אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פ 8028/06

החלטה בתיק פ 8028/06

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
8028-06
22/10/2006
בפני השופט:
צלקובניק יורם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
דלויה ארז
עו"ד שמעון תורג'מן
החלטה

טענת אין להשיב לאשמה לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, (נ"מ), תשמ"ב- 1958.

לנאשם מיוחסת עבירה של החזקת סכין, וחבלה בכוונה מחמירה, בכך שבתאריך 18.12.2005, בכניסה לבית ברחוב שד' ירושלים, בבאר שבע, דקר את המתלונן בבטנו ובחזהו.

לפי הנטען אין להסתמך על עדותו של המתלונן, שהינו עד ראיה יחיד לאירוע הדקירה המיוחס על ידו לנאשם, לאחר שעולה כי מדובר באדם שאושפז בעבר על רקע מחלת נפש פעילה, אלכוהוליסט וצרכן סמים, שהעיד כי לפני האירוע שתה "שלוש בירות". המתלונן אף ריצה עונש מאסר בשל תקיפה ושימוש ברכב ללא רשות וללא רישיון נהיגה. עדותו של העד אינה סדורה, ומעוררת תמיהה ביחס לאמירות שהושמעו במהלכה. בעדותו של העד קיימת סתירה ביחס לידיעת שמו של הדוקר, וביחס למועד בו מסר פרטי הדוקר למשטרה. העד טען כי החוקר השמיט את הפרט מעדותו, ואולם טענה זו אינה סבירה. עוד טען העד באופן שאינו מתיישב עם הראיות, כי לא מסר אמרה ביום 24.10.2006, טענה שאינה נכונה.  למתלונן הוצגה תמונתו של הנאשם, ולא ברור מדוע היה צורך בכך אם המתלונן אכן זיהה את הנאשם כטענתו.

המתלונן אכן הועבר לבית חולים בשל פציעה בבטנו ובגבו, ואושפז במועד המוזכר לעיל, ואולם מעדות הרופא לא נשללה אפשרות כי הנאשם נדקר על ידי חפץ חד שאינו בהכרח סכין, והרופא לא ידע לומר למסור פרטים לגבי כיוון היציאה והכניסה של החפץ החד. עוד נטען כי המתלונן הינו אדם גדל גוף, ו"פציעתו לא מתיישבת עם היות הנאשם הדוקר".

 בנוסף נטען, כי אין להסתמך גם על עדותו של אמו של המתלונן, שטענה כי מסר לה את שמו הפרטי של הנאשם ביום הדקירה, שכן, פרט זה לא מוזכר במזכר שנערך על ידי חוקרת ביום האירוע ולא סביר כי הייתה משמיטה פרט זה מהמזכר, אם אכן היה נמסר לה כפי שטענה האם.

ב"כ הנאשם ער לכך כי אין לפסול את עדות הנאשם על רקע מצבו הנפשי, או עברו הפלילי, ואולם לטענתו ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי דבריו של המתלונן חסרי שחר, וכי המתלונן חולה "במחלת נפש פעילה".

בנסיבות אלה סבורה ההגנה , כי מדובר באחד מאותם "מקרים נדירים" בהם שום בית משפט סביר לא יוכל לתת אימון בראיות התביעה, כבר בשלב זה, טרם נתבקש הנאשם להשיב לאשמה.

אין מקום לקבלת הטענה.

מעדות המתלונן ואימו, עולה כי המתלונן נפגע בבטנו ובגבו מפצעי דקירה, ביום האירוע הנטען, והועבר באמבולנס לבית חולים. מעדות הכירורג, ד"ר אוזינצב עולה, כי המתלונן הגיע לחדר המיון עם פצעי דקירה בבטן ובגב, אם כי לא שלל אפשרות כי הפציעה בגב לא אירעה בשל דקירה. באשר לטענת "היתכנות" הדקירה בידי הנאשם, לא הונחה כל תשתית ראיתית השוללת זאת.  

מעדות המתלונן עולה כי הנאשם הוא שביצע את הדקירה לאחר שהמתלונן כינה אותו בכינוי כלשהו. לדבריו זיהה את הנאשם מידית. שניהם מתגוררים באותה שכונת מגורים, הוא מכיר את שמו הפרטי - "ארז" - ציין זאת בפני השוטרים. כמו כן ידע לתאר כי אותו זמן היה לנאשם שיער ארוך. עוד ציין כי שם משפחתו של הנאשם נמסר לו מאוחר יותר מאדם אחר, המתגורר בשכונה. המתלונן זיהה את הנאשם על פי תצלום שהוצג לו על ידי החוקרים.

עדות המתלונן משתלבת בפרטים אלה, בעדות החוקר רס"ר אשר ממן, (ע' 12-13 לפר'). הנאשם עצמו מאשר כי הוא מכיר את המתלונן משכונת המגורים, ואינו חולק, לכאורה, כי אותה עת היה לו שיער ארוך, כפי שעולה מהתצלום בו זוהה. (אימרת  הנאשם, ת/3, דוח עימות, ת/6, תצלום ת/2). עוד יצוין כי הנאשם בחר לשמור על זכות שתיקה בחלקו האחרון של העימות בינו לבין המתלונן, על אף שהוסבר לו כי יש בכך כדי לחזק את ראיות התביעה.

המתלונן אכן מאושפז מעת לעת, על רקע פסיכיאטרי, כפי שעולה מתיקו הרפואי.  מחוות דעת פסיכיאטרית  מיום 6.4.2006 הנוגעת לאישפוזו של המתלונן מיום 4.4.2006- 6.4.2006 - יום לאחר שהעיד בבית המשפט - עולה כי אישפוזו האחרון היה לפני כשלוש שנים, ובאישפוזו הנוכחי, על רקע הוראת בית משפט אחר, היה  "שקט, דיבר לענין, ללא סימנים פסיכוטיים פעילים...הנ"ל נמצא ברמיסיה...". אכן, עדותו של העד בבית המשפט התנהלה למישרין, הייתה רצופה, וניתן היה לחקרו ללא קושי. 

נוכח הראיות שהציגה התביעה, הרי שטענות ההגנה לעניין סבירות דברים אלה או אחרים שמסר העד בעדותו, או סתירות שנתגלעו בהן, ואף לגבי הטענה כי היה מעורב בעבר באירוע פלילי זה או אחר, וכי צרך אלכוהול, עניינן במשקל עדותו של העד. כך גם לגבי עדות האם. מהימנות העדויות עתידה להיבחן עם סיום הבאת הראיות על ידי הצדדים. באשר לדיותן של ראיות התביעה, ניתן לקבוע כי התביעה עמדה בהבאת אותה "מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם", וכידוע, בשלב זה, די לעיתים בראיות דלות כדי להעביר נטל זה. ( ע"פ 405/80 - מדינת ישראל נ' זבולון בן אברהם שדמי . פ"ד לה(2), 757 ,עמ' 763-764).

על  הנאשם להשיב איפוא, לאישום המיוחס לו.

ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ז (22 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ