אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ע 20-09

החלטה בתיק ע 20-09

תאריך פרסום : 09/07/2009 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי לערעורים
20-09
25/02/2009
בפני השופט:
אל"ם דורון פיילס - המשנה לנשיא

- נגד -
התובע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן נדב גרוס
הנתבע:
רס"ל אבראהים סואעד
עו"ד סרן ראני עאמר
החלטה

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים אני רואה לקבל את הערעור במובן זה שחלף החלטת בית הדין קמא ייעצר המשיב במעצר ממשי עד יום 6/3/2009 בשעה 15:00. נשיאת בית הדין קמא מתבקשת להורות כי התיק ייקבע לשמיעת הראיות (בשים לב להצהרת הסנגור על כפירה צפויה) בתוך תקופת המעצר ובמידת האפשר כי תסתיים שמיעתו בתוך תקופה זו.

נימוקי החלטה זו יינתנו בנפרד.

ניתנה והודעה היום, כ"ה בשבט התשס"ט, 19 בפברואר 2009, בפומבי ובמעמד הצדדים.

דורון פיילס,                            אל"ם
המשנה לנשיא בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם

נימוקי החלטה

1. ביום 19/2/2009 ראיתי לקבל את ערעור התביעה. להלן נימוקי ההחלטה.

2. כנגד המשיב, רס"ל אבראהים סועאד, הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עברה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. כנטען, עשה המערער שימוש בסם מסוג קנאביס, בין נובמבר 2008 ליום 7/2/2009, בשש עד שבע הזדמנויות. כן יוחסה למערער עברה של החזקת סם מסוכן, שעניינה החזקת סם מסוג קנאביס במשקל של כ-1.23 גרם נטו; עברה של שיבוש מהלכי משפט, על כך שבזמן שהבחין בשוטרי משטרת ישראל, השליך המשיב מבעד לחלון רכבו סיגריה המכילה סם מסוכן ומסר לחברו את ארנקו שהכיל גם הוא סם מסוכן על מנת למנוע את תפיסת הסם שברשותו על ידי השוטרים; ועברה של התנהגות שאינה הולמת.

3. וזו השתלשלות הדברים הצריכה לענייננו: בליל 6/2/2009 נתפס המשיב ברכבו הפרטי, בצוותא עם האזרח אחמד מריסאת (להלן: אחמד), על ידי משטרת ישראל, לאחר שהשליך מרכבו סיגריה מגולגלת ובה סם מסוכן מסוג קנאביס. בחיפוש שנערך על גופו של אחמד נמצא בתוך נייר בארנק סם מסוכן מסוג קנאביס. אחמד מסר בחקירתו במשטרת ישראל כי הארנק שבו נמצא הסם שייך למשיב וכי המשיב העביר לו את הארנק, טרם שהגיעו לתחנת המשטרה, על מנת שלא יימצא ברשותו על ידי השוטרים. אחמד מסר כי המשיב עשה עמו שימוש בסם מסוכן בשתי הזדמנויות: האחת במקום ובמועד שבו נתפסו על ידי שוטרי משטרת ישראל, כמפורט לעיל, והשנייה במהלך החודש הקודם לערב שבו נתפסו. אחמד ציין כי המשיב הוא זה אשר הביא את הסם בשתי ההזדמנויות. המשיב אישר בחקירתו במשטרת ישראל כי סיגריית הסם אשר השליך מן החלון הייתה שלו. כן אישר כי הארנק שנשא אחמד ושבתוכו נמצא סם מסוכן, שייך לו. המשיב מסר כי הוא זה אשר רכש את הסמים שנמצאו והוסיף כי עשה שימוש נוסף בסם מסוכן כשלושה חודשים קודם לכן. לאחר חקירה זו נחקר המשיב במצ"ח. בתחילה מסר המשיב כי בערב שבו נתפס משליך סיגריה מרכבו הפרטי ערך לראשונה שימוש בסם. באמרתו השנייה במצ"ח שב והודה המשיב בשני מעשי שימוש בסם מסוכן. באמרתו השלישית במצ"ח הודה המשיב כי עשה ארבעה מעשי שימוש בסם מסוכן ולא זכר לציין האם השתמש בסם בהזדמנויות נוספות, פרט לארבעת מעשי שימוש אלו. הוא הכחיש באמרה זו מעשה שימוש בסם, בצוותא עם אחמד, נוסף על זה שסמוך אחריו נתפסו על ידי משטרת ישראל. באמרה רביעית כבר הודה המשיב כי השתמש בסם מסוכן בשש עד שבע הזדמנויות ואף אישר כי מתוכם שני מעשי שימוש נעשו בצוותא עם אחמד, בדומה לדברים שמסר אחמד באמרתו. שלושה ימים לאחר מכן, באמרה חמישית שנגבתה ממנו, חזר בו המשיב מגרסתו האחרונה ומסר כי עשה שימוש בסם מסוכן בשתי הזדמנויות בלבד. המשיב טען באמרה זו כי תיאר מסכת שימושים רחבה יותר באמרותיו הקודמות עקב לחץ נפשי שבו היה נתון באותה עת.

4. המשיב עצור מיום 7/2/2009. ביום 16/2/2009 עתרה התביעה הצבאית בבית הדין קמא להארכת מעצרו של המשיב, לשם השלמת חקירתו, למשך יום אחד. השופט הנכבד קמא, בבחינת התשתית הראייתית הלכאורית, קבע כי נוכח ריבוי גרסאותיו של המשיב והעדר תימוכין ברורים לאחת מהן ישנן בחומר החקירה ראיות לעריכתם של כשלושה מעשי שימוש בסם מסוכן בלבד: שני מעשי שימוש בסם בצוותא עם אחמד ומעשה שימוש אחד נוסף שמסר המשיב כי ערך כשלושה חודשים לפני המועד שבו נתפס על ידי משטרת ישראל. בית הדין קמא ציין כי ביחס ליתר מעשי השימוש המיוחסים למשיב בכתב האישום קיימים "סימני שאלה של ממש". בית הדין קמא מצא כי בשים לב לדרגתו של המשיב - נגד בשירות קבע מזה כחמש שנים, ותפקידו הצבאי של המשיב - נהג רכב רב היתרי, אשר נתפס ברכבו הפרטי בעת שעשה שימוש בסם, מתקיימות הן עילת המסוכנות בהיבטה הצבאי הן העילה שעניינה הפגיעה במשמעת הצבא. עם זאת, בית הדין קמא ציין כי העובדה שהמשיב מצוי בחופשת מחלה משך כשלושה חודשים, שבמהלכה נעברו לכאורה העברות, מחלישה את זיקתו לצבא. משכך, הורה בית הדין קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר של מעצר פתוח, למשך אותו יום. ערעור שהוגש לבית דין זה על החלטה זו התייתר, מטעמים מעשיים, לנוכח הגשת כתב אישום בבית הדין המחוזי ובצדו בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 18/2/2009, בדיון שהתקיים בשאלת המעצר, מצא בית הדין קמא, מאותם נימוקים המפורטים לעיל, להורות על החזקתו של המשיב במעצר פתוח עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מכאן הערעור.

5. התביעה הצבאית השיגה על החלטת בית הדין קמא. להשקפתה, יש כאן תשתית ראייתית מספקת למיוחס בכתב האישום במלוא היקפו. התביעה הצבאית טענה כי הגרסה היחידה אשר מתיישבת באופן מלא עם עדותו של אחמד היא זו שבה הודה המשיב ב-7-6 מעשי שימוש בסם מסוכן. התביעה ציינה כי ההסברים שנתן המשיב לחזרתו מהודאה זו תמוהים. כך, למשל, תמוהה טענתו של המשיב כי הודה ב-7-6 מעשי שימוש כיוון שהיה נתון תחת השפעת אלכוהול, על אף שהודאה זו נגבתה ממנו כיומיים לאחר צריכת האלכוהול. לשיטת התביעה הצבאית, אין בעובדה שהגרסאות שמסר המשיב הן גרסאות מתפתחות, כדי לפגוע במשקל ההודאה האמורה, שעליה מבוסס כתב האישום. התביעה הצבאית הוסיפה כי מקום שבו ישנן ראיות לכאורה ל-7-6 מעשי שימוש בסם מסוכן, מתקיימת עילת מעצר מובהקת. כן ציינה התביעה, כי העובדה שעסקינן בנאשם המצוי בחופשת מחלה משך זמן רב עשויה להשפיע במידת מה על שאלת המעצר. ברם, להשקפתה, היקף השימוש בסם והנסיבות לחומרה - שימוש בסם מסוכן על-ידי נגד בשירות קבע, המשרת כנהג, אשר נתפס ברכבו הפרטי בעת שהשתמש בסם - מצדיקים את מעצרו של המשיב בכליאה, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

6. בא כוח המערער ביקש, מנגד, להותיר את החלטת בית הדין קמא, מן הטעמים המפורטים בה, על כנה.

7. עיינתי בחומר הראיות ובחנתי את טיעוני הצדדים ומצאתי לקבל את הערעור. אמנם המשיב מסר לאורך החקירה גרסאות משתנות. ואולם -

"התנהגות זו - הודאה בעובדות מסוימות, חזרה מההודאה וחוזר חלילה - מתגלה לעתים אצל נחקרים. לא אחת משלבים נחקרים תיאור עובדתי לא נכון לתוך הודאה הנגבית מהם, ואף חוזרים בהם מהודאה שמסרו. הפסיקה הכירה בתופעה זו וציינה כי אין בכך כדי לגרוע בהכרח ממשקל ההודאה. מסמכותו של בית-המשפט לקבל חלקים מההודאה כמהימנים ולדחות חלקים אחרים כבלתי אמינים (ראו: ע"פ 403/89 עבדול חי נ' מדינת ישראל, [פ"ד מו(4) 610, 620 (1992)]; ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, [פ"ד מה(4) 441, 482 (1991)]; [יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון 116-115 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003)])" (ע"פ 5225/03 חבאס נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 25, 31 (2003)).

בחינת הודיותיו של המשיב יחד עם יתר הראיות העומדות לחובתו: דגימת השתן שנמצאה חיובית לשימוש בסם מסוכן, הסם המסוכן שנתפס בארנק שנשא אחמד, והאמרה שמסר אחמד במשטרת ישראל, מלמדת כי לפחות לשלב דיוני זה די בהן להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. במסכת העובדתית דנן, מופלל המשיב, כאמור, על ידי אחמד בעריכת שני מעשי שימוש בסם בצוותא עמו. ההודאה שבבסיס כתב האישום ושבה הודה המשיב בעריכת 7-6 מעשי שימוש בסם מסוכן, משתלבת היטב עם אמרתו של אחמד. באמרה זו מודה המשיב כי עשה שימוש בסם מסוכן בצוותא עם אחמד, במקום שבו נתפסו השניים על-ידי שוטרי משטרת ישראל ובהזדמנות נוספת, בדיוק כפי שמסר אחמד באמרתו. אמנם, באמרתו האחרונה מודה המשיב באותם שני מעשי שימוש, אולם הסבריו מדוע הודה באמרה הקודמת בהיקף רחב יותר של מעשי שימוש הם הסברים לא משכנעים. המשיב נתלה במצבו הנפשי הקשה וטען כי היה שיכור. בחומר הראיות אין כל אסמכתה רפואית או אחרת שמבססת את הטענה כי המשיב היה נתון במצב נפשי קשה. אדרבה, דווקא התנהגותו של המשיב במהלך האירוע שבו נתפסו הוא ואחמד - השלכת הסיגריה מחלון הרכב והעברת הארנק ובתוכו הסם לרשותו של אחמד - מלמדת על כך שהמשיב נהג בעת האירוע באופן מחושב. המשיב אישר כי שתה אלכוהול כיומיים לפני מתן אותה אמרה, שבה הודה בעריכת 7-6 מעשי שימוש, והדעת נותנת כי בעת מסירתה כבר לא היה נתון תחת השפעתו. יצוין גם כי המשיב אישר במהלך חקירתו כי לא נאמר לו מצד החוקרים כי אם יודה במספר רב של מעשי שימוש בסם, תסתיים החקירה. נמצא אפוא, כי משלל גרסאותיו של המשיב, דווקא גרסה זו משתלבת יותר מחברותיה במארג הראייתי וראויה היא, לכן, למשקל לכאורי משמעותי. אף אם תאמר כי בשל ריבוי הגרסאות אין ליתן דווקא להודאה זו משקל רב מלחברותיה, נתמכת היא באמרת ההפללה של אחמד ולהצבר ראיות זה ודאי ניתן ליתן משקל לכאורי נכבד.

8. כידוע, במישור הראיות לכאורה בשלב המעצר המבחן הוא האם ישנה בידי התביעה תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל להוכיח את אשמת הנאשם, בסיום משפטו (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 151-150 (1996); ע"מ/100/08 רב"ט שויחט נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 12 (2008)). מארג ראייתי לכאורי מעין זה, לביסוס כל המיוחס למשיב בכתב האישום, מצוי, כעולה מן האמור לעיל, בענייננו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ