אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ערעור 44/13

החלטה בתיק ערעור 44/13

תאריך פרסום : 19/12/2013 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים
44-13
15/10/2013
בפני השופט:
אל"ם ארז פורת

- נגד -
התובע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן אודליה קרדונר
הנתבע:
טור' ל. ר.
עו"ד רס"ן עדי אייזנר
החלטה

 

1.      זהו ערעורה של התביעה הצבאית על החלטת בית הדין קמא בה דחה את בקשת התביעה להורות על מעצרה הממשי של המשיבה טור' ל. ר., עד תום ההליכים המשפטיים בעניינה, וחלף זאת הורה על העברתה למעצר פתוח עד תום ההליכים כאמור.

2.      המשיבה הואשמה בבית הדין הצבאי המחוזי בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות למשך 2587 ימים. עיקר הדיון בערכאה קמא ובפניי נסב סביב שאלת מסד הראיות לכאורה שבידי התביעה, בתמיכה לאישום המיוחס.

3.      עיון בתיק המלש"ב בעניינה של המשיבה מלמד על כי המשיבה שהיא ילידת 19.6.1984 ועלתה לארץ ביום 17.2.2004. אין חולק כי ביום 21.7.2005 המשיבה הגיעה ללשכת הגיוס וחתמה על "הצהרת מועמד לשירות ביטחון". בהצהרה זו צוין בין היתר כי "התאריך המדויק לגיוסך ייקבע לאחר סיום בדיקותיך הרפואיות וקביעת כושרך לשירות ביטחון".

מיום התייצבותה זה, לא התייצבה עוד בלשכת הגיוס ומתיק המיועד לשירות ביטחון עולה כי נערכו עימה מספר שיחות טלפון ובהם נמסרו לה מועדי התייצבות לבדיקות רפואיות אליהם לא התייצבה. כן מצויים בתיק העתקי זימונים שונים שעל פיה נחזה מהעתקם המצוי בתיק נשלחו לכתובתה הידועה של המשיבה.

4.      בית הדין קמא סבר כי מהראיות שהוצגו כאמור, עולה ספק לגבי מודעות המשיבה באשר לחובת הגיוס בעניינה כמו גם לצווים שזימנו אותה להתייצב לבדיקות בלשכת הגיוס. בהעדר מודעות כאמור, צוין כי לא ניתן לבסס חוסר שיתוף פעולה מצד המשיבה, המקים עילה להארכת תקופת הגיוס מכוח סעיף 20 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986. בהעדר אפשרות להאריך את התקופה לגיוסה, על בסיס חוסר שיתוף פעולה מצידה על פי סעיף 20(ג)(1) לחוק שירות ביטחון, מועד קריאתה לגיוס על פי צו הפוקד הכללי נפל אל מחוץ לתקופת הזימון החוקי. כן צוין כי נוכח מועד עלייתה לארץ אחרי גיל 19 ולפני מלאות לה 20 שנים, חובת השירות בגיל זה, כמצוין בהקמ"א מ"ג 01-03 אינה ברורה, וניתן להבין מלשון הפקודה כי כלל אינה מחויבת בשירות על רקע גיל עלייתה, או שיש ספק בעניין חובתה זו.

בית הדין קמא סבר כי השאלות האמורות מקרינות על חוקיות גיוסה, והן שאלות מורכבות שראוי כי ידונו עת המשיבה לא תיעצר במעצר ממשי, ולפיכך הורה על מעצרה הפתוח כאמור.

5.      התביעה הצבאית סבורה כי המשיבה הייתה מודעת באופן אישי להליכי הגיוס בהם החלה, ובשלב התחלתי החליטה מיוזמתה לחדול ולהתייצב על פי חובתה. שיחות הטלפון שנערכו עם המשיבה על ידי גורמי לשכת הגיוס רק מחזקות את ידיעתה בדבר חובתה להתייצב להליכי בדיקה. נוכח ידיעה זו, ומשלא התייצבה, המשיבה הביאה במחדליה להארכת התקופה לקריאתה לשירות מכוח סעיף 20(ג)(1) לחוק שירות ביטחון, כך שקריאתה כאן נעשתה במועד החוקי לכך.

עוד נטען כי גם אם מסלול הזימון האישי אינו מניב זימון אפקטיבי, נכנס לתוקפו מסלול הזימון הכללי מכוח צו הפוקד הכללי ודי בו בכדי לבסס ראייתית את חובת ההתייצבות במנותק מאפיק הזימון האישי.

6.      המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור מנימוקיו של בית הדין המחוזי.

דיון והכרעה

7.      בשלב הדיוני של בקשת מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, נדרשת התביעה העותרת למעצר להציג "ראיות לכאורה להוכחת האשמה". ראיה לכאורה היא ראיה שטרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, זו ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי לגבש ולבסס את האשמה המיוחסת (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 147 (1996)).

8.      מתיק הראיות עולה, לכאורה, כי המשיבה חתמה על מסמך בו היא מצהירה כי ידוע לה שתגויס אחרי שתמצא כשירה בבדיקות רפואיות. לעת הזו ובאין ראיה לסתור, אין אלא להסיק כי העובדות שצוינו במסמך אכן היו בידיעתה של המשיבה, וכי חתימתה על גבי המסמך רק מאששת עובדה זו. באופן דומה הראיות שבתיקה המלמדות על כי גורמים שונים בלשכת הגיוס אכן שוחחו עם המשיבה בעצמה, עומדות במלוא כוחן הראייתי. תהיות שבית הדין קמא ציין באשר לכך שבאותו מספר טלפון פעם שוחחו עם המשיבה ופעם צוין כי מדובר במספר "טעות", אינן הופכות את תיעודי השיחות הכוללים אף את גרסת המשיבה לסיבת אי התייצבותה - לחסרות תוקף ראייתי לכאורי, זאת בטרם העידו עורכי השיחות ונחקרו על פשר מעשיהם. משלא התייצבה לבדיקות כפי שנדרשה, נמנעה מלממש את חובת ההתייצבות. הימנעותה כאמור מצדיקה את הארכת תקופות הגיוס על רקע חוסר שיתוף פעולה מכוח סעיף 20 לחוק, כאמור לעיל.

9.      הייתה זו חובתה של המשיבה להתייצב לשירות מכוח צו הפוקד הכללי שחל בעניינה, המהווה מקור חובה עצמאי ו"רשת ביטחון" לגיוסם של מי שהרשות לא הצליחה לאתר באופן אישי (ראו ע"מ/33,38/10 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בונר (2008)). הימנעות מלהתייצב מכוח צו הפוקד הכללי, כשלעצמה, יכולה לבסס תשתית לכאורית להיעדרות משירות, היעדרות שבהתאם לנסיבות, אפשר ותצדיק מעצר ממשי.

10.  גם אם סברה הערכאה קמא כי קיים ספק ממשי בדבר מודעות המשיבה להליכי גיוסה, במסלול האישי, זו הייתה מחויבת כאמור בהתייצבות מכוח צו הפוקד הכללי אשר בשים לב למועד ההתייצבות שננקב בו, מרץ 2006, בחריגה של חודש ממועד הגיוס לפי סעיף 20 לחוק, עדיין היה מחייב התייצבות. אפשר שבמצב זה הייתה נדרשת הפחתת תקופת החריגה ממשך השירות הכולל אליו זומנה, ראה סעיף 20(ג)(2) לחוק האמור). מכל מקום, גם בנסיבות אלה, מדובר עדיין בצו המחייב התייצבות, ואינו בטל מעיקרו.

11.  אשר לפרשנות ההוראה בעניין חובת השירות המוטלת על עולים חדשים (הקמ"א מ"ג - 03-01), אינני סבור כי לשון ההוראה יוצרת קושי פרשני שיכול להביא למסקנה בדבר ספק בחובת שירות כלפי המשיבה. כך, לשונית, משצוין "גיל 19 - ועד בכלל", היינו הוראה המתפרשת על גיל 19 ועד גיל 20, שלגביו ניתנה בפקודה הוראה אחרת. כל פרשנות אחרת חסרת היגיון, שהרי מגיל 19 ויום לכאורה, לא מוטלת חובת שירות ומדוע צריך היה לציין במפורש מה דין עולה, בגיל 20 ואילך? פרשנות זו אף מתחייבת מהתנהגות הצדדים: הרשות פעלה אקטיבית לגייס את המשיבה, אשר מצידה ציינה כי היא מודעת לחובתה זו, בהצהרה עליה חתמה.

12.  בנסיבות האמורות מצאתי כי המשיבה נדרשת הייתה להתייצב בלשכת הגיוס מכוח צו הפוקד הכללי שזימנה אחרי שהמסלול האישי לזימון לא צלח. בשים לב לעילות המעצר המובהקות הקיימות בעניינו של מי שנעדר זמן כה ממושך, שעה שאף נמנע מלעדכן את הרשויות בכתובות עדכניות, סברתי כי דין הערעור להתקבל. המשיבה תיעצר, אפוא, במעצר ממשי עד תום ההליכים המשפטיים בעניינה. אדגיש כי נוכח מקור חובת ההתייצבות בצו הפוקד הכללי דומה כי מועד ההתייצבות שנדרש מהמשיבה היה זה שחל אחרי קריסת המסלול האישי ועל כתב האישום לשקף מועד זה כמועד שממנו נמנית ההיעדרות המיוחסת.

העתק ההחלטה יועבר לקצינת בית הדין ביפו כדי שעניינה של המשיבה ייקבע להקראה בהקדם האפשרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ