אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פ 3947/04

החלטה בתיק פ 3947/04

תאריך פרסום : 01/10/2009 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום באר שבע
3947-04
23/06/2005
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז דרום
עו"ד לילך וגנר
הנתבע:
גריידי ברק
עו"ד יעל גרוסמן
החלטה

א. רקע

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, זאת בגין אירוע מיום 18.4.04. בהתאם להסדר בין הצדדים, נשלח הנאשם קודם הטיעונים לגזר דין לשירות המבחן, לצורך קבלת חוות דעת בעניינו, אשר הוסכם כי תתייחס גם לשאלת ההרשעה, תוך שהמדינה עותרת להרשעתו של הנאשם ואילו ההגנה מבקשת שלא להרשיעו.

ב. השאלה שבמחלוקת

השאלה העומדת להכרעה היא,  האם קיימת חובת הרשעה כבר בשלב זה, תוך שניתן יהיה לבטל את הרשעתו של הנאשם בשלב מאוחר יותר, כאמור בסעיפים 182 ו- 192 א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ), או שמא, ניתן לקבוע עתה, כי הנאשם ביצע את המיוחס לו ולהמתין בשאלת ההרשעה, עד לאחר קבלת התסקיר?

להבהרת האמור יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העקרון המסמיך את בית המשפט שלא להרשיע נאשם לאחר שנקבע כי ביצע את המיוחס לו, כמו גם העובדה כי אי הרשעה הינה חריג לכלל הקובע הרשעה כ"ברירת מחדל". המחלוקת מתמצית אך בשאלת מועד אי ההרשעה ולא בעקרון עצמו, עליו כאמור לא חלוקים הם. 

ג. עמדות הצדדים

לטענת ב"כ המדינה, עו"ד לילך וגנר, אין אפשרות לפי החסד"פ לקבוע, כי הנאשם ביצע את המיוחס לו ללא הרשעתו, זאת בהתאם לסעיף 182 לחסד"פ הקובע אחת משתיים: זיכוי או הרשעה. חיזוק לטענת המדינה, מוצאת היא בהסדר הקבוע לגבי קטינים שם לא קיימת המגבלה האמורה ועל כן, על רקע ההסדר השלילי טוענת היא, כי יש להרשיע את הנאשם, תוך שניתן לשקול בשלב מאוחר יותר את ביטולה של ההרשעה. עם זאת ובהגינותה, אישרה ב"כ המדינה את הנוהג הקיים בבתי המשפט השונים, לפיו נבחן עניין ההרשעה במקרים דומים רבים, לאחר קבלת התסקיר. לדעתה, נוהג זה שגוי הוא ועל כן יש לתקנו.

ב"כ הנאשם, עו"ד יעל גרוסמן סבורה, כי לא זו בלבד שקיים נוהג בדבר דחיית השאלת ההרשעה למועד שלאחר קבלת התסקיר, אלא זהו המצב החוקי עצמו והפרשנות הראויה לו. לחיזוק טענתה הפנתה היא להוראות סעיף 194 לחסד"פ הקובע, כי "אין בהוראות סימן זה כדי למעט מהוראות כל דין המתיר שלא להרשיע נאשם אף אם הוכחה אשמתו...".  עובדת ציון סעיף זה במפורש על ידי המחוקק מלמדת, כך נטען,  על קיום הסמכות שלא להרשיע, גם אם הוכחה העבירה. גם מבחינת המדיניות הרצויה, טוענת ב"כ הנאשם, כי לא ראוי לאדם לשאת חותם של מורשע, כל עוד לא נתקבלה החלטה אשר הביאה בחשבון את כלל השיקולים הנצרכים לה, וכי הפרקטיקה לפיה ניתן לחזור מהרשעה, היא פרקטיקה חריגה למצב הדברים הנכון והראוי.

ד. דיון

צודקת כעקרון ב"כ המדינה בטענתה, לפיה סעיף 182 לחסד"פ הוא דרך המלך, ולפיו, בתום בירור האשמה, קובע בית המשפט אחת מהשניים - זיכוי או הרשעה. אין מחלוקת גם שבהתאם לסעיף 192 א' לחסד"פ, ניתן לבטל את ההרשעה.  מהי משמעותו איפוא של סעיף 194 לחסד"פ, הקובע כי "אין בהוראות סימן זה (סימן ז' לפרק ה' הכולל בתוכו את שתי הוראות החוק הנ"ל - י.ש.), כדי למעט מהוראות כל דין המתיר שלא להרשיע נאשם אף אם הוכחה אשמתו"?

נראה לי כי בעניין זה צודקת ב"כ הנאשם באומרה, כי סעיף זה בא לסייג את קודמיו, כך שניתן יהיה, בהתקיים הוראת דין אחר, לחרוג מהנוהל הקבוע בסעיף 182 הנ"ל. שתי הוראות דין מאפשרות את הדבר: סעיף 1 (2) לפקודת המבחן [נוסח חדש] תשכ"ט - 1969, הקובע את סמכות בית המשפט ליתן צו מבחן, לאחר שהוכח האישום, בלא להרשיעו, וסעיף 71 א (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, המסמיך את בית המשפט ליתן צו שירות לתועלת הציבור, לאחר שהוכחה אשמתו, גם בלא הרשעה. ראוי לציין, כי בשני המקרים, מחוייב בית המשפט לקבל תסקיר שירות מבחן קודם שיקבע כאמור (סעיף 2 לפק' המבחן וס' 71 א (ג) לחוק העונשין). אף עובדה זו  תומכת, כך נראה לי, בסברה, לפיה יש לקבל קודם את תסקיר שירות המבחן ורק אח"כ לקבוע את עניין ההרשעה.

גם חששה של ב"כ המדינה לפיו אם תתקבל הגירסה האמורה, מתייתר לכאורה סעיף 192 א' לחסד"פ, וחזקה על המחוקק שאינו משחית מילותיו לריק, אינו מוצדק, שכן מעבר לעובדה שאת אותה טענה ניתן לטעון גם ביחס לסעיף 194, הרי שיש נחיצות בסעיף האמור, במקום בו החליט בית המשפט להרשיע ומבקש בשלב מאוחר יותר, לבטל הרשעתו בדיעבד. במקרה זה, ניתנת לו הסמכות לעשות כן במסגרת סעיף 192 א' הנ"ל. חיזוק לאמור ניתן למצוא, כך נראה לי, גם בדברי ההסבר שליוו את הוספת הסעיף האמור שם נאמר:

             "קורה לעיתים שלאחר שבית המשפט נתן את הכרעת הדין והרשיע את הנאשם, מובא בפניו, במסגרת הטיעון לעונש, מידע המצדיק להעמיד את הנידון במבחן או לחייבו בשירות לתועלת הציבור, והכל ללא הרשעה. במקרים כאמור מוצע להסמיך את בית המשפט לבטל את ההרשעה כדי לצוות כאמור". (ר' ה"ח מס' 2194 מיום י' באב תשנ"ג       (26.7.93) עמ' 274).

הדוגמא שהובאה מסעיף 21 לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) תשל"א - 1971, ולפיה קיים הסדר שונה, ובו נקבע כי בית משפט לנוער יחליט בהכרעת הדין שלו על זיכוי או על כך שהקטין ביצע את העבירה (בלא הרשעתו בשלב זה), אינה תורמת לדעתי תרומה של ממש לעניננו, וזאת על רקע הקונספציה השונה הנמצאת ביסוד החוק והיא הגישה הטיפולית. הואיל ובעניינו של קטין "ברירת המחדל" הינה טיפולית - שיקומית ורק משנמצאת היא בלתי רלוונטית, מורשע הקטין ונגזר דינו, נקבע מלכתחילה בחוק, כי הרשעה תקבע כנוהל רק לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן, (ר' סעיפים 21 ו- 24 לחוק הנ"ל), בעוד שבענינם של בגירים אין מחלוקת כי "ברירת המחדל" הינה הרשעה וגזר דין, ואי הרשעה חריג לו. הקונספציה הבסיסית השונה אינה מאפשרת לדעתי את ההשוואה בין שני החוקים.

גם בעניין המדיניות הראויה, מסכים אני עם ב"כ הנאשם, כי ראוי שכל החלטה הניתנת על ידי בית המשפט ובכלל זה החלטה על הרשעה, תתקבל לאחר שבית המשפט שוקל את מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, ובענייננו, לאחר שקיבל את מלוא האינפורמציה, בין היתר גם מהגורמים הטיפוליים. משקיימת שאלה (מלכתחילה) בדבר ההרשעה, ראוי לדעתי כי תבחן שאלה זו קודם מתן ההחלטה, בלא להציב את בית המשפט בצורך לבטל החלטה שנתן. סעיף 192 א' לחסד"פ, נועד כאמור למצב בו נתן בית המשפט החלטתו ומבקש לבטלה, סמכות הניתנת לו באמצעות סעיף זה, ואולם אם מלכתחילה קיימת שאלה בנושא ההרשעה, ראוי לדעתי כעקרון וכמדיניות ראויה, שלא להחליט בה, אלא לאחר קבלת מלוא המידע הנדרש להכרעה.

ולבסוף נראה לי, כי אף אם אקבל את פרשנות המדינה לסעיף 182 ככתבה וכלשונה, עדיין אין הדבר אומר שבית המשפט אינו מוסמך ליתן החלטות בינים, קודם הכרעת דינו, ובמסגרת זו אף החלטת ביניים שבה מציין הוא את הודיית הנאשם ומורה לשירות המבחן להגיש חוות דעתו, קודם שתנתן הכרעת דינו הפורמלית.

לאור האמור נראה לי, כי אכן הפרקטיקה הנוהגת ברוב רובם של בתי המשפט בארץ, לדחות את ההחלטה בענין שאלת ההרשעה עד לאחר קבלת חוות דעת הגורם הטיפולי, ראויה היא, הן מבחינת כללי החוק והפרשנות הראויה לו, והן מבחינת המדיניות הרצויה,  ולכשעצמי איני מוצא מקום לסטות ממנה.

בנסיבות אלה ועל סמך הודיית הנאשם, אני קובע כי ביצע את המיוחס לו בעובדות כתב האישום ואולם נמנע בשלב זה מהרשעתו.

למותר לציין ומודגש למען הסר כל ספק, כי אין באמור לעיל משום קביעת עמדה כלשהיא באשר לתוצאתו הסופית של ההליך, אשר תקבע על ידי, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן שנתבקש בהחלטתי הקודמת ושמיעת טיעוני הצדדים בעקבותיו.

ניתנה היום ט"ז בסיון, תשס"ה (23 ביוני 2005) במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ