אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עפ 333/05

החלטה בתיק עפ 333/05

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
333-05
03/07/2005
בפני השופט:
א. שיף

- נגד -
התובע:
1. מחצבי אבן בע"מ
2. משה לייש
3. אריאל אולצוור

עו"ד סלומון ליפשיץ ושות'
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד פלביאן
החלטה

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בקרית ביאליק (כב' השופטת ת' נאות- פרי) אשר קיבל באופן חלקי את בקשת העוררים למתן צווים לעיון בחומר חקירה מכוח לסעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק" או "החסד"פ").

א.         רקע

נגד העוררים  הוגש כתב אישום בגין 3 עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיף 4 , 15 ו- 16 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968. ה"עסק" בו מדובר הנו מחצבה, שבשטחה פועלים מפעל אספלט ומפעל בטון (להלן: "העסק" או "המחצבה") המצויים בעיר נשר.

בתמצית ייאמר, כי העוררת מס' 1 מנהלת מזה למעלה מ- 40 שנה מחצבה בתחום שיפוטה של עיריית נשר. עד לשנת 1995 לא חלה חובת רישוי על מחצבות. בשנת 1995 הוציא שר הפנים צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), בו נקבע כי גם מחצבה הנה עסק הטעון רישוי. חרף זאת, לא הוסדר רשיון עסק לניהול העוררת מס' 1. בחודש ספטמבר 2002 הוציא ראש העיר צו הפסקה מנהלי כנגד העוררת, בשל העדר רשיון עסק. הצו בוטל ע"י ביהמ"ש בשל העדר צורך דחוף ומיידי ליתן צו שכזה. בהמשך, דחה ראש העירייה את בקשת העוררים למתן רשיון עסק. העוררים הגישו עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי בחיפה בה עתרו להורות לעיריית נשר לתת להם רשיון עסק (עת"מ 2244/04, המתנהלת במקביל להליך הפלילי).

ביום 10/10/04 הוגש כתב באישום נגד העוררים בגין העבירות המפורטות לעיל.

כפי שעולה מהערר שבפניי, סבורים העוררים כי מפעלי המחצבה זכו לרשיון עסק לצמיתות מאז שנת 1982, ומעולם לא הועלתה טענה נגד תוקפם של רשיונות אלה. עוד סבורים העוררים, כי המחצבה עצמה, שהפכה להיות טעונת רישוי בשנת 1995, אף היא נחזתה להיות בעלת רשיון בעקבות הסכם שלטוני או הבטחה שלטונית של עיריית נשר להעניק לה רשיון בכפוף לתנאים מסוימים אשר מולאו ע"י העוררים. העוררים טוענים, כי החל משנת 2001 החלה עיריית נשר להתנכל להם ואף הוציאה צו הפסקה מנהלי כנגד העוררת (שכאמור בוטל בביהמ"ש בשל העדר צורך דחוף ומיידי). בהמשך, דחה ראש העירייה את בקשת העוררים למתן רשיון עסק למחצבה, בחוסר סבירות ומידתיות ומתוך שיקולים שאינם אובייקטיבים ולמרות קיומם של ההסכמות והאישורים הדרושים למתן הרשיון. העוררים חוזרים ומדגישים כי כל הגורמים המקצועיים והתכנוניים נתנו הסכמתם למתן רשיון העסק לעוררים, כל אחד בתנאיו, תנאים שמולאו במלואם ע"י העוררים.

אליבא דהעוררים, משהגישו עתירה מנהלית בדרישה להורות לעירייה להעניק להם רשיון עסק, גמלה בדעת ראש העיר ההחלטה לפגוע בהם ע"י הגשת כתב אישום, הגם שמאז שנת 1995 ועד הגשת כתב האישום בשנת 2004, ראתה עצמה העירייה כמושתקת מלטעון כי אין ברשות העוררים רשיון עסק.

ב.         סוגיית חומר החקירה

ב1.       פירוט הליכים

ביום 6/12/04 טען ב"כ העוררים בפני ביהמ"ש קמא כי לא הועבר לעיונו חומר החקירה כנדרש וביהמ"ש הורה למשיבה להתיר עיון בחומר המבוקש.

ביום 5/1/05 הגישו העוררים לביהמ"ש קמא בקשה למתן צווים לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74(ב) לחוק. בבקשתם טענו העוררים כי המשיבה לא קיימה את ההחלטה הקודמת ולפיכך מתבקשים הצווים הרלוונטיים. העוררים פרטו בבקשתם 33 פריטים לגביהם עתרו למתן צו לעיון. ביהמ"ש בחן כל אחד מ- 33 הפריטים לגביהם התבקשו הצווים והחליט בדבר מתן או אי מתן הצו המבוקש לגביהם. יצוין, כי ביהמ"ש קמא בחן את הבקשה מבלי לעיין בחומר עצמו.

הערר שבפני נוגע לכל אותם פריטים לגביהם דחה ביהמ"ש קמא את בקשת העוררים.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שאושר על ידי, לפיו יגישו סיכומיהם בכתב ופס"ד יינתן עפ"י טיעונים בכתב.

ג.          הפריטים בהם מתבקש העיון

ג1         אי גביית הודעות מעדים מרכזיים

טענת העוררים בביהמ"ש קמא היתה, כי לא נגבו הודעות מן העדים המהותיים ביותר של התביעה. תקצירי ההודעות שהתקבלו לגבי חלק מהעדים מהווים לדידם זלזול בהוראות החוק הקובע, כי רק בעניינים פורמאלים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה להעלות את ההודעה על הכתב, אך גם אז, עיקר תוכן העדות חייב להימסר.

מתגובת המשיבה בביהמ"ש קמא נמצאנו למדים כי לכאורה נגבו הודעות מכל העדים ואלו הועמדו לעיון העוררים. לטענת המשיבה, חומר הראיות שהועבר לעיון העוררים כולל תמציות עדות, מכתבים ותצהירים, תלונות דיירים, תמונות וכיו"ב. המשיבה פרטה בתגובתה מה כוללות תמציות הודעות העדים.

ביהמ"ש קמא קבע בהקשר זה, כי אם נגבו הודעות, הרי שיש לאפשר לב"כ העוררים לעיין בהן אך אם לא נגבו הודעות, הרי שלמעשה אין מה לגלות.

העוררים בעררם חוזרים על טענותיהם בביהמ"ש קמא, לפיהן לא נגבו הודעות מן העדים המהותיים ולגבי ההודעות שנגבו - הרי שמדובר בתמציות של הודעות שאינן מספקות ואינן עומדות בדרישת החוק. לדידם, תמצית הודעה של עד מרכזי וחיוני, פירושה פגיעה חמורה ביכולתם להתגונן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ