילוט בתקופה של שנה, כבסיס לחישוב שכר הטרחה. במאמרו של קלמנט הובעה דעה, המקובלת עלי, שניתן לפסוק שכר טרחה לבא כוח התובע הייצוגי בשיעורים דומים לאלה הנוהגים בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 ולכן, בענייננו, רלוונטי שיעור של 8% בהינתן העובדה שהמשיבה הגישה הודעת חדילה מיד לאחר הגשת ההליך.

סיכומו של דבר הוא, אפוא, שאני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 20,000 ש"ח  ושכר טרחה לבאי כוחו בסכום של 8% שיחושב על בסיס הסכום של 1,500,000 ש"ח .

ניתנה היום,  כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ