אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"ט 59392-01-12

החלטה בתיק ת"ט 59392-01-12

תאריך פרסום : 26/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום בנתניה
59392-01-12
24/02/2013
בפני השופט:
הרשמת הבכירה מרי יפעתי

- נגד -
התובע:
נדין קון
הנתבע:
מימון חרוש
החלטה

1.         בפני בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר, על סך של 130,000 ש"ח, שהוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל.

2.         השיק נשוא ההתנגדות, אשר זמן פירעונו הנקוב הינו 20/3/07, הוגש לביצוע על ידי המשיב ביום 5/8/2007.

            אין חולק כי עוד ביום 16/8/07 נמסרה האזהרה לידי המבקשת וכי מאז נפתח תיק ההוצל"פ ננקטו כנגד המבקשת הליכים לגביית החוב.

            רק ביום 26/1/12, ובאיחור של למעלה מארבע שנים, הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השטר בצירוף בקשה להארכת מועד.

טענות המבקשת:

3.         לעניין האיחור בהגשת ההתנגדות, טענה המבקשת בתצהירה כי האיחור נבע כתוצאה מנסיבותיה האישיות ומצבה הרפואי והנפשי הקשה, בעטיו נקלעה למצב של חוסר תפקוד מלא.

            נטען כי החל משנת 1984, ועד לשנה האחרונה,  היתה המבקשת מכורה לשימוש בסמים קשים, ואף נפלה קורבן לניצול מתמשך ומעשי נוכלות ומרמה של מגוון גורמים, ובעיקר בני זוג מזדמנים אשר גזלו את ממונה ודרדרו אותה לשימוש בסמים קשים. המבקשת, אשר נאלצה ליטול הלוואות רבות כדי לממן עצמה, נקלעה למצב נפשי קשה ומטופלת עד היום בתרופות פסיכיאטריות ובתחליפי סם. רק במהלך השנה האחרונה הצליחה המבקשת להתחיל בהליך שיקום וגמילה מסמים. עוד נטען בתצהיר, לעניין זה, כי המבקשת, אשר עלתה לארץ לבדה בגיל 20, נעדרת השכלה פורמלית ואף עברית אינה שפת אמה.

המבקשת תמכה בקשתה במסמכים רפואיים, מסמכים מרופא משפחה שנערכו לאחרונה,  ובהם צוין כי סבלה לאורך 10 השנים האחרונות ממצב של תלות בסמים כבדים ומצב נפשי דיכאוני ואף טופלה בטיפול תרופתי.

4.         לגוף העניין, טוענת המבקשת כי החל משנת 2002 ועד בסמוך לשנים 2005-2006 נטלה הלוואות שונות מהמשיב בסך של כ-100,000 ש"ח בקירוב, עד לשנת 2006 לוותה מהמשיב כ-40,000 ש"ח ואילו בשנת 2006 לוותה כ-60,000 ש"ח נוספים.

            לטענתה, עקב בעיותיה הבריאותיות והאישיות פיגרה בהחזר התשלומים למשיב. משכך, פתח המשיב, בשנת 2005, תיק הוצאה לפועל כנגדה שמספרו 16-11820-05-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ הקודם") אשר החוב בו עמד על סכום קרן של כ- 77,000 ש"ח.

בשנת 2006 נטלה המבקשת מהמשיב הלוואה נוספת בסך של כ- 60,000 ש"ח. למיטב ידיעתה וככל שזכור לה, נערך הסכם הלוואה בכתב בינה ובין המשיב, במשרדי ב"כ המשיב, ואולם, הסכם ההלוואה אינו מצוי בידיה.

            במקביל לעריכת הסכם ההלוואה מסרה למשיב, בשנת 2006, את ההמחאה נשוא ההתנגדות, כערבון בלבד לתשלום חובותיה. לבקשת המשיב, ההמחאה נמסרה עם חתימתה, כהמחאה לפקודתה וחתימת היסב לטובתה בלבד, ואולם, מבלי שימולאו בה פרטים נוספים לרבות סכום ההמחאה וזמן פירעון.

            טוענת המבקשת כי בשל לחץ המשיב, החלה להחזיר למשיב ההלוואה הן באמצעות שיקים  

            והן באמצעות כספים שהועברו בשנת 2007 ישירות מחשבון הנאמנות של עו"ד חסן, בא כוחה דאז אשר טיפל עבורה במכירת דירתה, לתיק ההוצל"פ הקודם. יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הקודם נפרעה, והתיק נסגר ואף בוער.

טוענת המבקשת, כי עוד בטרם הוגשה ההמחאה נשוא ההתנגדות לביצוע, פרעה את חובותיה במלואם למשיב, וכי בשנת 2007 פנתה מספר פעמים למשיב על מנת שישיב לה ההמחאה, אשר ניתנה כביטחון לפירעון ההלוואה. משטען המשיב כי אינו מוצא את ההמחאה, הודיעה לו כי היא מבטלת את ההמחאה.

לפיכך, טוענת המבקשת כי המשיב פעל בחוסר תום לב עת הציג לפירעון ההמחאה שנועדה לביטחון בלבד ולאחר שפרעה את חובותיה כלפיו. המשיב מילא על דעת עצמו, ובניגוד להרשאתה, את סכום ההמחאה ומועד פירעונה והגישה לביצוע, תוך ידיעה כי ההמחאה מבוטלת וכי התנאי למימושה לא התקיים.

5.         בדיון בפני נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ב"כ המבקשת חזרה בסיכומיה על הטענות שנטענו בבקשה להארכת המועד ובהתנגדות. לטענתה,  יש לקבל הבקשה להארכת מועד בהתחשב בנסיבותיה האישיות הקשות של המבקשת ובסיכויי הגנתה. הוסיפה וטענה ב"כ המבקשת כי  לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ הקודם, ומאחר והמבקשת לא עמדה בהחזרי ההלוואה למשיב, נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה בשנת 2006. הסכם זה כלל לא צורף לבקשת הביצוע, וזאת בניגוד לחוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות, ואי צירופו מהווה פגם מהותי שכן המבקשת לא יכולה היתה להתמודד בעת הגשת התנגדותה עם האמור בהסכם. המשיב מילא בשיק הביטחון הסך של 130,000 ש"ח , ואולם, לא ניתן לדעת כיצד חושב החוב.

ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי יש לדחות הבקשה להארכת המועד, הן מהטעם כי הבקשה נעדרת "טעם מיוחד" לאיחור והן מהטעם כי המבקשת לא הצביעה על הגנה ולו בדוחק כנגד השטר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ