אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פשר 1717/05

החלטה בתיק פשר 1717/05

תאריך פרסום : 19/02/2009 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1717-05,14650-07
21/11/2007
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
עו"ד חגי אולמן בתפקידו ככונס נכסים של חברת עופר אחזקות והשקעות (1994) בע"מ
הנתבע:
1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
2. עיריית רמת גן
3. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד י. רוה ואח'
עו"ד אירה יעקב סולוביציק
עו"ד טובה פריש
החלטה

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין כונס הנכסים שהתמנה למימוש שעבוד ספציפי על פרוייקט בניה של חברת עופר אחזקות והשקעות (1994) בע"מ (להלן: "הכונס" ו"הנכס", בהתאמה) לבין עיריית רמת-גן, אשר הנכס מצוי בתחום השיפוט המוניציפלי שלה. מעיון בכתבי הטענות, בעיקר בהבהרה שסיפק הכונס במסגרת כתב התשובה שהגיש, עולה מסקנה ברורה כי עיקרה של המחלוקת נסב אודות שאלה משפטית , והיא יכולתה או העדר יכולתה של העיריה להתנות מתן אישורים הדרושים לסיום הפרוייקט בתשלום חובות, הנטענים כחובות עבר.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, וכן בתגובת כונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו;

1.         עניין לנו במחלוקת בין בעל תפקיד לבין עירייה, מסוג אשר התעורר ונידון פעמים רבות הן בפסיקת בית המשפט של חדלות פרעון, והן בפסיקת בית המשפט העליון. עסקינן במחלוקת אודות היחס בין סולם דיני הקדימה נשוא דיני חדלות הפרעון, ומערכת הדינים הקוגנטית ו הספציפית שהוא מחיל על הנושים השונים בעת פירוק או כינוס נכסים. בעינייננו, הקדימות המהותית המוקנית לנושה מובטח על יתרת הנושים - לבין דינים המופיעים בפקודת העיריות, חוק התכנון והבניה וכיוצא באלו, הנוגעים בסיוע לרשויות המקומיות בגביית חובות מחייבים סרבנים. דינים אלו, מאפשרים לרשות המקומית, בין היתר, לסרב לנפק היתרים ואף לבטל היתרים קיימים במידה ולא שולמו תשלומים המגיעים לה על-פי דין, ואשר נזכרים באותם סעיפים.

בעניין זה, קבעה שורה ארוכה של פסקי-דין קביעות חד-משמעיות, אשר אין לי אלא להצר על העובדה כי לא זכו למשקל מספק בהתנהלותה של העיריה. עניין לנו בדין חד-משמעי, לפיו אין בסעיפים בפקודת העיריות או בחוק התכנון והבניה בכדי לשנות את מעמדם של "חובות עבר", או ליתן לעיריה קדימות כלשהי, מעבר לזו אשר נקבעה לה בפקודת החברות . הטעם לכך, כפי שציין הכונס, ובצדק, הינו כי הסעיפים עליהם מסתמכת העיריה, כגון סעיף 324 לפקודת העיריות (וכפי שיובהר להלן, אף הסעיפים המקבילים בחוק התכנון והבניה), אינם אלא "עזרי גביה", המאפשרים לעיריה להפעיל לחץ על חייב סולבנטי. אולם אמצעים אלו, כמוהן כשאר אמצעי גביה ודיני הוצאה לפועל, אינם מקימים לעיריה קדימות שלא הוקנתה לה בדין הקוגנטי של חדות הפרעון כלפי נושים אחרים.

2.         אלא, שעיריית רמת-גן עומדת על דעתה, כי ראוי להחריג את נסיבות המקרה הנוכחי מהדין הכללי שהוזכר לעיל, וזאת נוכח טענתה כי יש לאבחן בין מקרים שדנו בסעיף 324 לפקודת העיריות, ובאורח כללי - בנסיבות בהן המבנה הושלם ולא נותרו אלא הליכים פורמליים לרישומו - לבין נסיבות המקרה הנוכחי, בהן לטענת העיריה פועל הכונס "בלא היתר בניה" (ולמעשה, מקריאה מדוקדקת של הטענות, לפי היתר ישן אשר החברה חרגה ממנו באורח מהותי, טרם קריסתה). לטענתה, עניין לנו בהיתר עצמו - תנאי מהותי בלעדיו הופכת הבניה כולה לבלתי חוקית ומצדיקה נקיטה בהליכים פליליים כנגד הכונס.

אלא מאי? בדיקה מדוקדקת של הטענה מביאה למסקנה ברורה וחד-משמעית, כי בנסיבות המקרה אין בה מאומה, וטוב היה לה אלמלא נטענה כלל ועיקר.

ראשית, מן הראוי להבהיר, כי מהמסכת העובדתית (אף זו העולה מטענות העיריה), עולה תמונה שונה לחלוטין, של מבנה אשר נבנה בהיתר, אולם החברה (במועד אשר אין מחלוקת כי ארע טרם מינוי הכונס) חרגה ממנו במספר נקודות. כמו כן, עולה כי הכונס הגיש בקשה להיתר בעניין אותן חריגות, וכי העיריה עצמה השיבה לכך בחיוב, בכפוף למילוי מספר תנאים .


מן הראוי להבהיר: במסגרת בקשתו, מבהיר הכונס כי אין לו כל טענה או התנגדות לשלם חיובים הנובעים מעדכון היתר הבניה , וזאת במעמד של הוצאות כינוס. קל וחומר, שאין הוא מבקש במסגרת בקשה זו כי בית המשפט יחייב להוציא אישורים למבנה שלא אושר כדין או שנבנה בלא היתר. זאת ועוד; הכונס עצמו מבהיר, כי במידה ותתעורר מחלוקת בדבר היקף החיובים הנוגעים לעדכון היתר הבניה, יתדיין בעניין זה מול העיריה בצינורות המקובלים ובדרכים שנקבעו בדין.

3.         קשה להמנע מן המסקנה, כי התנהלות העיריה, בנסיבות המקרה, לקתה ביותר משמץ של התממות ונסיון להוציא דברים מהקשרם.

במה אמורים דברים? מן הראוי לאבחן אבחן-היטב בין דרישות מהותיות הכרוכות בהוצאת היתר בניה, לבין מחלוקת על חובות עבר, ואין ליצור ביניהם שעטנז בדרך של פרשנות מילולית נפתלת. דומה, כי נתהפכו היוצרות אצל העירייה ובאת-כוחה המלומדת, באשר הן כשלו מלהבחין בין השאלה המהותית הכרוכה במתן היתר, לבין סמכות העיריה לבטלו כתוצאה מאי-תשלום. סמכות זו, האחרונה, אינה אלא "עזר גביה" המאפשר להפעיל לחץ על חייבים, ובוודאי שאין לגזור גזירה שווה בינה לבין מצבים אחרים, בהם נבנה בניין בניגוד להיתר ובעל התפקיד מסרב לערוך את התיקונים הנדרשים בנימוק כי עסקינן ב"חובות עבר".

לא זאת, אלא אף זאת; אין לי אלא לתמוה, על הדרך בה מנסה העיריה, אשר הטיבה להפריד בין החיובים השונים בדרישות ובתכתובת בינה לבין הכונס, לטעון כעת כי לא ניתן להבחין ולהפריד ביניהם. עניין לנו בטיעון הסותר, במובהק, מסמכים כתובים, ואשר דבק בו אבק-ריחו של "מקצה שיפורים", שאינו הולם את חובת ההגינות המוטלת על רשות מנהלית.

4.         לסיכומה של נקודה זו; נסיונה של העיריה לערבב בין הבקשה לעדכון היתר הבניה, הכרוכה בחיובים מוגדרים ומוגבלים, לעצם מתן ההיתר המקורי לפני שנים, אין בו מאומה. באותה מידה, אין ממש בנסיון של העירייה לטעון בדיעבד כי עצם היתר הבנייה "התאיין" או "היה כלא היה" בשל חריגות כאלו ואחרות, מה גם שהעיריה עצמה הגיבה בחיוב לבקשה לתקן את ההיתר, והתנתה זאת במספר תנאים ספציפיים. טיעון זה, דבק בו אבק ריחו של חוסר תום-לב, וזאת במיוחד כאשר הוא מלווה באיום מפורש לנקוט כנגד הכונס הליכים פליליים (!), באורח הנראה על-פניו כנסיון להפחדה או הפעלת לחץ פסול בכדי "לשפר עמדות" בסכסוך שכל-כולו נסב על סוגיה כספית.

5.         עתה, לא נותר אלא לדון בקצרה בטענות העירייה בדבר כניסת הכונס כביכול לנעלי החברה, ושיקולי "צדק ציבורי"; טיעונים אלו, במלוא הכבוד הראוי, סותרים באורח חזיתי את הדין הקיים, ובעיקר את הדינים הנוגעים לכוחה של נשיה מובטחת. אכן, בין המלומדים קיימת מחלוקת, האם הדין דהיום מרחיב מדי את הכוחות והזכויות הניתנות לנושים מובטחים. אלא שסוגיה זו, הגם שיש לה פנים לכאן ולכאן, אין בה בכדי לאפשר לבית המשפט להפוך במחי יד את הדין, ולקבוע קביעות אשר יאיינו במידה רבה את מעמד הנושה המובטח מתוכן.

בנסיבות המקרה, די אם אחזור ואזכיר בקצירת האומר; נושה מובטח המממש שיעבוד ספציפי על נכס של חברה חדלת פרעון, זוכה לקדימות מהותית על יתרת הנושים, לרבות הרשות המקומית , דין אשר אינו משתנה אף אם בחר הכונס מטעמו, כחלק בלתי נפרד מהמימוש, להשלים את הבניה ולאכלס את הפרוייקט. אמנם, כאשר מחליט הכונס להמשיך בבניה, הרי ש אותה נקודת זמן ואילך , הוא חב בתשלומים שוטפים המוטלים על הנכס (לרבות היטלים וחבויות לרשות אשר התגבשו מאותה נקודה ואילך), וזאת במעמד של הוצאות כינוס. אלא שעניין זה לחוד, וחובות עבר לחוד. אילוצו של הכונס לשלם את האחרונים, אינו אלא מתן קדימות לאותם חובות (ובעניננו, חובות הנראים כנשיה רגילה), על פני השעבוד הספציפי - דבר אשר יגעתי ולא מצאתי היכן מצאה לו העיריה עיגון בדין.

בשולי נקודה זו אעיר; נסיונה של באת-כוחה המלומדת של העיריה להשתמש בדוגמא העוסקת בויתור על נכס מכביד, מלמדת את ההיפך הגמור מטענתה. זאת, באשר שימוש שוטף של מפרק או כונס בנכס המושכר לאחר מינויו , דומה דווקא לתשלום ההיטלים והחבויות אשר התגבשו לאחר מינוי הכונס , ולא לאותם היטלים אותם ביקשה העירייה שנים קודם לכן.

6.         בשולי הדברים אעיר; לא מצאתי כל טעם לדון בטענות בדבר התרשלותה כביכול של העיריה אשר החזירה לחברה שיקים שהופקדו בידיה כבטוחה, ובטענת הנגד כי הללו הומרו לערבות בנקאית אוטונומית. אם אכן התרשלה העיריה (ואיני קובעת כל ממצא בנידון), הרי דומה כי היא עצמה הפכה לקורבנה של אותה רשלנות נטענת, אשר הציבה אותה בבוא היום במעמד של נושה רגיל אל מול חברה חדלת פרעון. מאידך גיסא, אם אכן הופקדה בידי העיריה ערבות בנקאית אוטונומית, הרי שהתמוטטות החברה אינה מונעת אותה מלפנות אל הבנק ולדרוש את פרעונה "בלא צורך לנמק ולבסס את הדרישה". זאת, לפי ההלכה הידועה כי ערבות מסוג זה אינה התחייבות של החברה הקורסת, אלא התחייבות עצמאית של הבנק. מובן, שדרישה אפשרית זו של העיריה מן הבנק אין לה כל קשר לבקשה הנוכחית ולענייני הכינוס (כך למשל, במידה וקיימת ערבות בנקאית אוטונומית, ניתן לדורשה מן הבנק בין אם המשיך בבניה ובין אם לאו, ובלא קשר לשאלה, האם עלה בידיו לסיים את הפרוייקט ולצמצם את נזקיו).

מובן, כי עניין זה הינו בין עיריה לבנק, אשר שניהם גופים סולבנטיים; דבר זה יהא נכון מכח קל וחומר, אם תעלה העיריה טענות כי הבנק התחייב להאריך את תוקף הערבות ולא עשה זאת, באורח המקים לה זכות לדרוש את דמי הערבות, או למצער לתבוע את הבנק בעילה חוזית. דומה, כי טענות וסכסוך עתידי זה, אם וכאשר יעלה, ידון בערכאה האזרחית המוסמכת, באשר סכסוך זה בין גופים סולבנטיים אינו קשור אלא בקשר קלוש ועקיף לניהול ענייני הכינוס. דברים אלו יפים, ואף מכח קל וחומר, לטענות נזיקיות אפשריות של העיריה כלפי הבנק, בדבר הדרך בו ניהל או כשל לכאורה מלפקח על חשבון הליווי של הפרוייקט.

7.         סוף דבר; אין לי אלא לחזור על ההלכה הברורה והמושרשת, לפיה אין בכוחות המסורים לעיריה בפקודת העיריות או בחוק התכנון והבניה, אשר עניינים התניית היתרים ואישורים בתשלום (להבדיל מדרישות מהותיות הנוגעות לבניה עצמה), בכדי להכשיר התעלמות מסולם דיני הקדימה בדיני חדלות פרעון, קל וחומר הפעלת לחץ פסול על בעל תפקיד בכדי לאלצו לשלם חובות עבר. נסיונה של העיריה לאבחן את המקרה מן המקרים שנדונו בפסיקה, אין בו מאומה, ואין לי אלא לדחות בשתי ידיים את נסיונה להוציא דברים מהקשרם ולהסתמך על מילים או קטעי מילים כאלו ואחרים בכדי לקרוא אל תוך הדין את אשר אין בו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ