אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פשר 1471/05

החלטה בתיק פשר 1471/05

תאריך פרסום : 28/08/2006 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי בתל אביב
1471-05
08/11/2005
בפני השופט:
אלשיך ורדה

- נגד -
התובע:
בנק לפתוח התעשיה בישראל ואח'
עו"ד יעקב שפיגלמן
הנתבע:
1. א.פ. השקעות (70) בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד פרידמן יונגר
עו"ד עוה"ד רותי לינקר-מזרחי
החלטה

מונחת בפני בקשתו של הבנק לפיתוח התעשיה בע"מ (להלן: "הבנק"), כי יינתן צו כינוס קבוע לחברת א.פ השקעות (70) בע"מ, אשר עיקר רכושה ופעילותה הינם הפעלת בית אבות בחיפה (להלן: "המשיבה").

המשיבה מתנגדת לבקשה, וזאת חרף העובדה, כי בית האבות מנוהל זה מכבר על-ידי כונס זמני, מאז החלטתי מיום 4.5.04, בה ניתן הצו במעמד צד אחד. החברה הגישה בקשה לביטול הצו, בטענה כי ביכולתה למכור את הנכס  בסכום העולה על נשיית הבנק; כמו כן, האשימו בעלי השליטה בחברה את הכונס והבנק כי העובדה שהם מוסיפים לנהל את המחלקה הסיעודית של בית האבות יוצרת הפסד תפעולי ומרעה את מצבם (כך!). ביני לביני, התקבלה אף תגובתם של למעלה משלושים מעובדי בית האבות, אשר התנגדו לבקשת החברה והודיעו כי משכורותיהם לא שולמו, וכי אין להם כל אמון בהנהלה אשר ניהלה את בית האבות ערב הכינוס.

ביום 14.7.05, ניתנה על-ידי החלטה מפורטת ומנומקת אשר דחתה את בקשת החברה, והותירה את צו הכינוס הזמני על כנו. בין היתר, נפסק כי:

" שקלתי את טענות הצדדים, ומתחזקת בי הדעה כי אכן, ראוי היה להוציא את צו הכינוס הזמני שניתן ביום 4.5.05. עתה עולה כי אין לכאורה מחלוקת בדבר קיום חוב לבנק, הנושה המובטח. משכך, נשתכללה זכותו של הנושה המובט למימוש בטוחותיו, אשר ביניהן השעבוד השוטף על כלל נכסי החברה. אין ביכולתו של בית המשפט למנוע מהנושה המובטח מלממש את בטוחותיו על-פי איגרות החוב שחתמה עליהן החברה. זו זכותו המלאה של הבנק, ואין אני רואה חוסר תום-לב בהתנהלותו, ההיפך הוא הנכון

זאת, בנוסף לשיקולים מתחום מאזן הנוחות - העובדה, כי עלה בידי הכונס להפעיל את בית האבות (כולל המחלקה התפעולית) כעסק חי, תוך הפיכת ההפסד התפעולי שהסבה הפעלת החברה קודם לכינוס לרווח תפעולי. אמנם, החברה טענה כי הרווח התפעולי נובע בעיקר מהשפעתו של צו הכינוס, אשר גרם לכך כי ההתחייבויות השוטפות מהחודש שקדם לו יחשבו כ"חובות עבר" ולא תחול על הכונס חובה לשלמן. אלא, שבינתיים חלפו עוד חודשים מספר, בהם אין ספק כי ניהול בית האבות חייב את הכונס להוציא הוצאות שוטפות, שלא חסו עוד תחת אותו מכשול, אלא נחשבו להוצאות כינוס. חרף זאת, מהחומר שהונח בפני, עולה כי הכונס מוסיף להפעיל את בית האבות תוך השגת רווח תפעולי, ואף זכה לאמון העובדים. בעניין זה אעיר, כי בדיון שנערך בפני, שבה ונשנתה טענה כי בעלי השליטה לשעבר מפעילים לחצים ואיומים על עובדי החברה, תוך שהם מבהירים כי ברגע בו יחזרו אל בית האבות, יפוטרו לאלתר העובדים שישתפו פעולה עם הכונס.

קיומו של החוב לבנק, כמפורט בספרי הבנק ולפי איגרת החוב, אינו שנוי במחלוקת אף עתה; לטענת הבנק, טענה אשר לא נסתרה, עומד חוב זה על כ-13 מיליון ש"ח לערך; אלא שהחברה מתנגדת בכל-זאת למתן צו כינוס, וזאת בהסתמך על הצעת מכר שהציגה לבית המשפט, אשר הוגשה שעות ספורות לפני הדיון , באורח אשר לא הקנה לבנק ולכונס אפשרות סבירה לעיין בהם וליתן תגובה כתובה ומושכלת. זאת, חרף העובדה כי ההסכם עצמו נושא את התאריך 11.10.05 - כמעט חודש שלם טרם הדיון.

עיקרו של ההסכם הינו מכר של 70% מזכויות החברה במבנה בית האבות לצד שלישי (כאשר יתרן נשארות בידי בעלי השליטה של החברה), וזאת באופן אשר לשיטת המשיבים יאפשר לחברה לשלם לבנק כ-9.5 מיליון ש"ח.

לאור זאת, מבקשים המשיבים כי אאכוף על הבנק הסכם פשרה ישן בין הצדדים, שנעשה בטרם הכינוס הזמני, ואשר עיקרו היה תשלום של סך דומה לבנק (ולשיטת המשיבים, אף פחות מכך). לטענת המשיבים, ברור וגלוי כי הבנק לא יוכל למכור את הנכס בסכום גבוה יותר, אלא סביר להניח כי מכירה בכינוס תניב סכום נמוך יותר באופן משמעותי. אי לכך, לטענתם, הצעתם הינה ההצעה האופטימלית עבור שני הצדדים: הבנק זוכה לתמורה המירבית שניתן להשיג בנסיבות המקרה, ומכסה את מרבית חובו, ואילו בעלי השליטה לשעבר יזכו לשמור בידם חלק ממפעל חיים (כך לשיטתם) בו השקיעו כ-25 שנים מחייהם. המשיבים מעגנים את טענותיהם במעמדה החוקתי של זכות הקניין, ובחובת הזהירות ותום-הלב המוגברת של בנק כלפי לקוחותיו.

הבנק והכונס מתנגדים לבקשה, וטוענים כי אין למשיבים זכות לחייבם או "לאכוף עליהם" לקבל פחות ממלוא החוב כלפי הבנק. כמו כן, מצביע הבנק על העובדה, כי סביר להניח שהמיסוי אשר יוטל על המכירה יפחית את התמורה ב-30% לערך. מאידך גיסא, טוענים המשיבים כי מכר מאה אחוז הזכויות בבית האבות "יניב" לבנק מס שבח מוגדל, אשר יפגע קשות בסכום שיתקבל בהליך של כינוס נכסים. כונס הנכסים הרשמי, וכן בא-כוחם של העובדים, מתנגדים לעמדת החברה; בין היתר, שב בא-כוחם של העובדים והעלה את אי-האמון בין העובדים להנהלה הקודמת, וכן הזכיר כי ביום 23.11.05, קרי - בעוד כשבועיים ימים, יתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה דיון בבקשת

הפירוק שהגישו העובדים כנגד החברה. בא-כוחם של העובדים הביע את חששו, כי אין עסקינן אלא ב"תמרון" של הנהלת החברה, שנועדה לדחות ולסרבל את הדיון בבקשת הפירוק ולגרום לדחייתו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו"

1.         העובדה הבסיסית, העומדת ברקע המחלוקת בין הצדדים, הינה כי החוב עצמו (ומעמדו המובטח באיגרת חוב תקפה) אינו שנוי במחלוקת אמיתית בין הצדדים .

זאת ואף זאת; חרף טענות המשיבים, עולה מסקנה ברורה, כי עסקת המכר המוצעת לא תכסה בשום פנים ואופן את מלוא החוב , אשר מגיע ככל הנראה לסכום של כ-13 מיליון ש"ח. טענתם היחידה של המשיבים היא כי המכירה עשויה לכסות את החוב המופחת שנקבע בהסכם פשרה בין הצדדים מראשית השנה - הסכם אשר לא יצא לפועל, וזאת (כך לשיטת המשיבים) בשל נסיגת הקונה דאז מהעסקה. טיעונם של המשיבים הינו כי אין כל הגיון בכך שהבנק יסרב כעת לאותה פשרה (ואף בתנאים משופרים) לה הסכים בראשית השנה - ואי לכך, מכתיב לכאורה מעמדה החוקתי של זכות הקניין שלהם ועקרונות של יושר ותום-לב מוגבר שמטיל הדין על הבנקים את אכיפת ההסכם.

2.         אלא, שעיון מושכל בטענות המשיבים על רקע הדין וההלכה הפסוקה מעלה כי קו טיעון זה לוקה במספר בעיות יסודיות.

ההלכה הבסיסית והיסודית, העוברת כחוט השני מאחורי כל ענפיו של דין חדלות הפרעון, הינה כי "חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם", וכאשר פרט או תאגיד אינם מסוגלים לשלם חוב שאינו שנוי במחלוקת כנה, דינם להכנס להליך המתאים של חדלות הפרעון.
לעניין זה התייחסתי בהרחבה, בין היתר, בהחלטתי בעניין בש"א 15382/01 אפל נ' פריניר, אשר דן בהתנגדויות של חייבים לצו כינוס בגין חובות שלא שולמו; חרף העובדה כי הדברים נאמרו במקורם לעניינם של הליכי פשיטת רגל, דומה כי הם יפים, בשינויים המחוייבים, אף לכינוס נכסים של חברה:


"עקרון העל הבסיסי, אותו יש לשקול בכל דיון בהתנגדות להתראת פשיטת רגל, הינו העקרון היסודי של "חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם". מהותה של התראת פשיטת רגל אינה הזמנה למשא ומתן אודות החוב או הסכסוך המשפטי בין הצדדים אשר קדם לפסק הדין שקבע כי קיים חוב. התראת פשיטת רגל כשמה כן היא - התראה לחייב כי עליו לשלם את חובו במלואו, ולאלתר, אחרת יחשב למי שעשה מעשה פשיטת רגל"

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ