אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ע 64/11

החלטה בתיק ע 64/11

תאריך פרסום : 22/12/2011 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי לערעורים
64-11
25/08/2011
בפני השופט:
תא"ל דורון פיילס

- נגד -
התובע:
טור' ח.ח.-
עו"ד סרן אבי פינרסקי
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן נילי זיו
החלטה

1.      למערער, טור' ח.ח. מיוחסת, בכתב האישום, עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. כנטען נעדר המערער מיחידתו, מיטב XXXX, משך 37 ימים. התביעה ביקשה בבית הדין קמא כי המערער ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מטעמו של המערער נטען כי אין בראיות שהציגה התביעה כדי לבסס לכאורה את העובדה כי המערער גויס כדין או כי דימו בתום לב כי גויס כדין, כדרישת סעיף 4 לחוק השיפוט הצבאי ומשום כך לא הונחה תשתית לביסוס היסוד הפיסי של העבירה ולביסוס סמכותו של בית הדין. בית הדין קמא מצא לקבל את עמדת התביעה והורה כי המערער ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מכאן הערעור.

2.      חומר הראיות שהוצג לכתחילה בפניי בית הדין קמא היה זה: טופס 750, שבו אישר הגורם המתאים כי המערער נעדר מן השירות בתקופה שיוחסה לו בכתב האישום; טופס דיווח על עריק שבו מדווח רע"ן תיגבורת סדיר במיטב על ההיעדרות. על גבי הטופס צוין בכתב יד כי המערער "לא שלח מסמכים או ג"; אימרתו של המערער עם מעצרו, שם הוא מודה בהיעדרות שיוחסה לו ומוסר את טעמיו להיעדרות; תדפיס אישי שממנו עולה כי למערער נקבע בעבר פרופיל רפואי. נכתב בתדפיס כי החל בשירות חובה ביום 1/11/2010, כי החל ביום 2/11/2010 בדחיית שרות וכי ביום 7/12/2010 חזר מדחיית השירות. עוד עולה מן התדפיס כי המערער הוצב במיטב, ולאחר כחודש החל בהיעדרות בת 136 ימים. אחר כך ריצה עונש מאסר, שהה עוד כחודש במיטב ואז החל בהיעדרותו זו. בין לבין נידון בדין משמעתי בגין "התנהגות שאינה הולמת". נמסר כי בשל היעדרותו הראשונה נדון המערער בבית דין צבאי.

3.      התביעה סברה, כאמור, כי באלה יש משום תשתית ראייתית מספקת לבסס עליה מעצר. בקשתו של הסנגור להעביר לעיונו את תיקו האישי של המערער לא נענתה. התביעה מסרה כי לטעמה אין בכך צורך. סנגורו של המערער טען בבית הדין קמא כי טופס 750 לא מבסס את החובה של המערער להימצא ביחידה, חובה זו יש להוכיח באמצעות חזקה של "דימו בתום לב" או באמצעות צו. נטען כי בעניינו של המערער לא הוצג צו הקורא לו לשירות, וכי אין לבסס את מקור סמכות בית הדין על החזקה שבסעיף 4 לחוק שכן אין כל ראיה המלמדת "כמה זמן הנאשם היה במיטב מה הוא עשה שם, מה היה תפקידו, אם הוא לבש מדים או לא, מי היה מפקדו הישיר מי דימה בתום לב שהוא התקבל לצבא כדין...".

4.      בית הדין המחוזי מצא לאמץ את עמדת התביעה בקובעו כי -

"אין בנמצא סוגיה בעלת משקל נכבד שבכוחה להצדיק את שחרור הנאשם מן המעצר הסגור. ראשית, ושעה שאין טענות ספציפיות בכל הנוגע להליכי הגיוס של הנאשם, יש להניח מכוח חזקת תקינות המנהל כי המועד המצוין בתדפיס האישי, שהינו ראיה לכאורה בפני עצמו, כתאריך הגיוס לשירות חובה הוא התאריך אליו נקרא הנאשם כדין לשירות ביטחון. שנית, באף עם אין ראיות באשר לקליטת הנאשם בשורות צה"ל, הרי שמהתדפיס האישי עולה כי הנאשם שירת תקופה בת למעלה מארבעה חודשים עד תחילת היעדרותו הקודמת וכן שירת תקופה בת כחודש ימים מסיום כליאתו ועד תחילת ההיעדרות הנוכחית. בעניין זה לא הביאה ההגנה ראיות לסתור את אשר עולה מן התדפיס האישי, שעה שמדובר בשירות, ועל אף שלא נהיר פשרו, בן מספר חודשים. כן יש לראות שמפקדיו של הנאשם ראו בו כחייל שעה שמהתדפיס האישי עולה כי לאחר שסיים לרצות את עונש הכליאה הועמד לדין משמעתי, ככל הנראה במיטב".

5.      בהודעת הערעור נוספה על טיעוניו האמורים של הסנגור טענה נוספת - עולה מן המסמכים כי המערער שהה בדחיית שירות. יש לבדוק האם החזרתו לשירות נעשתה כדין. בעקבות כך הודיעה התביעה בפתח הדיון בערעור כי איתרה את מסמכי דחיית השירות (שלא מן התיק האישי, אלא מריכוז מסמכים כאלה במיטב) ומסרה אותם לעיון ההגנה ולעיוני. הסנגור טען כי גם בעניין זה מסכת המסמכים שהוגשו אינה שלמה ומכל מקום, אין זה מן הנמנע כי שלב קודם בהליכי גיוסו פגום, באופן שהליכי ההחזרה לשירות אינם מרפאים.

6.      בטיעוניו במסגרת הדיון בערעור הבהיר הסנגור כי להשקפתו, בעניינו הקונקרטי של המערער אין ניתן להסיק לכאורה מחומר הראיות כי "דימו בתום לב" כי גויס כדין, שכן כל שעולה מן המסמכים הוא כי המערער שהה במיטב, לא כחייל המוצב שם באופן קבוע, אלא כמתגייס בהמתנה ואין בהם כל תיעוד לקורותיו שם. משכך, אין מנוס, לגישתו, מלהידרש בעניינו של המערער לשאלת חוקיות גיוסו.

7.      הצעתי לתביעה, בשים לב למיעוט העובדות שבחומר שהציגה, לשקול להעביר לעיונו של הסנגור את התיק האישי. התביעה לא נאותה. תחת זאת העבירה שני מסמכים. האחד, המכונה "תע"ץ" שבו מאשרת חיילת ממיטב כי קראה לשירות לרשימה של חיילים, וביניהם המערער וכי שלחה אליהם את הצו. השני, מסמך מטעמו של מפקד לשכת הגיוס שבו נרשם, בקשר לאותה חיילת:

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3(א), 5, 6, 12, 13, 27, 34 ו-55 (ז) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 הנני מסמיך את החייל שפרטיו מעלה לקבוע בצו את מקום התייצבותו של מלש"ב או יוצא צבא, ואת מועד התייצבותו לצורך -

(1) התייצבות לרישום;

(2) התייצבות לבדיקות;

(3) התייצבות לשירות חובה - אם נמצא המלש"ב או יוצא הצבא כשיר לשרות, או אם נקרא להתייצב לבדיקת כשירות לשירות בטחון ולא התייצב או שהתייצב לסירב להיבדק או להשלים את הבדיקות;

(4) התייצבות לשירות מילואים;

ולחתום בשמי על צו אישי לפי חוק שירות ביטחון, הקורא למלש"ב או ליוצא צבא להתייצב, כאמור באישור זה...".

8.      הסנגור סבור כי מהצרף המסמכים עולה כי למעשה אותה חיילת, שודאי אינה "פוקד", היא שקראה למעשה למערער להתייצב לשירות בטחון, כאילו הייתה פוקד ולא אך קבעה את מקום ומועד ההתייצבות וחתמה על הצו בשם הפוקד, כהוראות הדין ובגבולות ההסמכה שניתנה לה. משכך, עולה לכאורה, להשקפת הסנגור, כי המערער לא גויס כדין.

9.      קבענו בעבר כי: "הטענה לפיה נאשם בבית דין צבאי לא היה חייל בעת מעבר העבירה המיוחסת לו היא ברגיל, טענה רדומה, שעל מי שמבקש לטעון אותה מוטלת החובה לעוררה. אולם משמעורר נאשם את הטענה, על התביעה מוטל הנטל להביא ראיות להוכיח כי אכן אותו נאשם היה, בעת הרלוונטית, חייל. בהקשר שלנו יסוד זה נוגע הן לסמכות השיפוט של בית הדין והן לנסיבות העבירה הקונקרטית. בהקשר הנדון כאן, על התביעה מוטל, אפוא, להביא ראיות לכאורה לכך שהמערער גויס כדין - היינו, שהוצא צו גיוס, ע"י מי שמוסמך להוציאו, כי נחתם ע"י מי שהוסמך לחתום עליו, כי הצו, על פי מהותו, הוצא בגדרי הסמכות וכי הגיע, לפי הקונסטרוקציות שבדין, לידיעת הנוגע בדבר" (ע"מ/29/07 טור' ברצלבסקי נ' התובע הצבאי הראשי (2007)). הדברים יפים גם לענייננו. משעורר הסנגור את הטענה היה על התביעה להציג ראיות לכאורה לכך כי המערער גויס כדין או כי"דימו בתום לב" כי כך היה.

10.   אכן, מאסופת המסמכים שמצויה בבסיסו של כתב האישום יקשה להגיע למסקנה, ולו לכאורה, כי "דימו בתום לב" כי המערער חייל. בעניין ברצלבסקי נקבע: "את העובדה כי גורמי הצבא דימו בתום לב כי אדם גויס כדין ניתן ללמוד מפורשות מפיהם (ראו ע"מ/21/97 התובע הצבאי הראשי נגד טור' מליקין) וניתן גם להסיק מן הנסיבות. אם אדם חי במסגרת הצבא פרק זמן של ממש, מתנהג כחייל ונוהגים בו כחייל, יקל להגיע למסקנה כי "דימו בתום לב" כי הוא אכן, כדין, חייל". בענייננו, המערער טרם הוצב בטירונות, בקורס או ביחידת קבע. במסמכים אין אף לא בדל של פירוט מה עשה מערער בשבועות שבהם שהה במיטב ואין כל מסמך אשר מלמד כיצד ראוהו מפקדיו. למעשה, עולה תמונה של מי שהליכי קליטתו בצבא טרם הושלמו.

11.  נמצא כי יש לבחון את שאלת חוקיות גיוסו של המערער. כידוע: "חוק שירות בטחון קובע מנגנון של בעלי סמכות אשר רשאים, לפי העניין, להטיל חובות על מיועדים לשירות בטחון (ראו סעיף 1 לחוק וכן את סעיף 50 לחוק). החובות צריכות להיות מוטלות בצו (ראו לדוג' סעיפים 3, 5, 6, 13 ועוד לחוק). הצו צריך להיות חתום בידי בעל הסמכות, או מטעמו (ראו סעיף 55(ז) לחוק). החוק קובע מנגנון אשר בהתקיימו מיוחסת לנמען ידיעה אודות הצו (ראו סעיף 55(ה) לחוק). כדי שצו יחייב את מי שהוא מתיימר להטיל עליו חובה, עליו להיות מוצא כדין, בגדרי הסמכות של מוציא הצו, ע"י מי שמוסמך להוציאו או מטעמו (בתנאים שנקבעו בחוק) ויש להביאו לידיעת הנמען, בדרכים שקובע החוק " (עניין ברצלבסקי, בפסקה 8).

12.  אין חולק כי החזקה בדבר תקינות מעשי המנהל חלה גם בקשר להליכי גיוס וגם בהקשר הפלילי (ראו בהרחבה בעניין זה ע"מ/1/09 טור' סולסן נ' התובע הצבאי הראשי (2009), ע/111/07 טור' סמורגונסקי נ' התובע הצבאי הראשי, בפסקה 13 (2010)). עם זאת, לטעמי, משהועלתה טענה קונקרטית בעניין חוקיות הגיוס, כזו שניתן בשקידה סבירה לנסות ולבדוק אותה (למשל, על דרך עיון במסמכים אשר מצויים ב"תיק האישי"), אין ניתן להסתמך אך על הכלל בדבר תקינות מעשי המנהל, כשעשה בית הדין קמא, בטרם ייבדק ההליך הקונקרטי לגופו, כמידת האפשר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ