אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ערעור 43/13

החלטה בתיק ערעור 43/13

תאריך פרסום : 19/12/2013 | גרסת הדפסה
ערעור
בית הדין הצבאי לערעורים
43-13
13/10/2013
בפני השופט:
אל"ם ארז פורת

- נגד -
התובע:
טור' ל. ר.
עו"ד רס"ן עדי אייזנר
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן יצחק סנדקה
החלטה

 

1.       בפניי ערעורה של החשודה, טור' ל. ר., על החלטת בית הדין לעוצרה במעצר ממשי עד יום 14.10.2013 בשעה 12:00, ובד בבד על הוצאתה לחופשה לכל תקופת המעצר שנקצבה כאמור, וזאת בגין חשד להיעדר מן השירות שלא ברשות, משנת 2006.

2.      המערערת נעצרה שעה שהתייצבה בתחנת משטרה לצורך הגשת תלונה בעניין אישי, ובאמרה שנגבתה הימנה בחקירתה במשטרה הצבאית, ציינה כי "לא חשבתי שאני צריכה להיות בצבא, לא אמרו לי". מעבר לאמרתה זו הציגה התביעה בדיון המעצר בבית הדין קמא שני צווי פוקד כללי שיכולים לחול בעניינה, זאת מאחר שמועד עלייתה לארץ, לא היה ידוע לתביעה, ולא נודע איזה מצווי הפוקד פורסם טרם עלייתה.

בית הדין קמא ציין כי חומר החקירה שהוצג בפניו היה דל ביותר ויחד עם זאת ציין כי הראיות שהוצגו מקימות חשד סביר המצדיק המשך חקירה ובדיקה בנוגע לחובת השירות של המערערת, שכן המערערת מתגוררת בארץ מזה תשע שנים ומכירה את חובת הגיוס מתוקף זיקתה הממושכת לארץ. חרף כך הורה בית הדין על מתן חופשה החופפת את מישכו של המעצר שנקצב שכן, להשקפתו, אין זה סביר שהמערערת תהיה במשמורת "רק בשל הצורך לערוך את אותם בירורים" בעניינה.

3.      בפניי שבה המערערת על טיעונה בדבר היעדר תשתית ראייתית לכאורית לתמיכה בחשד, גם בשים לב לשלב הראשוני בו מצויה חקירתה; נטען כי אין בצווי הפוקד הכללי שהוצגו, כשלעצמם, כדי ללמד על חובת הגיוס של המערערת ומודעותה לכך וממילא דלות הראיות צפה ועולה אף מהחלטת בית הדין קמא שהורה על מעצר וחופשה בצידו. הוטעם כי המערערת עלתה לארץ מעט אחרי גיל 19 ולו הייתה מגיעה לארץ אחרי מלאת לה 20 שנה, הייתה מופטרת מחובת הגיוס, כעולה מהוראות הצבא ומכאן שחובת השירות לגביה אינה ברורה מאליה, והיא "גבולית".

4.      התובע הצבאי עתר לדחיית הערעור, כשלעמדתו צו הפוקד הכללי, מקיים חובת גיוס אוטונומית ומהווה, כשלעצמו, ובאופן בלעדי מקור לחובת גיוס, המצדיק, בהיעדר טיעונים פרטניים לפטור מתחולתו, את מעצרו הממשי של מי שלא ציית לו. התובע מסר כי בדיון המעצר בבית הדין קמא התביעה לא יכלה לקבל את מלוא הראיות בשל תקלה ומכאן שנדרשה להסתמך על צו הפוקד הכללי. בפתח הדיון היום הגיש התובע ראיות חדשות בעניינה של המערערת, פלטי מחשב מלשכת הגיוס בעניינה של המערערת, מהם עולה כי, לכאורה התייצבה ביולי 2005 לצו ראשון בלשכת הגיוס ואחר כך גורמי לשכת הגיוס שוחחו עימה טלפונית, פעמיים, הזמינו אותה למועדי בדיקות רפואיות נדחות, אליהם לא התייצבה.

5.      המערערת סבורה כי אין זה מן ראוי שאעיין בראיות הנוספות שלא עמדו בפני בית הדין קמא, שעה שהחלטתו היא שבבסיס הערעור וכי ממילא אין בתשתית הראיות הנוספת בכדי לשנות מתמונת הראיות הכללית, שאין בה בכדי ללמד על מודעות המערערת לחובת הגיוס.

דיון:

6.      הערעור בפניי מציב את שאלת מסד הראיות הנדרש לתמיכה בבקשת מעצר ראשוני של מי שחשוד בהשתמטות משירות, ולגביו, זולת צו הפוקד הכללי, והכחשתו הכללית, אין כל ראיה נוספת שתלמד, במישרין או בעקיפין, על מודעותו לחובת הגיוס בעניינו. באשר לקיומה של עילת מעצר לא היה חולק, ועיקר הדיון נסב אפוא, על מסד הראיות הנדרש לביסוסו של חשד סביר.

7.      בראשית החלטתי, מצאתי לדחות טיעון מקדמי שהעלתה המערערת בעניין ההזדקקות לחומר ראיות נוסף שבא בפניי ושלא היה לעיני הערכאה קמא. לעניין זה אפנה לסעיף 53(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, המאפשר היזקקות לחומר ראיות חדש שנתווסף מאז הדיון בבית דין קמא, והחומר שהוגש לי הושג על ידי התביעה רק בבוקר היום. בהיבט הסמכות, אין מניעה, אפוא, כי אעיין בחומר הראיות הנוסף.

8.      חובת גיוסו של מועמד לשירות ביטחון נשענת בדרך כלל על מסלול זימון אישי, היינו צווים שרשות הגיוס שולחת לכתובתו ומזמנת אותו לצרכים שונים, ועיקרם בדיקות לקביעת כושרו לשירות והתייצבות למבחנים שונים, כשבסופו של תהליך, נשלח צו קריאה לתחילת שירות למי שנמצא כשיר. לא אחת מסלול אישי זה אינו מביא ליצירת קשר עם המועמד לשירות, בין בשל אובדן קשר עימו בשלב כלשהוא או מכל טעם אחר; תוצאת כשלון זה מביאה לכך שהמועמד אינו מודע למועדי הזימונים השונים שנשלחו אליו וממילא אינו מתייצב על פיהם, ולא נוצר עימו קשר טלפוני כלשהוא. במצב דברים זה ציינו לא אחת כי:

"מקום בו כשל המסלול האישי מכל טעם שהוא (צו לא תקין; אובדן קשר עם המלש"ב; אי הבאת הצו האישי כנדרש לידיעת המלש"ב או מכל טעם אחר הנובע ממחדל של הרשות), רשאית הרשות להזדקק לצו הפוקד כללי; שהרי לכך הוא נועד - לתפוס ברשת הביטחון שאותה הוא פורס, את מי שכתוצאה מטעויות כאלו או אחרות 'נפל בין הכיסאות' ולא זומן לאחד מהליכי טרום הגיוס או לגיוס גופו". (ראה ע"מ/48/10 טור' שקופ נ' התובע הצבאי הראשי (2010), ע"מ/37,38/10, טור' בונר נ' התובע הצבאי הראשי (2010)).

9.      ברוח זו נפסק כי מקום בו המסלול האישי לא הוליך להוצאת צו אישי תקף, לא נוצר חלל ריק. ההוראה הכללית ממלאת את הריק בתוכן נורמטיבי ומחייבת את המועמד לשירות להתייצב במועד שנקבע בה.

הכרעה

10.  כידוע, בשלב המעצר לצורכי חקירה, אין מוטל על התביעה הנטל להציג בפני בית הדין ראיות העומדות ברף הראייתי של ראיות לכאורה להוכחות האישום, ודי במסד ראייתי המקים "חשד סביר לביצוע העבירה". (ראו למשל: ע"מ/38/12 התובע הצבאי הראשי נ' וורונצוב (2012)).

11.  עיון בכלל הראיות שהונחו בפניי מעלה, כי המערערת הייתה מצויה במסלול זימון אישי בחודש יולי 2005, אז התייצבה על פי צו אישי, וזומנה טלפונית לזימונים נוספים אליהם, לכאורה, לא התייצבה. בנקודת זמן זו המערערת ידעה היטב כי חובה עליה להתייצב להשלמת הבדיקות הרפואיות, וכי לא פוטרה מחובת השירות. בחובת התייצבות זו לא עמדה, לכאורה. עיון בהמשך השתלשלות הזימונים בעניינה של המערערת מעלה כי מנקודת זמן זו, של שלהי חודש אוגוסט 2005, המסלול האישי בעניינה של המערערת כשל ולא נוצר עימה כל קשר נוסף, חרף ניסיונות עקרים לכך. בנסיבות אלה וזמן סביר אחרי המועד האמור, נכנס לתוקפו צו הפוקד הכללי המתייחס למועדים אלה (צו שירות ביטחון [התייצבות לרישום, לבדיקות ולשירות ביטחון], התשס"ו-2005), שחייבה להתייצב לשירות כבר במרץ 2006, בהיעדר הודעה אישית נוגדת. אף בחובה זו לא עמדה.

12.  ניתן לומר כי מסכת הראיות שבפניי מלמדת על כישלון המסלול האישי בעניינה של המערערת כבר בחודש אוגוסט 2005 ועל כי לא עמדה אף בחובות ההתייצבות המאוחרות יותר מכוח צווי הפוקדים הכלליים המאוחרים למועד ההתייצבות האישית כאמור. זהו המקור לחובת ההתייצבות שאותה נמנעה המערערת מלקיים.

13.  תשתית ראייתית זאת, בשים לב למישכה של ההיעדרות, הצדיקה את מעצרה הממשי של המערערת, ודאי בשלב הראשוני שבו הובאה בפני הערכאה קמא. לאור האמור, ובשים לב לקיומה של עילת מעצר כאמור, מצאתי לדחות את הערעור במקרה הפרטני שבפניי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ