אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עפ 1909/06

החלטה בתיק עפ 1909/06

תאריך פרסום : 13/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1909-06
30/05/2006
בפני השופט:
דינה מויאל

- נגד -
התובע:
גנאדי סלפיתי
עו"ד שפריר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד קנטור
החלטה

1.         לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת מיום 6.4.06 בגדר ב"ש 2193/06 בה הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא.  העורר טוען כי אין כלל עילה למעצרו עם תום ההליכים לפיכך יש להורות על שחרורו המלא; לחלופין הוא טוען שיש להסתפק במעצר בית חלקי ולאפשר לו להמשיך בעבודתו כנהג משאית.

2.         העורר הואשם בגניבת משאית ביום 25.3.06.  בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב בצוותא, גניבת רכב בצוותא וקבלת רכוש גנוב.  בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3.         בהחלטה נשוא הערר ציין בית המשפט כי העורר מודה שנהג במשאית בידעו שהיא גנובה; ואולם לטענתו הוא לא היה מעורב כלל בתכנון וביצוע הגניבה ותפקידו הצטמצם לנהיגתה של המשאית , על פי בקשת אדם אחר, תמורת סכום של 1500 ש"ח.  מנגד טענה המדינה שהעורר השתייך לחבורה שכללה 4 אנשים לפחות, שלכל אחד מהם תפקיד שונה, וכי הכנופיה פעלה באמצעים מתוחכמים שכללו שכפול וזיוף מפתחות, נטרול מערכת איתוראן, ליווי ופתיחת ציר, וכל זאת ביחס לרכוש בשווי של כרבע מיליון ש"ח. המדינה ציינה שבתקופה האחרונה נגנבו 8 משאיות מהחברה שלה הייתה המשאית דנן שייכת, וכי מדובר בפעילות שיטתית של גניבה לצורך העברת המשאיות לשטחי הרשות הפלסטינית.

4.         בית המשפט קמא קיבל למעשה את עמדת העורר לפיה אין כל ראיה בתיק הקושרת אותו לפעילות השיטתית והמאורגנת הנטענת, למעט מה שהודה בו בפועל.  בית המשפט מצא שיש ראיות לכאורה לעניין הגניבה אולם קבע כי "אשר להשתייכותו של המשיב לכנופיה, ולאחריות המרומזת לגניבת 7 משאיות נוספות - לכך אין שמץ של ראיה בתיק...".  עם זאת בית המשפט מצא כי "יש ראיות לכך שהפעילות כולה באותו לילה נעשתה בחבורה" וכי "נסיבות העניין מלמדות...על שיתוף פעולה של מספר אנשים לשם ביצוע הגניבה".  בית המשפט קבע כי לטענת התביעה לפיה מדובר בכנופיה שפעלה בשיטתיות אין כל ביסוס ראייתי.

5.         את דיונו סיכם בית המשפט קמא במילים אלו:

"אכן המקרה שבפנינו גבולי הוא. מחד מדובר אכן ברכוש בהיקף רב ביותר - משאית בשווי של כרבע מיליון ש"ח, ואשר נועדה לשמש לפרנסתם של רבים...כן מדובר בגניבה מתואמת ומתוכננת על ידי מספר אנשים, תוך שימוש באמצעים טכניים כמו מפתחות ושלט לרכב, וכן באמצעי זהירות כמו רכב ליווי. מאידך, עניין לנו בארוע חד פעמי, ובעבריין חד פעמי. המשיב שהינו כבן 25 הוא נטול עבר פלילי כלשהו, עובד בקביעות כנהג משאית ומעולם לא הסתבך בעבירה. בשוקלי את הנתונים שפורטו לעיל, מסקנתי היא כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות כלפי הציבור מצד המשיב, ואולם לא במידה כזו המחייבת מעצרו עד תום ההליכים. סבורני כי בנסיבות העניין, בעיקר נוכח עברו הנקי של המשיב והעובדה כי אין ראיה למעורבות במעשי עבירה נוספים ניתן להסתפק בחלופת מעצר."

6.         על רקע זה הורה בית המשפט על השמתו של העורר במעצר בית מלא בפיקוח אביו ואשתו וכן קבע ערבויות כספיות שונות.

7.         כאמור, ב"כ העורר טוענת שאין כלל עילת מעצר ביחס לעורר ומכאן שאין אף מקום להשמתו בחלופת מעצר. ב"כ העורר טוענת שההלכה היא שעבירות רכוש אין בהן כדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים. בהסתמך על בש"פ 8107/02 אדרי נ' מ"י, טוענת ב"כ  העורר כי החריג לכלל האמור הוא כאשר "עברו של הנאשם ואורח חייו מלמדים על מי שרואה בעבריינות דרך חיים ולפיכך סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל העת." ואילו העורר שלנו אינו כזה שעברו ואורח חייו מלמדים על היותו עבריין מועד אלא נהפוך הוא מדובר באדם נורמטיבי העובד לפרנסתו וללא עבר פלילי.

לחלופין ואם ייקבע שקיימת 'עילת מעצר', טוענת ב"כ העורר כי עדין יש מקום לאפשר לעורר לצאת לעבודה. לעניין זה הסתמכה ב"כ העורר על בש"פ 2857/06 ממן נ' מ"י.

8.         מנגד, טען ב"כ המשיבה שיש לדחות את הערר ולאמץ את החלטת בית המשפט קמא. ב"כ המשיבה טען שפסק הדין בעניין אדרי אינו רלוונטי למקרה שלנו הואיל והוא מדבר על עילת מעצר בעבירות רכוש למי שיש עבר מכביד ועברו מלמד שהעבריינות היא אורח חייו, דבר שאינו מתקיים במקרה שלפנינו.  לעומת זאת טוען ב"כ המשיבה שיש להחיל על ענייננו את בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מ"י שעובדותיו  דומות לעובדות המקרה שלפנינו.

בעניין פרנקל הנ"ל נקבע כי גם עבירות רכוש עשויה להתקיים עילה למעצר עד תום ההליכים, וזאת כאשר מדובר בעבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים.

לטענת ב"כ המשיבה, בענייננו מדובר בעבירות שבוצעו באופן העונה על המבחנים שנקבעו שם, ומתקיים אפוא החריג לכלל לפיו עבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר.

9.         בעניין פרנקל נדון עניינם של עוררים אשר על פי כתבי האישום והראיות לכאורה עסקו באופן שיטתי בגניבת מכוניות וציוד נוסף ממוסך שבו עבד אחד העוררים. העורר מס' 2 פתח בשעת לילה את שער הכניסה למוסך תוך ניצול המידע שהגיע אליו עקב עבודתו במקום והדריך את העורר מס' 1 כיצד לנטרל את מנגנוני האזעקה. בדרך זו גנבו העוררים יחד עם אדם נוסף מהמוסך 5 מכוניות לרבות ניידת משטרה וכן ציוד וחלפים בשווי של 350,000 ש"ח. יצויין שבעניין שנדון שם נמצאה עילת מעצר נוספת והיא עילה של שיבוש הליכי משפט או התחמקות מהליכי שפיטה. כמו כן לגבי העורר הראשון נמצא שהוא בעל עבר פלילי בעבירות של סחר בסמים. לגבי העורר השני נמצא שאינו בעל עבר פלילי אולם בית המשפט ציין שקשה להתייחס לעברו כיון שעלה ארצה זמן קצר ביותר לפני ביצוע העבירה.

10.        הנסיבות שעמדו ביסוד פסק הדין בעניין פרנקל אינן מתקיימות בענייננו. בענייננו הרי מצא בית המשפט קמא באופן פוזיטיבי שאין כל ראיה לכך שהעורר היה חלק מכנופיה שפעלה באופן שיטתי ולא מצא כל ראיה הקושרת את העורר לגניבת משאיות נוספות. נמצאו רק ראיות הקושרות את העורר לארוע הנדון כאשר גם כאן הצטמצם תפקידו אך ורק לנהיגת המשאית תמורת סכום של 1,500 ש"ח, היינו שהעורר אף לא היה שותף ברווחי הגניבה. כמו כן לא נמצאה עילת מעצר שמהותה חשש לשיבוש הליכי משפט או התחמקות מהליכי שפיטה וכאמור מדובר באדם ללא עבר פלילי שניהל אורח חיים נורמטיביים.

11.        בנסיבות האמורות, לא ניתן לומר שחל על ענייננו  החריג שנקבע בענין פרנקל לכלל לפיו עבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר. כאמור אין חולק שהחריג שנקבע בעניין אדרי אינו חל על ענייננו אף הוא.

12.        התוצאה מהאמור לעיל היא שלא מתקיימת בענייננו עילה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, נגדו.

13.        השאלה שיש לדון בה כעת היא האם חרף העובדה שלא מתקיימת עילה למעצר עד תום ההליכים ניתן להורות על השמתו של העורר במעצר בית מלא או חלקי.

14.        תאורטית האפשרות להורות על מעצר בית עשויה לנבוע משתי הוראות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות, אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים" או " החוק").

הוראה ראשונה היא זו שבסעיף 21 (ב) (1) לחוק לפיה, לאחר שמצא בית המשפט שקיימת עילה למעצר עד תום ההליכים, לא יצווה בית המשפט על המעצר עד תום ההליכים אלא אם כן מצא גם שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ