אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עפ 1687/07

החלטה בתיק עפ 1687/07

תאריך פרסום : 12/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
1687-07
16/04/2007
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
1. אבו חוייג אמגד
2. חביבאללה מוחמד

עו"ד חביבאללה עירפאן
הנתבע:
משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים
עו"ד אמל כראם
החלטה

            העוררים עומדים לדין בבית משפט השלום, יחד עם אדם נוסף, לואי חביבאללה שמו, בעבירות אלימות קשות שהופנו כלפי המתלונן, שלפי חשדו של אותו חביבאללה קשר קשר בלתי נאות עם אחותו (של חביבאללה הנ"ל). המשיבה עתרה למעצרם של העוררים עד תום משפטם. בית משפט קמא קבע את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום. הוא גם סבור היה, כי מתקיימת עילה למעצר, שניתן להשיגה על ידי חלופה. אלא שחלופת המעצר שהוצעה בידי העוררים, משמע מעצר בית בבית הוריהם שבעין מהל, המקום בו בוצעו העבירות, אינה חלופה נאותה. בית המשפט קמא הזמין את העוררים להציע חלופה אחרת.

            העוררים הציעו חלופה אחרת לבית המשפט קמא, ובה בעת פנו בערר לבית המשפט המחוזי ותקפו את החלטת בית המשפט קמא על שני חלקיה, משמע את הקביעה בדבר קיומה של תשתית ראיה לכאורה, ואת הרחקתם של העוררים אל מחוץ לישוב מגוריהם.

            בדיון אצל בית המשפט המחוזי הסכימו העוררים למשוך את עררם, וזה נדחה. בעלי הדין שבו לבית משפט קמא לדון בחלופה החדשה שהציעו העוררים, ושם באו לידי הסכמה, כי העוררים ישהו במעצר בית מחוץ לעין מהל. בית המשפט קמא כיבד את ההסכמה והורה על שחרור העוררים לחלופת המעצר שהציעו.

            אלא שבכך לא באו העוררים על סיפוקם. הם הפנו ערר נוסף על החלטת בית המשפט קמא, והם שבים ותוקפים את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת מעורבותם בעבירות שיוחסו להם, כפי שהם תוקפים את הרחקתם מן הכפר. הם סבורים, כי די במעצר בית בישוב עין מהל.

            התנהלותם של העוררים תמוהה. בערר הראשון שהגישו לבית משפט זה הם תקפו את החלטת בית המשפט קמא, ובכלל זה את קיומה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת חלקם בעבירות האלימות. הם חזרו בהם מן הערר, ומחזרתם מן הערר יש להסיק את דבר הסכמתם לקיומה של תשתית ראיה לכאורה, על מנת שיוכלו לשכנע את בית המשפט קמא בחלופה אחרת, שאותה הציעו בינתיים (זו שאמנם התאשרה אחר כך). לאחר שכך הסכימו העוררים כפי שהסכימו - אינני רואה כיצד הם עשויים כיום לשוב ולערור על קיומה של תשתית ראיה לכאורה, כמו גם על הרחקתם מן הכפר.

            הסכמתם האחרת של העוררים, העומדת להם לרועץ, היא הסכמה שבאה אצל בית המשפט קמא, בדיון שנתקיים בחלופה השניה שהציעו העוררים, ולפיה הודיעו הצדדים לבית המשפט כך:

'בעקבות החלטת בית המשפט בעניין השותף העיקרי, הגענו להסכמה ולפיה ישוחררו המבקשים בתנאים: חתימה של המבקשים על תצהירים שהם מודעים לתנאי השחרור. אי יצירת קשר עם המתלונן, ערבות עצמית וצד ג', ומעצר בית מלא כל אחד במקום אחר.'

            ואמנם, לאחר חקירת המשמורנים אימץ בית המשפט קמא את הסכמת הצדדים והורה על שחרור העוררים למעצר בית בישובים שמחוץ לעין מהל. בנסיבות שכאלה אינני רואה כיצד יכולים היום לשוב העוררים ולתקוף את ההחלטה על שני חלקיה. מהסכמתם זו יש להבין, כי הם הסכימו לקיומה של תשתית ראיה לכאורה, אחרת מדוע יסכימו לשהות במעצר בית בכל מקום שהוא; והסכמה זו כוללת גם הסכמה לשהייה במעצר בית מחוץ לישוב עין מהל. משכך - היכן טעה בית משפט קמא, טעות אותה מבקשים העוררים כי נתקן עתה?

            מדברים שאמרנו עד כה עולה, כי העוררים הסכימו לתנאי השחרור בערובה, ולכן אין בידיהם לתקוף את ההחלטות השונות שהורו על שחרורם בתנאי מעצר בית. אם יתקיימו התנאים הצריכים לשם עיון מחדש בהחלטת השחרור (שינוי נסיבות וכד'), יש בידיהם לפנות לבית משפט קמא, שמן הסתם יתן דעתו לבקשתם ויורה לפי חוכמתו. דין הערר להידחות מטעמים אלה.

            למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם בגופן של טענות שפורסים העוררים לפנינו לא מצאתי יסוד. השופט קמא נתן דעתו לקיומה של תשתית ראיה לכאורה, ודעתי כדעתו. אין לי אלא להפנות לטעמים שהטעים בהחלטתו, ולהפנייה שהפנה בהחלטה לחומר שבתיק החקירה. עילה למעצר קיימת, כך קבע בית המשפט קמא, וגם לכך הנני מסכים. הסכמתי גם עם עמדתו, לפיה יש מקום לשחרור העוררים לחלופה, אך לא כזו שתהא בתוך הכפר, בו ארעו מעשי הבריונות הקשים ובו מתגורר המתלונן. העדרו של עבר פלילי, גילם של העוררים, וקיומה של סולחה שנרקמה בינתיים בין הניצים, כל אלה אינם עשויים להצדיק את חזרתם לישוב עין מהל בעת הזו. גילם של העוררים והעדרן של הרשעות בפלילים לא מנעו מהם מלבצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. ואשר לסולחה, לזו אכן יש לייחס משקל, אלא שלפי הבנתי - בשלב מוקדם זה, כאשר האירוע עדיין טרי, טוב יהא אם העוררים ייוותרו מחוץ לכפר, הרחק מן המתלונן ומן המקום בו עשו, לכאורה, את המעשים המיוחסים להם.

            סוף דבר - הערר נדחה.

ניתנה היום כ"ח בניסן, תשס"ז (16 באפריל 2007) במעמד הצדדים.

אברהם אברהם, שופט

001687/07בש 054 איתי בהלול-גור

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ