אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ערעור 51/13

החלטה בתיק ערעור 51/13

תאריך פרסום : 19/12/2013 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים
51-13
30/10/2013
בפני השופט:
תא"ל דורון פיילס

- נגד -
התובע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן אודליה קרדונר
הנתבע:
טור' מ. נ. ה.
עו"ד סרן אבי פינרסקי
החלטה

 

  • כללי

1.      למשיב, טור' מ. נ. ה., מיוחסת בכתב האישום עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. כנטען, נעדר המשיב ממיטב, משך כשנה ותשעה חודשים שבסיומם התייצב. התביעה ביקשה בבית הדין קמא כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. מטעמו של המשיב נטען כי לא היה מודע לחובת התייצבותו, וכן כי לאור התנהגותו בסמוך למעצרו ואף לאחר מעצרו ניכר כי עילות המעצר בעניינו קהו באופן משמעותי. נטען כי יש לשחררו למעצר פתוח, כדי שיוכל להתחיל בשירות. בית הדין קמא מצא לקבל את עמדת ההגנה, והורה על שחרור המשיב למעצר פתוח עד לסיום משפטו. מכאן הערעור.

2.      מעיון בתיקו האישי של המשיב עולה, כי במשך כ-3 שנים נדחה שירותו עקב מעמדו כ-"בן ישיבה". בכל פעם, נדחה גיוסו בחצי שנה. בפעם האחרונה נדחה גיוסו ביולי 2009. בספטמבר 2009 יצא המשיב מן הארץ ללא היתר, כנדרש, ושב אליה כעבור שנה, באוקטובר 2010. בין לבין, זומן המשיב באופן טלפוני שלוש פעמים על-ידי לשכת הגיוס להסדרת מעמדו אך לא עשה כן. בעקבות כך, בוטל מעמדו כ"בן ישיבה" כבר במאי 2010.

3.      כעבור למעלה משנה, בחודש ספטמבר 2011, נשלח בדואר לביתו של המשיב צו מכוח סעיף 12 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, הקורא לו לשירות מיום 31.1.2012. הצו נשלח לכפר חב"ד לכתובת מגוריו של המשיב, אך בציון מיקוד שגוי, שאותו מסר המשיב באחת הפעמים שבהן התייצב בלשכת הגיוס להסדרת מעמד כ-"בן ישיבה". ברישום הכתובת נוסף גם מספר בן שלוש ספרות, שלא ברור מה מקורו.

4.      בתיקו האישי של המערער מצוי רישום, שממנו עולה כי ביום 12.3.2012 נוצר קשר עם אמו של המשיב ונמסר לה כי בנה משתמט והוצאה נגדו פקודת מעצר. בחודש מאי 2012 שלח המשיב ללשכת הגיוס חוות-דעת של פסיכיאטר, שלפיה, בעקבות תאונה שעבר חודש קודם לכן, נגרם לו נזק נפשי קשה והוא אינו כשיר לשירות בצבא. מרישום המצוי בתיקו האישי של המשיב עולה כי נמסר לו שעליו "לשלוח בקשה אישית ומנומקת" מדוע ברצונו לראות קב"ן, וכי "במידה ויש לך מסמכים מרופא מטפל, אנא צרף אותם". לא נמסר למשיב כי עליו להתייצב אופן מיידי בלשכת הגיוס עקב צו גיוס שהוצא כמה חודשים קודם לכן.

5.      ביום 24.10.2013 התייצב המשיב ונעצר בו ביום. תחילה, בהסכמת התביעה, נעצר המשיב בתנאי חופשה עד ליום 27.10.2013. ביום 27.10.2013 עמדה התביעה על ביטול תנאי החופשה, אך בית הדין קמא מצא להאריך את תנאי החופשה עד ליום 28.10.2013, אז הוגש כנגדו כתב אישום. מאז מעצרו ועד למועד מתן החלטתו נשוא הערעור של בית הדין קמא (ביום 29.10.2013), שהה המשיב במעצר בתנאי חופשה, והתייצב לכל הדיונים בעניינו. בחקירתו הודה המשיב במיוחס לו, אך טען כי "לא עשיתי משהו בכוונה" וכן כי התייצב בלשכת הגיוס והשלים חלק מן ההליכים ו-"אמרו שישלחו לי צו ולא שלחו".

  •  
  • החלטת בית הדין המחוזי

6.      בהחלטתו קבע בית הדין קמא, כי אין חולק שעל המשיב היה להתייצב בלשכת הגיוס, לאחר שהפר את התנאים שעליהם חתם המשיב בעת דחיית שירותו, שלא יצא מן הארץ ללא היתר. בנוסף, היה על המשיב להתייצב בלשכת הגיוס, שכן הסתיימה התקופה שבה נדחה גיוסו. אומנם, הצו נשלח לכתובת משובשת, והמשיב עצמו טוען שנמסר לו כי ישלח אליו צו אך זה לא נשלח, אך מכל מקום, מפנייתו של המשיב ללשכת הגיוס בנוגע למצבו הנפשי לאחר התאונה שעבר, עולה כי היה מודע לחובת גיוסו. משכך קבע בית הדין קמא כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על מודעות המשיב לחובת גיוסו, אך לאור הפגמים שנפלו בכתובת שאליה נשלח הצו "אין המדובר בראיות בעוצמה גבוהה ביחס למועד גיוסו".

7.      אשר לעילות המעצר בעניינו של המשיב, קבע בית הדין קמא כי ברגיל בעבירה המיוחסת למשיב קמות עילות המעצר שעניינן חשש להימלטות מאימת הדין, העילה המניעתית והעילה הצבאית הייחודית. אולם, בעניינו של המשיב מצא בית הדין קמא כי ניתן להסתפק בחלופה של מעצר פתוח, ממספר טעמים: היעדרותו של המשיב הסתיימה בהתייצבותו; מאז מעצרו של המשיב ביום 24.10.2013 ועד למועד הגשת כתב האישום בעניינו ביום 28.10.2013, שהה המשיב במעצר בתנאי חופשה, והתייצב כנדרש לכל הדיונים בעניינו; להתייצבותו של המשיב קדמה התעניינות (כחודש קודם לכן) במסלול שח"ר (שילוב חרדים) באט"ל. עניין זה מלמד, לסברת בית הדין קמא, על כנות כוונתו של המשיב להשתלב בשירות. לנימוק האחרון ייחס בית הדין קמא משקל משמעותי, לאור מסמך שהוצג בפניו מטעם אחראי על פרויקט שח"ר באט"ל, שלפיו "מדיניות מיטב כלפי משתמטים חרדים שונתה, ואושר שילובן למסלול שח"ר, מתוך רצון למצות את שירותם של אוכלוסייה ייחודית זאת". עוד נמסר כי "קיימת נכונות מצד הפרוייקטור לשלב את הנאשם בטירונות שהחלה שלשום".

  •  
  • עמדות הצדדים

8.      לטענת התביעה, ישנן ראיות לכאורה המבססות כדבעי את חובתו של המשיב להתייצב בלשכת הגיוס, וכן את מודעותו של המשיב לקיומה של חובה זו, או, לכל הפחות, את עצימת עיניו של המשיב בנוגע לחובתו זו. נטען, כי גם אם הצו שנשלח לא הגיע ליעדו, מחומר הראיות שבתיק עולה כי המשיב היה מודע לחובת גיוסו, נוכח שיחת נציג לשכת הגיוס עם אמו וניסיונו של המשיב, כחודשיים לאחר מכן, לפטור עצמו משירות באמצעות חוות-דעת בנוגע למצבו הנפשי. עוד נטען, כי אומנם המשיב לא ידע את מועד גיוסו המדויק, אך זוהי תוצאה ישירה של מעשיו, שכן המשיב היה חייב להתייצב באופן מיידי בלשכת הגיוס לאחר שהפר את תנאי דחיית השירות (כמפורט בסעיף 7 לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002, וכן במסמכי דחיית השירות המצויים בתיק), וכי אם היה מתייצב, ממילא היו מודיעים לו על מועד גיוסו.

9.      אשר לעילות המעצר, נטען כי באופן פורמאלי המשיב מצוי במעצר, וכי כעת, לאחר שתלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום חמור המייחס לו היעדרות ארוכה, היה מקום להורות על ביטול תנאי החופשה. אשר לכנות כוונתו של המשיב לשוב לשירות, נטען כי אומנם הצו הוצא רק בסוף שנת 2011, אך למעשה במשך 4 שנים, החל משנת 2009 שבמהלכה יצא לחו"ל, המשיב עשה כרצונו ולא עשה דבר כדי למלא את חובת שירותו. השתלשלות זו מעידה, לסברת התביעה, כי אין ברצונו של המשיב לשרת. גם חוות הדעת ששלח המשיב ללשכת הגיוס מעידה על חוסר רצונו לשרת.

10.  הסנגור לא חלק על כך שהמשיב היה מודע לחובתו הכללית לשרת, אך לא ידע את המועד המדויק שנועד לגיוסו. לטענת הסנגור הראיות לוקות בפגמים משמעותיים: המשיב לא נחקר על אודות גרסתו - מי אמר לו שישלחו לו צו, מתי אמרו לו כך וכיו"ב. לדברי הסנגור, מטרת שליחתה של חוות הדעת הרפואית הייתה לעדכן את רשויות הגיוס במצבו הרפואי, כפי שמתבקש כל מלש"ב לעשות, ותו לא. לטענת הסנגור, לא מדובר בפרק זמן ארוך דיו עד שניתן לקבוע באופן מובהק כי המשיב עצם את עיניו נוכח חובת גיוסו. המשיב לתומו חשב שמדובר בפרק זמן סביר, וגם אם טעה בהערכתו, הרי שלא ראוי, בעיקר במקרים בהם נדחה שירותו של אדם, להחמיר איתו ולקבוע שעצם את עיניו.

  • עוד טען הסנגור כנגד הרישומים השונים שבהם תועדו שיחות עם המשיב ועם אימו. זהות המתעדים אינה ברורה, ובידי התביעה לכל היותר עדות שמועה של הפקידה שהדפיסה את הרישומים מהמערכת הממוחשבת.
  • עוד נטען, כי בענייננו עולה כי הצו לא נשלח בדואר רשום אלא בדואר רגיל, ומשכך מדובר בחזקה ניתנת לסתירה. המשיב מכחיש את קבלת הצו ולא נחקר על גרסתו כראוי, והכתובת שאליה נשלח הצו משובשת, באופן שמתכרסמת החזקה שבחוק כי הצו בא לידיעתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ