אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עפ 2241/05

החלטה בתיק עפ 2241/05

תאריך פרסום : 12/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
2241-05
14/07/2005
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
לוי משה
עו"ד אייזנקוט
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ליאת מנדל
החלטה

            העורר הועמד לדין בבית משפט קמא בגין החזקת 17.3 גרם הירואין ו-12.5 גרם חשיש שנתפסו ברשותו. בשל כך יוחסה לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית (ס' 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, להלן - 'הפקודה').

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר, ובית המשפט קמא נענה לה, לאחר שמצא תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום, קבע את קיומה של עילת מעצר משום מסוכנותו של העורר - בשל העיסוק בסם, ודחה את האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. על החלטה זו משיג העורר בעררו שלפנינו.

            העורר איננו חולק על קיומה של תשתית ראיה להוכחת העובדה, כי ברשותו אמנם נתפסו הסמים הנ"ל. טענתו היתה ועודנה, כי הוא לא החזיק בסמים הללו כי אם לשימוש עצמי. טענתו זו נדחתה בידי בית המשפט קמא, שדחה את נסיונו של העורר להצביע על קיומה של תשתית ראיה לכאורה לסתירתה של החזקה הקבועה בתוספת לפקודה, זו הקובעת, כי מעל כמות פלונית מוחזק הנאשם כמי שהחזיק בסם שלא לצריכה עצמית. בית המשפט קמא סבר, כי לא זה הוא השלב, בו יש לבחון את שאלת סתירתה של החזקה הקבועה בדין, כי אם בעת שיישמע משפטו של העורר. משלכך הגיע השופט קמא - כי אז קבע את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת ההחזקה שלא לשימוש עצמי בסם. מכאן קצרה היתה הדרך לקביעתה של מסוכנות, בשל קיומה של חזקת המסוכנות הקבועה בחוק משום טיבה של העבירה, חזקה אותה לא סתר המשיב, כך בית המשפט קמא.

            שותף אני לדעתו של העורר, לפיה את בחינת שאלת סתירתה של החזקה הקבועה בפקודה בדבר היות הסם המוחזק שלא לצריכה עצמית יש לעשות כבר בשלב זה של בחינת קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. כהוכחת כל יסוד אחר של העבירה, בכלים הלכאוריים העומדים לרשות בית המשפט בשלב מוקדם זה של ההתדיינות, כך הוכחתם של יסודות, העשויים לעמוד לטובת הנאשם. רוצה לומר, בידי הנאשם לשכנע בקיומה של תשתית ראיה, העשויה להוכיח לכאורה את סתירת החזקה הקבועה בדין לייעוד ההחזקה בסם, שמא לצריכה עצמית היא, אם לאו.

            ובכן כאמור, העורר ביקש לשכנע את בית המשפט קמא, כי החזקת הסם היתה לצריכה עצמית. לשם כך הוא טען, כי הוא משתמש בסם מזה כעשרים שנה, וכי הוא עושה שימוש בכמויות גדולות של הירואין, חשיש ומתאדון. הוא משתמש - כך טענתו - בכחמישה גרם הירואין ליממה. על כן החזיק בכמות, העשויה לשמש אותו משך כשלושה ימים באחת, וזו נתפסה ברשותו בעת החיפוש. הוא עושה כן, משמע מחזיק כמות כה גדולה של סם, על מנת שתיחסך ממנו הטרחה שבהגעה למקומות ממכר הסם. לטענה זו מוסיף העורר את העובדה, כי הסם שנתפס ברשותו לא היה מחולק למנות, כמנהגם של סוחרים לעשות, ללמדך, כי הסם אכן נועד לשימוש עצמי ולא לשם הפצה.

            אין בידי לקבל את טענת העורר, כי עלה בידו לשכנע בקיומה של תשתית ראיה לכאורה לסתור את החזקה הקבועה בדין בדבר החזקת הסם שלא לצריכה עצמית. אנו מדברים בכמות נכבדה מאוד, הרבה למעלה מן המינימום הקבוע בדין הקובע את החזקה. לכמות הסם משקל רב בסוגיה זו, וככל שהכמות רבה יותר, כך יקשה על הנאשם לשכנע בסתירת החזקה. בטענות שהשמיע בפנינו העורר, זו בדבר הכמות הרבה אותה הוא נוהג לצרוך ליממה, מחד, והעדר קיומם של סימנים להפצה (כגון חלוקה למנות וכד'), מאידך, אין - כשהן לעצמן - כדי להרים את הנטל בהוכחתה לכאורה של סתירת החזקה הנזכרת מעלה, הגם שהדברים לא נלמדו אלא מפיו של העורר, ובכך לא סגי. העורר לא יכול היה להצביע על נסיבות אחרות, שעשויות היו לסייע בידו לסתור את החזקה. טענתו כאילו לא עלה בידי המשיבה להצביע על נסיבות 'מפלילות' אינה למן העניין, כאשר הנטל רובץ לפתחו דווקא לשכנע בסתירתה של החזקה, ואת זאת לא עלה בידו לעשות.

מכל מקום, אנו עשויים ללמוד מעברו הפלילי העשיר לעייפה של העורר, העמוס בהרשעות בשלל עבירות, בעיקרן מתחום הסמים, על סתירתה (או שמא ביסוסה עוד יותר) של החזקה. אמנם גיליון ההרשעות הקודמות של העורר מצביע על הרשעות אינספור בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, דבר שעשוי היה, לכאורה, ללמדנו, כי גם הפעם הוחזק הסם לצריכה עצמית. אלא שדברים אלה, כשהם לבדם, אינם עשויים לסייע בידו, כיוון שבאמתחתו מצאנו גם הרשעות בעבירות אחרות, שעניינן סחר, יבוא, יצוא, והספקת סמים, כמו גם החזקת סם שלא לצריכה עצמית. משתי משפחות אלה של עבירות בהן הורשע העורר בעבר עשויה לצאת דווקא המסקנה שלחובת העורר וידה על העליונה, כיוון שלפתחו רובץ הנטל להפריך את החזקה שבחוק. הרשעותיו בהחזקת סם לצריכה עצמית מאשרות את טענתו, כי הוא מכור לסמים מזה עשרים שנה. אלא שאנו יודעים, כי מכורים רבים שולחים ידם גם בסחר, בין היתר על מנת לממן את מנת הסם היומית שלהם. הדברים משתקפים גם מעברו של העורר, שלצד הרשעותיו הרבות בהחזקת סם לצריכה עצמית הוא הורשע גם בהרשעות מן המשפחה האחרת.

סיכומם של דברים, מתוך הראיות שהונחו בפנינו לא יכולנו להשתכנע בסתירתה לכאורה של החזקה הקבועה בחוק, חזקה שקמה משום כמות הסם שהחזיק העורר ברשותו. זה יהיה, איפוא, הבסיס להמשך הדיון מכאן ואילך, משמע כי הוכח בפנינו לכאורה, כי את הסם החזיק העורר שלא לצריכה עצמית.

מכאן אנו באים לשאלת העילה למעצר, ולקיומה של חלופה למעצר. תחילה נציין, כי תמימי דעים אנו עם בית המשפט קמא בדבר קיומה של עילת מעצר, משום מסוכנותו של העורר, הנלמדת מקיומה של החזקה הקבועה בדין, חזקה שלא נסתרה בידי העורר כלשהו. היא אף מתחזקת מעברו העשיר של העורר בשלל עבירות סמים, ובהן - כאמור - החזקה שלא לצריכה עצמית, סחר וכיו"ב עבירות חמורת על פקודת הסמים. אנו נותרים, אם כך, עם שאלת קיומה של חלופה.

בעניין זה הופנה העורר, במהלך הדיון בבית משפט קמא, לשירות המבחן, על מנת שיתן את דעתו לשאלת טיפול הגמילה אותו ביקש הסניגור למרשו. לאחר שנתקבל תסקיר המעצר דחה בית המשפט קמא את בקשת העורר מתוך שמצא, כשהוא נסמך על ממצאי שירות המבחן, כי אין כל מקום להפנות את העורר לשם קבלת טיפול גמילה. מלים אחרות הוא קבע, כי אין בנמצא חלופה, העשויה להשיג את תכלית המעצר תוך פגיעה פחותה בחירות העורר. ודעתי בסוגיה זו - כדעת השופט קמא. שלושה תסקירים הוכנו בעניינו של העורר (במסגרת של דיון אחר בבית משפט השלום בנתניה), ומהם עלה, כי נסיונות אחדים לגמול את העורר משימוש בסמים לא עלה יפה. דברי קצין המבחן בתסקיר שהניח בפני בית המשפט קמא היו חדים ונחרצים, ומהם עולה, כי לא קיימים אצל העורר הכוחות הדרושים על מנת להירתם למאמץ הכרוך בטיפול גמילה. הוא נעדר מודעות למצבו, ואין בו מוטיבציה לצאת ממעגל השימוש בסם. שיתוף הפעולה שלו עם מטפליו היה בעייתי מאוד. סוף דבר מוצא שירות המבחן לחוות דעתו, כי במסגרת טיפולית קהילתית אין כדי להפחית מרמת הסיכון שבה מצוי העורר. מכאן המלצתו שלא לשחרר את העורר. לטעמו - רק מסגרת טיפולית סגורה, כזו 'המיועדת למטופלים הסובלים מתחלואה כפולה', עשויה להתאים לעורר.

נוכח הדברים הללו, להם נוסיף את עברו הפלילי העשיר להפליא של העורר, אין לראות כל טעות במסקנתו של השופט קמא הנכבד, שמצא שלא לשחרר את העורר לשם קבלת טיפול 'במסגרת פתוחה' כלשהי. לעובדה שהעורר לא שיתף פעולה עם גורמי הטיפול נוסיף עוד את העובדה, כי בעברו של העורר הרשעות אחדות בהפרת חובה חוקית, דבר המערער את האמון בעורר, אמון העומד ביסודו של כל שחרור בתנאי ערובה.

סוף דבר, הנני דוחה את עררו של העורר.

ניתנה היום ז' בתמוז, תשס"ה (14 ביולי 2005) במעמד הנוכחים.

אברהם אברהם, שופט

002241/05בש 054 איתי בהלול-גור

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ