אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פ 1923/05

החלטה בתיק פ 1923/05

תאריך פרסום : 17/03/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
1923-05
10/01/2006
בפני השופט:
דיסקין מרים

- נגד -
התובע:
מדור תביעות פלילי ת"א
הנתבע:
משכיללאיתן מאיר אריה
החלטה

לפתחו של בית המשפט הונחה סוגיה משפטית לא פשוטה, שנסבה סביב גבולות סמכותו של הממונה על עבודות השירות.

למען הבנת הדברים ופישוטם יובאו בקצירת האומר העובדות הרלבנטיות.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו מתוקף הסדר טעון בעבירת מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בגין חילול גופה וביזוי כבודה של המתלוננת, על לא עוול בכפה, זאת עת במהלך נסיעה במונית שירות שלח ידו בגופה ונגע בחזה משך דקות ארוכות. ביום 19.6.05, באמצי את הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים, גזרתי את דינו של הנאשם, בין היתר, לשישה חודשי מאסר, וקבעתי כי הנאשם יוכל לבצע עונש זה בעבודות שירות היה ויימצא מתאים על ידי הממונה על עבודות השירות.

הממונה על עבודות השירות, בחוות דעתו, שלל בכל תוקף את העסקת הנאשם, בנימוק שכבר ביצע בעבר עבודות שירות בגין הרשעה קודמת באותה עבירה ממש, לא פנה לקבלת טיפול בבעיותיו, ועתה, מששנה על מעשיו, אינו ראוי להמרת עונשו על דרך עבודות שירות תחת מאסר בפועל.

טענה הסנגורית כי תשובת הממונה בחוות דעתו הינה בבחינת חריגה מסמכותו על פי חוק. בשלילתו על הסף את מועמדות הנאשם לביצוע עבודות שירות, בנימוק כי לא ביצע כל טיפול וחזר על אופי העבירה בגינה הורשע בעבר, חרג הממונה מסמכותו הסטטוטורית ושקל שיקולים המסורים אך ורק לבית המשפט. להשקפתה, לא יתכן כי לאחר שבית המשפט אמר את דברו לעניין ביצוע עבודות שירות, ישמש הממונה כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט ויסכל ביצועה. לא כל שכן, כשאפילו לא נפגש עם הנאשם והתרשם ממצבו, טרם נמלך בדעתו לשלילת העסקתו. משמעות דחיית הממונה על הסף את הנאשם הינה בפועל קביעה, ולפיה כל נאשם שבעברו עבירה דומה בגינה ריצה זה מכבר עבודות שירות, וביצע עבירה נוספת, ובתווך בין השתיים לא עבר טיפול, יפסל אוטומטית מהתאמה לביצוע עבודות שירות. המדובר, טענה, בהחלטה מנהלית גורפת, המצריכה קביעת קריטריונים מוסדרים והבאתה לידיעת הציבור. החלטה שכזו, ראוי כי תהיה עיקבית ואחידה, ולא תותר לשיקול דעתם של הממונים במחוזות השונים. ומן הכלל אל הפרט, הוסיפה, קבע הממונה ממצא לעניין אי קבלת טיפול מצד הנאשם, ממצא אותו לא הייתה לו כל יכולת לבדוק, שכן לא דרש כל מסמך המעיד על השתתפות בטיפול או הימנעות ממנו. עוד טרחה והציגה בפני בית המשפט מסמך המאשר נכונות העסקת הנאשם באגודת "יד אליעזר" המסייעת למשפחות דלות באמצעים.

מנגד, התייצבה ב"כ התביעה מאחורי החלטת הממונה על עבודות השירות כעונה על הוראות החוק. רוצה לומר. סעיף 51ב (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קובע שני קריטריונים לצורך נשיאת מאסר בעבודות שירות: הסכמת הנאשם והמלצת הממונה. לדידה, לשון החוק הינה לשון חובה, ולפיה אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטת הממונה, שכן השיקול המקצועי לעניין עבודות שירות נתון בידי הממונה בלבד, ולא בידי כל עמותה אחרת המעוניינת לקבלו אל שורותיה. הפסיקה, כך טענה, קבעה באופן חד משמעי כי בית המשפט אינו צריך ואינו יכול לבדוק את שיקול דעת הממונה, הן באשר לכשירות רפואית-פיסית, והן לגבי כשירות אחרת, לרבות התנהגות הנאשם. הממונה הינו רשות מנהלית ולבית המשפט אין סמכות, במסגרת דיון משפטי, להתערב בהחלטת הממונה. תקיפת החלטת הממונה, יכול שתעשה אך בדרך הטיפול בהחלטות מנהליות, היינו- עתירה לבג"צ.

דיון.

בבואו לתהות על קנקנו של מרכיב המאסר שהושת על הנאשם במסגרת העונש על בית המשפט לבחור בין אחת משתי פרשנויות: פרשנות דווקנית, הנצמדת ללשון גזר הדין, ופרשנות תכליתית, המעניקה משקל לתכלית הסכם הטיעון בין הצדדים-

1.      פרשנות דווקנית - ברי כי בגזר הדין הושתו על הנאשם ששה חודשי מאסר, ככתבם וכלשונם. אמנם, צוין כי הנאשם יוכל לבצע עונש זה בעבודות שירות, אך בסיפא של אותו סעיף לעונש נקבע כי המרת המאסר אפשרית "היה ויימצא מתאים על ידי הממונה על עבודות השירות". הא ותו לא. משמע, העונש הנקבע הינו מאסר בפועל, אותו ניתן לשקול לקולא, היה ויימצא הנאשם מתאים. אין כאן כל הוראה המחייבת השתת עבודות שירות, אלא זו בבחינת אופציה חלופית בלבד. מכאן, שאימוץ פרשנות זו, העולה בקנה אחד עם טענות התביעה, תשאיר את הרישא של סעיף 1 לרשימת העונשים על כנה, ועל הנאשם יהא לרצות את עונש המאסר בפועל.

  1. פרשנות תכליתית - בגזור בית המשפט את דינו של הנאשם, הרי שעשה זאת ברוח אימוץ הסדר הטיעון. נהיר, כי על דעת הצדדים בעת הסכמתם לעונש, לא עלתה האופציה כי הממונה ישקול אשר שקל וימנע את העסקתו. כדבר שבשגרה, סמכו הצדדים ידיהם על השיקולים השכיחים והמקובלים אותם שוקל הממונה טרם קבלת נאשם תחת פיקוחו, וביניהם: מצבו הבריאותי, נכונותו לעבודה וניקיונו מסמים. אי קבלת נאשם לעבודות שירות מתוקף עברו הנשנה והלקות שבאי קבלת טיפול הולם, אינה קריטריון מוכר או מפורסם, כך שלצדדים, בהכירם את מצבו הבריאותי התקין, ניקיונו מסמים ונכונותו המפורשת של הנאשם לביצוע העבודות, ברור היה כי לא תיקרה כל משוכה בדרכו של הנאשם אל קבלתו לביצוע העבודות. לשון סעיף 1 לעונשים הינה בבחינת נוסח קבוע ואחיד, המתקיימת במלואה אך במקרים חריגים. לומר, משהסכימו הצדדים על עונש זה, הניחו כי הנאשם ירצה עבודות שירות, שכן על פני השטח אין מתאים ממנו. היצמדות ללשון סעיף העונש תהא בבחינת פגיעה בלתי סבירה בנאשם ובהגנתו.

אין ספק, כי ניצבת בפניי דילמה מורכבת. מחד גיסא, המדובר נאשם שהינו בבחינת "שור מועד" - עבריין מין, שזו הרשעתו השלישית בדין בעבירות מעשים מגונים. במעשיו, הטיל הנאשם דופי בגופן ובנפשן של המתלוננות לשם גירויו וסיפוקו המיניים, באדישות מופגנת לתוצאות מעשיו ההרסניות. הישנות מעשיו זו הפעם השלישית אך מגבירה ומחזקת את החשש מהסכנה הטבועה בו לצבור ללא טיפול משמעותי ואינטנסיבי בבעייתו. ההכרח להירתם לטיפול כדי להתמודד עם שדי הסטייה המקננת בנפשו של הנאשם הודגש על ידי בית המשפט בגזר דינו. בשלב זה, אין בפני בית המשפט כול אינדיקציה שפעל בעניין זה באופן רציני ומעמיק. גם אם יחשיבו הנאשם וסנגוריתו את הליווי לו זכה מארגון "שלום בניך" כ"טיפול" רלוונטי לבעיותיו, הרי שלא היה בו די, והנאשם לא נרפא. הצידוק לכישלונו האחרון, כלשונו בחוות הדעת שסופקה (נ/1),"לאור העובדה שהיה די בודד ולאור העובדה שהשתמשו בילדיו לענותו ולייסרו, הרי נכשל ... גם מחוסר של כמה שנים בעצם הקשר עם אישה", הינו מגוחך ומקומם, ומוטב היה לא להעלותו. מיתממת היא הקביעה (כלשון חוות הדעת) כי מאז שבנה בית חדש כבר אין צורך בליוויו. ואיני רואה לחזור על הדברים הברורים שנאמרו בהקשר זה בגזר הדין,  הם שרירים וקיימים גם היום.

כמו כן, לא מצאתי בפסיקה שהובאה מידי ב"כ הנאשם ולו מקרה דומה אחד, בו שב וחזר נאשם ספציפי על אותה עבירה, וחרף העובדה שסופקה בידו הקלה בדמות עבודות שירות במעידתו הראשונה, שב בית המשפט והקל עימו משחטא פעם נוספת באופן דומה.

עם זאת, ולא בלב קל, על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את מהות הפסיקה, הקובעת כי שיקול הדעת הסופי נתון תמיד בידי בית המשפט, ואל לו לממונה לכבול את שיקול דעתו: " פירוש מצמצם המוציא מכלל סמכות בית המשפט אפשרות להורות כי המאסר ירוצה מחוץ לכותלי בית הסוהר, ימנע מבית המשפט לשקול שיקול מרכזי של השפעה מזיקה של מאסר מותנה, שכן כבילה זו של שיקול הדעת סותרת את מטרתו של החוק" (דברי כבוד הש' חרסונסקי בת"פ (חיפה) 1128/05).

בכול מקרה, הקובע האחרון בסוגיה של דרך ריצוי עונש המאסר על ידי נאשם הינו בית המשפט. בידיו מופקדת ההכרעה הסופית האם ישלח למאסר בפועל או ירצה עבודות שירות תחתיו. לא בכדי לשון החוק בהוראת סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין שונה מניסוחו בהצעת החוק. בהבדלי הנוסח שבין הודעת הממונה לבית המשפט "שיש עבודת שירות" והודעתו "מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה", נמצא המחוקק מטיל את "ההחלטה הבלעדית" על כתפי בית המשפט ולא על הממונה, שתפקידו לספק כלי נוסף להכרעת בית במשפט בסוגיה זו. (ראה ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' אברהמין, פד"י מג(4), 772 ).

אמנם, לאחרונה, התפתחה פרקטיקה של אימוץ החלטות הממונה על עבודות השירות על ידי בית המשפט, אולם נוהג זה הינו עדיין בגדר פרקטיקה בלבד, והחלטת הממונה כלל וכלל אינה מחייבת.

כב' השופט  קדמי (בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שלישי, עמ' 1263), ניתח את סעיף 51ב (ב) לחוק העונשין והיקשה: " טרם נבחנה השאלה, מהו הדין כאשר הממונה מודיע לבית המשפט כי לא מצא עבודת שירות שהנידון יכול לעבוד בה, האם בכך נסתם הגולל על דרך ריצוי זו של עונש מאסר?". מקל וחומר, ניתן לגזור לדיוננו- האומנם, בעצם זיהוי הממונה כי בפניו נאשם בעל עבר פלילי דומה להרשעתו הנוכחית, וטרם נקט בטיפול כלשהו, ייחתם הגולל על דרך ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות? קביעה שכזו תרוקן מכל מהות את החלטת בית המשפט ותותירו כ"חותמת גומי" לאישור החלטת הממונה.

ומן הכלל אל הפרט.

בשלילתו על הסף את מועמדות הנאשם לעבודות שירות ללא בדיקה עניינית של התאמתו מבחינת נתוניו האישיים באבחנה מאי התאמתו בשל עברו וחזרתו לסורו, הממונה  "נכנס בנעליו" של בית המשפט לחרוץ את גורלו של הנאשם למאסר בפועל, ולא הותיר לבית המשפט לשקול זאת לגופם של דברים.

לשון אחר. עם כל הקושי שמציב מקרה זה, לרבות הסלידה ושאט הנפש ממעשיו של הנאשם, שחומרתם אף הועצמה לאור אי פנייתו לטיפול משמעותי, והכאב על פגיעתו העמוקה במתלוננת, בית המשפט החליט, בסופו של יום, חרף אותם נתונים העומדים ביסוד החלטת הממונה, להשית על הנאשם עונש מאסר שאפשר ויבוצע בעבודות שירות. משאמר את דברו, לא יוכל לו הממונה, וודאי לא כשפני הדברים כה מהותיים וחירותו של אדם מוטלת על כפות המאזניים. אימוץ החלטת הממונה כפי שהיא, קרי, בטרם נבחנה על ידו ההתאמה לגופה, משמעותה בפועל עקיפה  של החלטתו העונשית של בית המשפט, ללא אפשרות ליישמה, ובאופן שאינו תואם את כוונתו המקורית של בית המשפט שעה שגזר את דינו של הנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ