אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק עמק 20438/04

החלטה בתיק עמק 20438/04

תאריך פרסום : 14/09/2009 | גרסת הדפסה
עמ"ק
בית משפט השלום באר שבע
20438-04
17/01/2007
בפני השופט:
אקסלרד ישראל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ברקאי איתן
הנתבע:
אבו מדיעם עבדאללה
החלטה

כתב האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר, לאחר שתוקן בשלישית, מייחס לנאשם עבירות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965. כתב האישום מתאר שורה ארוכה של מבנים אותם בנה, כטענת המאשימה, הנאשם, והמדובר הוא בבנייה בהיקף ניכר של למעלה מ-1,000 מ"ר וגדר באורך 600 מטר. סוגי המבנים הם מבני בלוקים עם גגות מפח ויריעות בד, חלקם עם רצפת בטון, סככות, מבני מגורים עשויים בלוקים ורצפות בטון, מגדלים עשויים מתכת, אורווה ועוד. השימושים של המבנים, על פי כתב האישום, הם למגורים, אירוח, אחסון סחורות, התקנת מיכלי מים וכד'.

בטרם הוקרא כתב האישום, טען הנאשם כי מן הדין לבטל את כתב האישום בשל התנהלות המאשימה, המקימה לו , לטענתו, הגנה מן הצדק. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענת קיומה של הגנה מן הצדק

החיצים בטענות המשיב מופנים כלפי המדינה על כך שבמשך שלושים שנה לא טיפלה בתביעת בעלות על הקרקע, אשר הוגשה על ידי סבו של המשיב. מחדלה זה של המדינה גרם לכך שלא ניתן היה ליזום ולאשר תכניות מתאר מתאימות לגבי הקרקע, וממילא לא ניתן היה לקבל היתרי בנייה, כך נטען. הנאשם טוען כי המדינה, ואין שוני לעניין זה בין מנהל מקרקעי ישראל לבין יוזמת ההליך הפלילי כאן, מתעמרת בנאשם. היא הגישה נגדו תביעה אזרחית בעילה שמקורה בחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א-1981, הליך שהסתיים בהסכם פשרה אשר משמעותו חזרתה של המדינה מן ההליך.

טוען הנאשם כי המדינה מאשימה את הנאשם בשל מצב דברים שהיא עצמה אחראית לו, משלא טיפלה בתביעת הבעלות שהוגשה על ידי סבו של הנאשם, ובכך מנעה התקדמות והסדרת המצב התכנוני בקרקע נשוא כתב האישום.

טענות המאשימה

המאשימה מצידה טוענת כי הסכם הפשרה אינו מונע הגשת כתב אישום כנגד הנאשם, והדבר נרשם מפורשות בהסכם הפשרה. היא מוסיפה וטוענת כי אין המקרה הזה נופל בגדר המקרים החריגים בהם תוחל ההגנה מן הצדק. היה על הנאשם ובני משפחתו לנקוט בהליכים העומדים לרשותם, לעניין הטענה כי תביעת הבעלות שלהם לא טופלה. הדרך לכך אינה נטילת החוק לידיים. כן טוענת המאשימה כי גם אם היו מטפלים בתביעת הבעלות, אין כל ביטחון לכך שהדבר היה מוביל לאישור תכניות אשר תאפשרנה בנייה במקום. טענה נוספת בפי המאשימה היא כי היה באפשרות הנאשם להתגורר באחד הישובים המוסדרים שהוקמו לבני המגזר הבדואי, שם ניתן לקבל היתרי בנייה כדין. לעניין תביעת הבעלות טענה המאשימה כי קיומו של תזכיר תביעה אינו מצביע על קיומה של זכות בקרקע.

דיון והכרעה

לידתה של ההגנה מן הצדק בע"פ 2910/04 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, שם נקבע כי במקרים בהם מתגלה התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת של מוסדות השלטון, שיש בה משום דיכוי ורדיפה של הפרט, יכול שתתקבל טענה של הגנה מן הצדק וההליכים הפליליים נגד נאשם יופסקו.

בע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ. מדינת ישראל (פורסם ב"נבו") חזר בית המשפט העליון על עקרי ההלכות בקשר עם טענות הגנה מן הצדק, ולהלן עיקרי הדברים:

" במובנה הנפוץ, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום, בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שההעמדה לדין פוגעת בעקרונות הצדק...

ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הנה הרצון להבטיח, כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני. היא נועדה לשמש בלם לפעילות אכיפה שלוחת-רסן, עיוורת לאינטרסים זולתה, המתכחשת לזכויות הנאשם ולערכים של שלטון-חוק. זוהי סמכות יוצאת דופן, וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה. היא משלבת בתוכה מארג מורכב של ערכים מתחרים: קידום האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עברינים, בצד ההכרח להקפיד בזכויות הנאשם; הרצון להגיע לחקר האמת, אך לא בכל מחיר; הגנה על ביטחון הציבור, בצד החובה לשרש שימוש לרעה בכוח שלטוני. על בית-המשפט, הבוחן אם קמה לנאשם הגנה מן הצדק במקרה פלוני, ליתן דעתו לאיזון עדין ומורכב זה, שעל עיקריו עמדנו לא מכבר בפרשת בורוביץ הנ"ל....

על בית-המשפט "לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בענינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו" (שם, בפסקה 21 לפסק הדין). עליו לבחון אם קיום ההליך הפלילי - חרף הפגמים שנפלו בו - פוגע בתחושת הצדק וההגינות. העדשה דרכה נבחנות, במקרה נתון, ההצדקות להפעלת הדוקטרינה היא, בעקבות פרשת בורוביץ, רחבה מבעבר ואינה מוגבלת עוד לטעמיה המצמצמים של הלכת יפת, קרי ל"התנהגות בלתי נסבלת של הרשות", שיש בה כדי "לזעזע את המצפון" (שם, בע' 370). תחת זאת, נערכת בחינה תכליתית-מהותית של כלל הנסיבות (פרשת בורוביץ, שם)."

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, מנה בית המשפט שלושה שלבים לבחינת קיומה של הגנה מן הצדק במקרים השונים: האחד, זיהו הפגמים אצל הרשות ועוצמתם. השני, מתן תשובה לשאלה האם המשך ההליכים יש בו משום פגיעה בחוש הצדק ובהגינות. השלישי, אם המסקנה היא כי הייתה פגיעה חריפה בצדק ובהגינות, האם לא ניתן לרפא את הפגמים בדרכים שהן פחות קיצוניות מזיכוי בשלב הזה, כגון התחשבות בדברים לעניים העונש שיוטל על הנאשם.

ניתן לסכם את הכללים שנקבעו בפרשות יפת, בורוביץ ורוזנשטיין, כדלקמן:

א.         הגנה מן הצדק תקום לנאשם רק במקרים חריגים ביותר כאשר העוול זועק לשמים, כאשר הרשות מתעמרת בנאשם באופן שאין הדעת סובלת את המשך ההליכים הפליליים.

ב.         המדובר הוא במקרים חריגים ביותר בהם הייתה פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות.

ג.          בדרך כלל יידרש נאשם להראות קשר סיבתי בין התנהגות הרשות לבין הפגיעה בזכויותיו, לעיתים יכול שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לרשלנות הרשות או לנסיבות שאינן תלויות בה, אך לא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן.

ד.         הכרעה בשאלה האם קיימת לנאשם הגנה מן הצדק אם לאו, אמורה להיעשות לאחר עריכת איזון בן העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי: אינטרס העמדת העבריינים לדין ומצוי דין עמם, הוצאת האמת לאור, קיומן של מנגנוני הרתעה וענישה, שמירה על ביטחון הציבור, הגנה על זכויותיו של הקורבן, הגנה על זכויותיו של הנאשם, הרתעת הרשות מפני נקיטת הליכים נפסדים על ידה, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, שמירה על אמון הציבור בבתי המשפט. 

ה.         בדיקת נסיבות קיומה של הגנה מן הצדק תעשה בשלושה שלבים: זיהוי הפגמים שנפלו אצל הרשות; בחינה האם בקיום ההליך הפלילי יהיה משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות; אם קיימת פגיעה חריפה כאמור, יש לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מאשר זיכויו של הנאשם בשלב המקדמי הזה. 

לצורך ההכרעה בטענתו של הנאשם כי קיימת לו הגנה מן הצדק מוכן אני לצאת מתוך נקודת הנחה, לצורך הדיון בפניי, כי כל טענותיו העובדתיות של הנאשם נכונות. דהיינו, כי סבו אכן הגיש תביעת בעלות על הקרקע, כי תביעת הבעלות מתייחסת לקרקע עליה הוקמו המבנים נשוא כתב האישום, כי הנאשם הוא יורשו של הסב (שהרי אם לא כך הדבר, אזי גם אם הייתה הכרעה בתביעת הבעלות וגם אם היו מאושרות תכניות מתאר שמאפשרות בנייה, לא היה זכאי הנאשם לבנות על הקרקע), וכי המדינה אכן לא טיפלה בתביעת הבעלות במשך שלושים שנה. גם אם כל הטענות האמורות נכונות מן הבחינה העובדתית, הרי סבור אני עדיין לא קמה לנאשם כאן הגנה מן הצדק אשר תוביל לביטול כתב האישום כנגדו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ