אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פשר 1474/91

החלטה בתיק פשר 1474/91

תאריך פרסום : 13/11/2007 | גרסת הדפסה
בש"א, פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב
1474-91,5219-06
03/09/2007
בפני השופט:
אלשיך ורדה - סגנית נשיא

- נגד -
התובע:
עו"ד יצחק פרדלסקי בתפקידו כנאמן על נכסי החייבים רבקה והנריך (צבי) גרינבלט
הנתבע:
1. מנדלבאום יעקב
2. עו"ד גרינברג זהר
3. כונס הנכסים הרשמי
4. גרינבלט רבקה

עו"ד סלביה אלוני
עו"ד אלדד שגב
עו"ד זהר גרינברג
החלטה

מונחת בפני בקשתו של הנאמן על נכסי החייבים רבקה והיינריך (צבי) גרינבלט (להלן: "הנאמן" ו"החייבים", בהתאמה), כי אכריע בתחרות זכויות בין נושים שונים על תמורת נכס מקרקעין של החייבת שנמכר בהסכמה. בנסיבות המקרה, קיימים שני נושים - מר יעקב מנדלבאום (להלן: "מנדלבאום") ועורך-הדין זוהר גרינברג, אשר יצג את החייבים לאורך פשיטת הרגל שלהם (להלן: "עו"ד גרינברג"). הם טוענים לקדימות וזכאות למלוא התמורה, וזאת בטענה כי קיימת להם נשיה מובטחת או זכות קניינית אחרת אשר נועדה להבטיח קדימות מדמי פרעון הנכס.

1.         עניין לנו בפשיטת רגל שתחילתה ביום 8.7.91, בבקשה שהגישו החייבים עצמם , ואשר הגיעה לכדי מתן צו כינוס ביום 1.9.92.

א.         חובם של החייבים לטובת מר מנדלבאום, עניינו בהלוואה בסך 30,000 ש"ח, אשר ניתנה לחייבים במסגרת הסכם הלוואה שנערך ביום 14.8.88, ואשר לפי הסכמת הצדדים, עתיד היה להיות מובטח בשעבוד. אין מחלוקת, כי השעבוד עצמו מעולם לא נרשם, אולם ביום 24.8.88, נרשמו לטובת מר מנדלבאום הערות אזהרה , אשר עניינן "מניעת כל עסקה" נוגדת, והבטחת אפשרות פרעון החוב.

ביום 11.5.92, ניתן בעניין זה פסק-דינו של כב' השופט גורפינקל, אשר חייב את החייבים, לפי ההסכם (כולל, לפי חלק מהטענות שהועלו בפני, תניות דרסטיות למדי של קנסות וריבית מוסכמת גבוהה), להשיב למר מנדלבאום סך של 130,679 ש"ח. חוב זה, לטענת מר מנדלבאום, תפח במהלך השנים, והוא עומד כיום, לשיטתו (ולכאורה, כך אף לפי תדפיסי ההוצאה לפועל) על סך של 728,536 ש"ח - סכום העולה על דמי מכר הנכס המוחזקים בידי הנאמן.

ב.         עו"ד גרינברג נטל על עצמו את יצוג החייבים, ערב ובמהלך פשיטת הרגל שלהם, וזאת בהתאם להסכם יצוג שנכרת בין הצדדים דנן ביום 10.4.91. על פי הסכם היצוג, שועבדו זכויות החייבת בנכס נשוא המחלוקת, במשכנתא ראשונה ובלתי מוגבלת בסכום, וזאת למטרת תשלום שכר-טרחת עו"ד גרינברג, כאשר לשיטתו הוא, באותו שלב לא היה קיים חוב ממשי לטובתו, אלא עסקינן בהבטחת תשלום של חוב עתידי (קרי, חוב שיווצר בשל יצוג החייבים בעתיד).

כך או כך, המשכון נשוא הסכם היצוג נרשם ביום 5.8.91 - לאחר הגשת הבקשה למתן צו כינוס .

במסגרת כתבי הטענות, נטען כנגד עו"ד גרינברג, כאילו שינה מספר פעמים את גובה החוב שלטענתו הוא זכאי לו; בסופו של דבר, טען עו"ד גרינברג במכתבו לנאמן מיום 15.3.04, כי החוב לטובתו עומד על 650,000 ש"ח - סכום העולה אף הוא, במעט, על דמי המכר המוחזקים בידי הנאמן.

2.         מר מנדלבאום ועו"ד גרינברג התבקשו, לאחר שהוגשה הבקשה, להעלות את טיעוניהם לקדימות ולהגישם לתיק בית המשפט.

במסגרת טענותיו, קובל מר מנדלבאום על העובדה, כי הצדדים שכנגד (כולל כונס הנכסים הרשמי) מתעלמים מהעובדה כי לרשותו "מכשיר מעין-קנייני", וכי לא יחסו משקל לכך כי לרשותו התחייבות מפורשת ומוסכמת להופכו לנושה מובטח.

עו"ד גרינברג, לעומת זאת, טוען כי נוסח הערת האזהרה שבידי מר מנדלבאום הוא חלקי ואינו מבטיח לו קדימות, באשר אין היא מגנה עליו אלא מעסקת העברת בעלות שהיתה החייבת עשויה לעשות בנכס; כמו כן, טוען עו"ד גרינברג כי בנסיבות המקרה, לא יכולה להיות בעניינו תחולה כלשהי לסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל (וזאת חרף העובדה כי ההתחייבות, קל וחומר רישום המשכון לטובתו נעשו בתקופה הנופלת לגדר הסעיף דנן, קרי פחות משלושה חודשים טרם תחילתם של הליכי חדלות הפרעון) , זאת משום שאין מדובר בהעדפת נושה, אלא בהבטחת תשלום לשירותים עתידיים , באופן הדומה לשיטתו של עו"ד גרינברג לנטילת קו אשראי. מוסיף עו"ד גרינברג וטוען, כי הנאמן רשאי היה, במגבלות הדין, להפסיק את אותו "אשראי" בכל רגע, ולעצור את תפיחת חוב שכר-הטרחה, אולם משלא עשה כן, ואף נעזר לכאורה בעצמו בעו"ד גרינברג בתקופות מסויימות - כגון בעת הנסיון לגבש הסדר נושים לחייבים - קמה נגדו מניעות, ואין הוא יכול לתקוף בדיעבד את תוקפו של הסכם היצוג והשעבוד שבא להבטיחו.


כונס הנכסים הרשמי, בעמדתו אשר הוגשה לבית המשפט, טוען כי אף לא אחד מהצדדים הינו נושה מובטח; בין היתר, טוען כונס הנכסים הרשמי כי ההתחייבויות לטובת עו"ד גרינברג נופלות לגדר סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, בבחינת העדפת נושים אסורה, ואי לכך הינן בטלות.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, ניתנת החלטתי זו;

3.         עניין לנו בבקשה שעניינה קביעה משפטית בדבר קדימות או "תחרות זכויות" בין נושים , ולא בערעור על קביעת נאמן במסגרת הכרעת תביעת-חוב; כבר בשלב זה אעיר, כי הקביעות שבהחלטתי זו יעסקו, אם כן, אך ורק בסוגיות המשפטיות של הקדימות, ואינן מיועדות כלל ועיקר לכמת את תביעות החוב, סוגיה המסורה לסמכות הנאמן ; זאת ועוד, אין כל צורך לכמת באורח סופי את החובות הנטענים בכדי ליתן הכרעה מקדמית בנוגע לסדרי הנשיה, אף אם זו תלווה בהערות והנחיות לנאמן בכל הנוגע להכרעת התביעות.

מעמדו של מר מנדלבאום:

4.         מעיון בתשתית הראייתית (אשר חלקה הרלוונטי אינו שנוי במחלוקת עובדתית), עולה תמונה כי מר מנדלבאום, בניגוד לטענתו, אינו נושה מובטח , ואינו זכאי לפריבילגיות המיוחדות שמקנה הדין לנושה מובטח - כגון יכולת לממש באורח עצמאי את הנכס, כולל נקיטת הליכים הדרושים לשם כך; כמו כן, לאבחנה זו עשויה להיות משמעות רבה בכל הנוגע בכימות תביעת החוב, בעיקר ככל שעסקינן בריבית ובפיצויים מוסכמים אחרים (יקראו בחוזה כאשר יקראו) הקמים לכאורה לטובת מר מנדלבאום.

במה דברים אמורים? אין חולק, כי חרף ההתחייבות החוזית לא נרשם מעולם משכון לטובת מר מנדלבאום , ואין ברשותו אלא הערת אזהרה, וכן זכות אובליגטורית בדמות התחייבות לרישום משכון, אשר הפכה בלתי-ניתנת לביצוע ב"מועד הקובע" בו נקלעו החייבים לחדלות פרעון. בנסיבות המקרה, ובלא כל צורך להתעמק בטענות שמעלה עו"ד גרינברג לעניין אישורים שנדרשו לרישום משכון ואשר מר מנדלבאום כביכול לא עמד בהם, הרי שספק גדול בעיני, אם יכול מר מנדלבאום להעזר בנסיבות המקרה בהלכת בנק אוצר החייל, וביתרת הפסיקה החוזרת על אותה הלכה פרי מדרשו של בית המשפט העליון.

די אם אעיר, כי אותן הלכות עוסקות בהגנה על רוכשי דירות ומקרקעין אשר שילמו לצורך כך ממיטב כספם, ואשר בעניינם קבע כב' הנשיא (בדימ') ברק כי בנסיבות מסויימות, מוגנים הם אף על-ידי "דיני יושר מתוצרת ישראל". לעומת זאת, הפסיקה הישראלית טרם הכירה, וזאת שלא בכדי ב"משכון שביושר"; זאת, בין היתר, נוכח אבחנה מהותית בין מלווים המבקשים בטוחה, לבין המצב היחודי והמורכב של רוכשי דירות ומקרקעין הנקלעים שלא בטובתם לתחרות זכויות מול מעקלים או מול בעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון.

5.         עם זאת, אין להתכחש לעובדה, כי לזכותו של מר מנדלבאום קיימת הערת אזהרה ; אכן, אין עסקינן לכאורה אלא ב"זכות שלילית", להבדיל מזכויות קנייניות רגילות. אלא מאי? אין צורך להכביר מילים כי לזכות זו מטען קנייני מסויים, אשר נועד גם ובעיקר להגן על בעליה במצבים של חדלות פרעון , ולהוציא אותו מ"שותפות גורל" עם הנושים הבלתי-מובטחים, וזאת למצער בכל הנוגע לנכס נשוא ההערה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ