אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ע'מ 2359/12

החלטה בתיק ע'מ 2359/12

תאריך פרסום : 24/01/2013 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים
2359-12,2360-12
12/09/2012
בפני השופט:
המשנה לנשיא: אל"ם נתנאל בנישו

- נגד -
התובע:
1. מחמוד עמאד חליל קוקאס
2. מוחמד חסן מחמוד אלטיט

עו"ד שעבאן
הנתבע:
התביעה הצבאית
עו"ד קמ"ש ערן לוי
החלטה

נגד העוררים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירה של זריקת אבנים לעבר רכב צבאי בחודש מאי 2012.

בימ"ש קמא נעתר לבקשת התביעה להורות על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה וכי מדובר בעבירה המקימה עילת מסוכנות במידה שאינה מאפשרת שחרורו בחלופה.

הסנגור חולק על קביעותיו של בימ"ש קמא. ראשית, טוען הסנגור כי התשתית הראייתית לקויה, מאחר שעד התביעה, מחמד אבו דיה, לוקה בנפשו, כך שלא ניתן לסמוך בשום פנים ואופן על עדותו. הסנגור אף טוען כי מדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את העוררים. הוא אף מפנה לדבריו של עורר מס' 1, לפיהם הוא החליט להפסיק לזרוק אבנים. לבסוף, מציין הסנגור כי ידויי האבנים היה ממרחק רב, כך שלא סיכן את הכוח הצבאי שנסע ברכב. לאור האמור, סבור הסנגור כי ניתן להורות על שחרור העוררים בתנאים מגבילים.

מנגד, טוענת התביעה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת וכי הטענות בנוגע למצבו הנפשי אבו דיה לא הוכחו על ידי הסנגור. עוד מטעימה התביעה כי מדובר בעבירה בעלת מאפייני מסוכנות ברורים, אשר הצדיקו את מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

עיון בחומר החקירה מלמד על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתם של העוררים. גם אם נניח לעת הזו לעדותו של העד אבו דיה על רקע טענות הסנגוריה, הרי שהעורר מס' 1 מודה במיוחס לו ומפליל את חברו העורר מס' 2.

אף במישור של עילת המעצר נראה כי התוצאה אליה הגיעה בימ"ש קמא מבוססת. משטרת ישראל פתחה בחקירה נגד העוררים בסמוך לקבלת הראיות נגדם ואין לומר כי התקופה שחלפה מאז ביצוע העבירה יכולה ללמד על שינוי בהערכת מסוכנותם של העוררים. בעניין זה יש לדייק בדברי העורר מס' 1. עורר זה לא טען כי החליט לחדול מידויי אבנים, אלא הסביר כי לפני חמש שנים יידה אבנים במספר הזדמנויות והפסיק לעשות כן, אך לפני שלושה חודשים חזר וביצע את העבירה כמתוארת. העורר אף מציין כי פעל בחבורה וכי לפני חודשיים ניסה להתעמת עם חיילי צה"ל מבלי שידה לעברם אבנים. טענת הסנגור בנוגע למרחק ממנו נזרקו האבנים אף הן אינן נתמכות בראיות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא ואני דוחה את העררים.

ניתנה היום, 12 בספטמבר 2012, כ"ה באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.


המשנה לנשיא

רמ"שית:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ