אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פשר 1847/04

החלטה בתיק פשר 1847/04

תאריך פרסום : 19/07/2007 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1847-04,14397-06
15/04/2007
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
1. מיכה וורצלמן
2. שלום לירן

עו"ד אלי הלם ואח'
הנתבע:
1. עו"ד ארז בי-עזר בתפקידו ככונס נכסים של חברת רמגיל קבלנות והנדסה בע"מ
2. בנק איגוד לישראל בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד דורית לוי-טילר
עו"ד רוני הירשנזון
החלטה

מונחת בפני בקשה שהגישו מנהליה לשעבר של חברת רמגיל (להלן: "המבקשים" ו"החברה", בהתאמה) כנגד כונס הנכסים אשר מונה לחברה מטעם נושה מובטח (להלן: "הכונס" ו"הבנק", בהתאמה). עיקר המחלוקת נסבה לגבי הסדר פשרה אליו הגיע הכונס עם חברת סוללי קו התפר בע"מ, אשר שימשה כקבלן משנה של החברה במסגרת עבודות שביצעה עבור משרד הבטחון. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו אליהן, ולאחר שנערך דיון בו השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה, הגיעה העת ליתן החלטתי.

1.         אין חולק, כי סוללי קו התפר ביצעה בפועל את רובה המכריע של העבודה, והיתה זכאית לפי ההסכם שבין הצדדים לכ-98% מהתמורה. עם זאת, הרי שקריסת החברה עשויה היתה, לשיטת המבקשים, להפוך את סוללי קו התפר לנושה רגיל לכל דבר ועניין, קרי: בעוד שהחברה בפירוק יכולה היתה לגבות את התמורה במלואה ממשרד הבטחון, הרי שסוללי קו התפר היתה נאלצת להסתפק, לכאורה, בדיבידנד מקופת הפירוק לאחר הגשת תביעת חוב, וזאת ככל הנראה בשיעור נמוך בהרבה מן המגיע לה לפי ההסכמים שנחתמו עם החברה בעודה סולבנטית.

אין חולק, כי המבקשים ערבים אישית לחובות החברה כלפי הבנק; בעניין זה, נחתם בין הצדדים בעבר הסכם, אשר חלק ממנו מורה לבנק לנסות ולמקסם את הגביה במסגרת הכינוס (ובעניננו, עסקינן בעיקר בכספים ממשרד הבטחון), טרם שהוא פונה למבקשים הערבים לשם סילוק יתרת החוב. אי לכך, קם למבקשים אינטרס כבד משקל, כי במסגרת הליכי הכינוס יגבה סכום גבוה ככל ניתן - דבר אשר עומד במידה רבה מאחורי הבקשה שבפני.

2.         הבקשה אשר בפני כוללת האשמות קשות ביותר כלפי כונס הנכסים, אשר מקצתן גובלות בהאשמה בפלילים: בין היתר, נטען כי הכונס התנהל תוך העלאת מצגי שווא והונאת המבקשים ובית המשפט, תוך עריכת קנוניה עם חברת סוללי קו התפר בע"מ.

עיקר טענתם של המבקשים מופנית להסכם פשרה אליו הגיע הכונס עם סוללי קו התפר בע"מ, ולפיו תזכה האחרונה ב-50% מהכספים שהיו מוחזקים דאז על-ידי משרד הבטחון. המבקשים תוקפים את הטענה שהעלה הכונס, לפיה - נוכח המצב המשפטי והעובדתי ששרר אז - היה כמעט בלתי אפשרי לגבות את הסכום דנן בלא שיתוף פעולה מצד סוללי קו התפר. לחיזוק עמדתם, מביאים המבקשים מסמכים לפיהם ראה משרד הבטחון את עצמו, טרם הגשת הבקשה, כחב את הכספים לחברה .

3.         מנגד, טוען הכונס כי אין בטענות ממש; בין היתר, טוען הכונס כי לא זו בלבד, שהמשיבים ידעו מבעוד מועד על הסדר הפשרה המתגבש, אלא נתנו לו את ברכתם. זאת, כאשר דווקא העדר שיתוף הפעולה מצידם, הוא שתרם מאד להיזקקות הכונס לעזרתה של חברת סוללי קו התפר.

הכונס מדגיש, כי בפועל היתה זו סוללי קו התפר שביצעה את כל העבודה, לרבות העמדת ערבויות בנקאיות - דבר אשר מצדיק את החלטתו להתפשר עימה. מנגד, טוענים המבקשים כי אף אם נטילת מלוא הסכום בלא לשלם לקבלן המשנה על עבודתו הינה בגדר "חוסר צדק", הרי שעסקינן בדין אינהרנטי לדיני חדלות הפרעון.

4.         כונס הנכסים הרשמי, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי אין לראות את הדברים ב"חוכמה בדיעבד" אלא כפי שנראו אז; מזווית זו, לשיטתו, הרי שהכונס טעה לכל היותר "טעות בכדאיות" שאינה מהווה כל עילה לסעדים החמורים המתבקשים כנגדו.

עד כאן טענות הצדדים, ולהלן החלטתי

5.         עניין לנו בבקשה המיועדת להוכיח פסלותה של פשרה אליה הגיע כונס נכסים, באישור הנושה המובטח , כונס הנכסים הרשמי ו בית המשפט . דומה, כי המבקשים מודעים היטב להלכה הפסוקה, אשר מקנה שיקול דעת רחב לכונס נכסים (ובאורח דומה, לבעלי תפקיד אחרים בחדלות פרעון) בכל האמור בניהול הנכסים שבקופת הכינוס. זאת, כאשר הדין לוקח בחשבון, כי תפקידו המרכזי של כונס הוא לפרוע כמה שיותר מן החוב המובטח, וזאת באורח יעיל ובזמן קצר ככל הניתן - בכפוף לחובתו המוגברת לנהוג בתום-לב וזהירות כלפי צדדים אחרים הקשורים להליך הכינוס.

נובע מכאן, כי כאשר אינטרס לגיטימי של מקסום קופת הכינוס מתנגש באורח חזיתי עם אינטרס של בעלי המניות או של צד ג', הרי שבדרך-כלל זכותו של הכונס לפעול לפי האינטרס של מקסום פרעון החוב המובטח, אף אם הדבר מסב נזק לנושים הנדחים. עם זאת, חל עליו איסור לנהוג בשרירות לשמה, או לפגוע פגיעה קשה בצדדי ג' אך ורק משיקולי "נוחות" שאין מאחוריהם אינטרס כלכלי לגיטימי הכרוך במילוי תפקידו (לעניין זה, ראה את האמור בהרחבה בפש"ר 1378/00 בש"א 17986/01טיטן-בנץ בע"מ נ' ארליך).


זאת ועוד; הלכה פסוקה היא, כי על בית המשפט לנהוג זהירות רבה מאד בבקשות להטיל אחריות אישית על בעלי תפקיד בשל החלטות שקיבלו במסגרת תפקידם, וזאת בכדי להמנע מ"חוכמה שבדיעבד" ומהרתעת יתר. על בית המשפט לבדוק, אם ההחלטה שקיבל בעל התפקיד, "בזמן אמת", קרי, כשנתקבלה ההחלטה על ידו היתה סבירה והגיונית.

6.         משכך, מרכזים המבקשים את טענותיהם בנסיון להוכיח, כי כונס הנכסים לא הונע בידי אינטרס לגיטימי של העשרת הקופה, אלא משיקולים זרים שבינם לבין כדאיות כלכלית ומקסום קופת הכינוס ואין ולא כלום. דומה, כי המבקשים כמעט וטוענים במפורש ל"קונספירציה" או עסקה צדדית בלתי חוקית בין הכונס לבין סוללי קו התפר בע"מ, אשר במסגרתה - ובעד תמורה כזו או אחרת - ערך הכונס לכאורה עסקה אשר פגעה קשות במבקשים, בכך שמנעה את צמצום חשיפתם כלפי הבנק: בעניין זה, אין לכאורה ספק כי לו היה הכונס גובה 100% מהסכום שבידי משרד הבטחון, הרי שחשיפתם של המבקשים לערבותם האישית היתה פוחתת באורח משמעותי.

המבקשים מקדישים חלק גדול מבקשתם, כולל תעודת עובד הציבור שביקשו לצרף, בכדי לנסות ולהוכיח כי אין עסקינן בטעות בכדאיות או "חוכמה בדיעבד", אלא שלרשות הכונס עמד, בזמן אמת וטרם שהתחייב בהסכם הפשרה, כי משרד הבטחון רואה עצמו כחב כספים לחברה, ולא לחברת סוללי קו התפר. אי לכך, מוסיפים המבקשים וטוענים, כי לכאורה לא היה כל יסוד לטענת הכונס כי הוא נזקק לסיועה של חברת סוללי קו התפר בכדי לגבות את הכספים דנן.

7.         טענה זו, לכאורה, הינה טענה כבדת משקל - הגם שהכונס טוען כי פנה לחברת סוללי קו התפר עקב התנהלות המבקשים עצמם, וכי הם עצמם היו מודעים היטב לכוונותיו אלו. המבקשים אינם מכחישים, למעשה, כי ידעו על המגעים דנן בזמן אמת, אולם טוענים כי הסכמותיהם דאז הינם בבחינת "נסיון להאחז בסיפורים ישנים", וכי במידה והסכימו למעשי הכונס, הרי שהדבר נעשה בשל מצג השווא הלכאורי שהציג.

8.         לאחר ששמעתי את הצדדים, קשה להמנע מן המסקנה כי טענות המבקשים מעוררות תמיהה, וזאת הן לגופן והגיונן של טענות, והן ובעיקר נוכח עובדה שהתבררה במהלך הדיון בבית המשפט, אשר היא לכשעצמה לא הוכחשה ולא זכתה להתייחסות משמעותית מצד המבקשים . עסקינן, כפי שיובהר בהמשך, בהסכם המחאת זכות שנחתם קודם קריסת החברה.

א.         לגופה של טענה, מעלה טיעונם של המבקשים תמיהה לא מועטת:

אזכיר כי המשיבים אינם צדדים חיצוניים או זרים לחברה, אלא מנהליה לשעבר, אשר מן המסכת העובדתית עולה מסקנה ברורה, כי אף במהלך הכינוס היו מעורבים או למצער ידעו היטב על התנהלותה. לעומת זאת, אותו "מצג שווא" נטען מצד הכונס, אינו נסמך על עובדות נסתרות שקשה או בלתי אפשרי לגלותן, אלא על עניינים המצויים בבסיס היחסים בין החברה לסוללי התפר ומשרד הבטחון .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ