אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ערר 2276/05

החלטה בתיק ערר 2276/05

תאריך פרסום : 30/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
2276-05
19/07/2005
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
ניסים דהן
עו"ד נוי ושפרלינג
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד סנא ח'יר
החלטה

העורר הובא לפני בית משפט קמא לדין יחד עם אדם נוסף, מיכאל בן-דוד שמו (להלן - 'מיכאל'), בגין מעשה של התפרצות וגניבה שעשו השניים בקיבוץ שער הגולן. בקצירת האומר נספר, כי השניים התפרצו, בשעת לילה מאוחרת, לחדר הכספות של הקיבוץ, פרצו שתי כספות שנמצאו בחדר תוך שהם גורמים נזק רב לרכוש, וגנבו סך 60,000 ש"ח.

לצד המעשים הללו, שבגינם הואשמו השניים בהתפרצות לבניין וביצוע גניבה, החזקת מכשירי פריצה, והיזק בזדון, הם הואשמו גם בשינוי זהותו של רכב, על שום שזייפו את לוחות הזיהוי של המכונית ששימשה אותם במעשיהם המתוארים מעלה, כמו גם בנהיגה בלא רשיון רכב, שהרי לאותה מכונית לא היה רשיון.

עם הגשת האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר ואת חברו עד תום משפטם. לאחר שקבע את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום, ומצא עילה למעצרם, בחר הנשיא קמא לעצור את העורר עד תום משפטו, והורה לשחרר את מיכאל-חברו בתנאי ערובה.

המשיבה עררה על החלטת בית המשפט קמא, ככל שהתיחסה למיכאל, כשהיא טוענת, כי לא היה כל מקום להבחין בין מיכאל לבין העורר.

בהחלטתה בערר קבעה כב' השופטת א' הלמן כך:

'לא היה מקום לערוך הבחנה בין שני הנאשמים, אשר חלקם בפרשה לכאורה אינו שונה באופן משמעותי, עברם מכביד ומסוכנותם ניכרת הן מן הנסיבות האופפות ביצועה של עבירה זו... והן מעברם המכביד'

לאחר הדברים הללו העירה השופטת הלמן דברים ביחס לחלופת המעצר שאליה הופנה מיכאל, ומצאה את חלופת המעצר בלתי הולמת. על כן קיבלה את עררה של המשיבה, אך לא בלי שקבעה כך:

'הואיל ומדובר בעבירות רכוש, ועל אף האמור לעיל, אני סבורה כי יש להשאיר למשיב בשלב זה את האפשרות להציע חלופת מעצר טובה יותר, אשר יהא בה כדי להבטיח את תכלית המעצר ותתחשב ברמת מסוכנותו'.

ומיכאל אמנם לא המתין זמן רב, ופנה מייד לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר והציע חלופה אחרת, שנבחנה עתה בידי כב' השופט ס' יוסף, שקיבל את הבקשה והורה לשחרר את מיכאל לחלופה החדשה שהוצעה.

על החלטה זו של כב' השופט יוסף עררה המשיבה, ערר שהגיע לכב' השופט ב' ארבל. עתה היה זה תורה של המשיבה לטעון, כי בית המשפט קמא הפלה לטובה את מיכאל על פני העורר שלפנינו, משמע טענה, כי ראוי ששני השותפים ישהו מאחורי סורג ובריח. השופט ארבל דחה את טענת ההפליה לטובה של מיכאל, מתוך שקיבל את הדברים שאמר בית המשפט קמא על ההבחנה שביניהם, ובכלל זה העובדה, כי העבירה בה עסקינן נעברה לאחר שהעורר (שלפנינו) הופנה בעבר למוסד כלשהו, והעובדה שהעבירה נעשתה כשתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים ברי-הפעלה, שלא הרתיעוהו מלעשות את שעשה. על כך נוספה העובדה, כי בעת ששהה במעצר שוחח העורר (שלפנינו) במכשיר פלאפון, דבר המעלה חשש, כי הוא עשוי לשבש מהלכי משפט אם ישוחרר, גם בתנאי ערובה מחמירים. סופו של יום, לאחר שדחה את טענת ההפליה לטובה של מיכאל על פני העורר בחן השופט ארבל את חלופת המעצר שהוצעה ביחס למיכאל ומצא אותה הולמת, משמע כזו העשויה להשיג את תכלית המעצר בפגיעה פחותה בחירותו. הוא אישר את החלטת בית המשפט קמא להפנותו למוסד סגור כלשהו.

לאחר הדברים הללו פנה העורר לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר, ועתה הוא נסמך על שהתחולל עם שותפו מיכאל, וביקש לשחרר אף אותו לחלופת מעצר. בקשתו נדחתה בידי כב' הנשיא ת' כתילי, שמצא לקבוע, כי החלטותיהם של השופטים הלמן, ארבל ויוסף אינן משנות מן הנסיבות, שינוי העשוי להצדיק עיון מחדש בעניינו של העורר.

מכאן בא עררו הנוכחי של העורר ובו הוא מבקש לשכנע, כי אין להפלותו לרעה על פני חברו למעשה הפשע, מיכאל. אף הוא מציע להשתחרר למוסד סגור לטיפול גמילה, כפי שהופנה מיכאל. הוא נאחז בשתי ידיו בהערתה של כב' השופטת הלמן, ממנה הוא מבקש ללמוד, כי לא היה כל מקום מלכתחילה להבחין בינו לבין חברו, משום חלקם הזהה במעשה העבירה. הוא נאחז כמוצא שלל רב באמירתו של נציג המשיבה בדיון שנתקיים בפני כב' השופטת הלמן בעניינו של מיכאל, שם הוא טען, כי יש להחמיר דווקא עם מיכאל על פני העורר.

המשיבה, אין צריך לומר, מבקשת להותיר את העורר במעצר עד תום משפטו. היא מסבירה את ההבחנה הראויה שהיה מקום לעשות בין שני השותפים למעשה העבירה, כפי שבאו הדברים מפי כב' השופט ארבל.

תחילה נציין, כי ככל שנוגעים הדברים למעשה העבירה גופו, אין לראות הבחנה של ממש בחלקיהם של שני השותפים, ודאי לא כפי שהם משתקפים בעובדות שנפרסו בכתב האישום. נזכיר, אגב דברים אלה, כי הסניגור אישר בפנינו את קיומה של תשתית ראיה לכאורה (שבפני הנשיא כתילי הוא כפר בה). את יהבו הוא תולה בטענת ההפליה. מכל מקום, לטעמי - ההבחנה בין שני השותפים עשויה להילמד מנסיבות אחרות שאינן נוגעות לעובדות כתב האישום, קרי נסיבות, הנוגעות לאפשרות להקהות את עוקצה של הסכנה הנשקפת משני השותפים. בכגון דא ראינו, אמנם, כי שני השותפים כאחד התאפיינו בעבר פלילי מכביד מאין כמותו, הרצוף בשלל עבירות מסוגים שונים, ובהן עבירות אלימות, סמים ורכוש. קיים בין השניים אמנם פער גילים, אלא שפער זה איננו בעל משמעות, ככל שהדברים צריכים לענייננו, שהרי האחד - מיכאל - בן 34, בעוד האחר - העורר - בן 46. ועוד ראינו, כי מיכאל עשה את מעשה העבירה בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, בין היתר בעבירה של התפרצות, כמו גם שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, והעורר - מצידו - עשה את שעשה בעוד תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים מותנים בשל עבירות רכוש. לבסוף נציין, כי שני השותפים כאחד ריצו בעבר עונשי מאסר.

בכל אלה אין לראות, איפוא, הבחנה של ממש, העשויה להצדיק הבחנה בתוצאותיו של ההליך שלפנינו. היכן, בכל זאת, עשוי להיות טמון ההבדל בין השניים, הבדל שיצדיק הפנייתו של מיכאל למוסד סגור, וימנע מן העורר להשתחרר בחלופה דומה? לי נדמה, כי ההבחנה שעשו חבריי-קודמיי בפרשה זו נוגעת דווקא לסיכויי השיקום, כלומר, לגבי מיכאל הם ראו סיכוי, ולו קלוש, להשתקם אם יופנה למוסד סגור לגמילה, בעוד שביחס לעורר שלפנינו הם לא ראו סיכוי שכזה. כשלעצמי אינני משוכנע, כי הבחנה זו עשויה להיות בת תוקף. ייעודה של חלופה למעצר נגזר מעילת המעצר. ביחס לשני השותפים נאמר מפי קודמיי, ולדבריהם הנני מסכים בכל הכבוד, כי מתקיימת עילה למעצר שמקורה במסוכנותם לשלום הציבור של השניים. למסוכנות זו אין דבר וחצי דבר עם שיקומם של השניים. הדברים הללו צריכים שיתלבנו בבוא העת, עם שייגזר דינם של השניים, משמע לאחר שיורשעו בדינם, שאז יהא על המותב שישמע את משפטם לקבוע אם ראויים הם להליך של שיקום, או שמא ראויה להם דרך אחרת של ענישה. אין בכך כדי לומר, כי אין כל מקום להתחיל בתהליך של שיקום, מקום שהדבר מתאפשר, כבר בעת המעצר (עד תום הליכים). אלא שככל שהדברים צריכים לבחינתה של חלופת מעצר, השאלה הרלוונטית היא האם יש בהפניה למוסד לטיפול גמילה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (או עילת מעצר אחרת שבגינה נתבקש המעצר), שאם כן - כי אז נזכה בשניים, משמע בהשגת תכלית המעצר בדרך שתפגע פגיעה פחותה בחירותו של הנאשם, וכתוצר לוואי של תכלית זו תושג גם התכלית, הראויה כשהיא לעצמה, של התחלת גמילתו של הנאשם.

אם כן, ככל שההבחנה בין השותפים נתבססה על סיכויי השיקום של השניים, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להצדיק את ההבחנה בין השניים בהקשר בו עסקינן. תחת זאת עלינו לראות, האם יש בהשמתו של העורר שלפנינו במוסד הסגור לגמילה כדי להשיג את תכלית המעצר. דומה, כי קודמיי השיבו לשאלה זו בשלילה, כשהם נסמכים על העובדה, כי את העבירה אותה עבר העורר הוא עשה לאחר שהופנה למוסד גמילה אחר. עובדה זו היא בעלת חשיבות, ומיתוספים לה נתונים אחרים, כגון התחכום והתעוזה שבמעשה העבירה נשוא כתב האישום, והעובדה שאת העבירה עשה העורר בעת שתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים מן העת האחרונה ממש, והרי הם ברי הפעלה, וכל אלה לא הרתיעוהו מלעשות את שעשה. וכשאנו מביאים לצד כל אלה את עברו הפלילי העמוס לעייפה של העורר בעבירות כלפי רכוש, אדם ושלטון, כי אז מתגבשת המסקנה, כי שחרורו של העורר למוסד סגור אינו עשוי להשיג את תכלית המעצר, משמע למנוע את מסוכנותו של העורר לציבור. אינני יודע את התנאים הקבועים באותו 'מוסד סגור'. נהיר בעיניי, מכל מקום, כי היכולת של העורר לצאת מן המקום אינה כאפשרות שלו לצאת מבית המעצר. כלומר, המקום אינו עשוי להשיג את התכלית שבהרחקתו של העורר מן הציבור עד כי יוכרע דינו. על אלה נוסיף, כי בעת ששהה במעצר נמצא העורר כשהוא משוחח בפלאפון, וגם בעובדה זו יש כדי להצביע על היחס שלו כלפי החוק. רוצה לומר, אם בהיותו בבית מעצר הוא אינו מקיים אחר כללי ההתנהגות הקבועים שם ומפר את הכללים ביודעין, מדוע ניתן בו אמון ונשחרר אותו לאותו מוסד 'סגור', ונקווה כי יקיים אחר התנאים הקבועים במוסד? לצד הדברים הללו יש ליתן משקל גם לעובדה, ששיחת הטלפון מן המעצר מעלה חשש לשיבוש הליכי משפט. וגם אם בעובדה זו לא היה, אילו עמדה לבדה, כדי לבסס מסקנה בדבר מעצרו של העורר, הרי שיש בה כדי להוסיף נדבך לטעמים שהבאנו לעיל, המאששים את המסקנה, כי יש להותיר את העורר מאחורי סורג ובריח עד כי יתברר משפטו.

בטרם אחתום את פסק הדין אעיר, למי שאפשר וישאל הכיצד עשויה חלופת המעצר אליה נשלח מיכאל להשיג את מטרתה, בעוד שביחס לעורר מצאנו, כי החלופה אינה עשויה להשיג את תכלית המעצר, והנה לך הפלייה שאנו מפלים  את העורר לרעה על פני מיכאל. ובכן עניינו של מיכאל איננו נדון בפניי. בית המשפט שדן בעניינו מצא, כי החלופה אליה הוא נשלח עשויה להשיג את מטרתה. משום הטעמים שהטעמתי למעלה לא יכולתי להגיע לאותה מסקנה ככל שהדברים נוגעים לעורר שלפני, כלומר לא השתכנעתי, כי בהשמת העורר במוסד לגמילה אנו עשויים להגן על הציבור מפני מעלליו. בכך די, לטעמי, על מנת להורות על המשך מעצרו של העורר, משמע עד תום הליכים.

סוף דבר, משום כל הטעמים שהטעמתי למעלה, אני דוחה את הערר. העורר ייוותר, איפוא, במעצר עד תום משפט.

ניתנה היום י"ב בתמוז, תשס"ה (19 ביולי 2005) במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ