בבקשות המונחות בפני עותרת המאשימה לתקן בפעם הרביעית והחמישית את כתב האישום.
ביום 31.12.03 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודות או שימוש במקרקעין ללא היתר- עבירה לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965. על פי כתב האישום, בחודש אפריל 2003 בנה הנאשם מבנה, המורכב משני מבנים יבילים בשטח כולל של כ- 120 מ"ר, המבנה משמש כמחסן בשטח של 29.44 מ"ר. כן הוקמו משטח עץ מקורה בשטח של כ- 58.88 מ"ר, קרון רכבת בשטח של כ- 29.44 מ"ר המשמש למגורים ומבנה בשטח של כ- 480 מ"ר
המשמש כדיר כבשים. הנאשם אף הציב שני מיכלי סילו המשמשים לאחסון תערובת לבע"ח ומחסן עשוי פח בשטח של כ- 12 מ"ר [להלן:
"המבנים"].
ביום
6.9.04, הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום מכח סעיף 91 (ב) לחסד"פ, על דרך שינוי עדי התביעה, וזאת עקב פטירתו של מר מוטי סירפד ז"ל, מי שהיה ממונה על עסקאות חקלאיות במינהל מקרקעי ישראל, העד המנוח הוחלף עם מר חיים הובר.
בישיבה מיום 6.4.05, שהתקיימה בפני כב' השופט ע. רוזין, הוקרא כתב האישום לנאשם וזה ביקש שלא להשיב וביהמ"ש הסביר לו את תוצאת הימנעותו. כן התנגד הנאשם לתיקון כתב האישום בטענה שהמאשימה ידעה על פטירת העד מספר חודשים קודם ההקראה ולא יידעה אותו בכך. ביהמ"ש התיר תיקון כתב האישום בהתחשב בנסיבות בהן התבקש התיקון ומהטעם שלא ייגרם לנאשם כל עיוות דין על רקע תשובתו לאישום.
ביום
31.05.07 הגישה המאשימה בקשה נוספת לתיקון כתב האישום, במסגרתה ביקשה להחליף את העד חיים הובר בעד שלמה ציזר- מי שערך את דו"ח הפיקוח.
הנאשם התנגד לתיקון, הן מטעמים פרוצדוראליים, אי צירוף תצהיר לבקשה, והן מטעמים מהותיים - תשובתו לאישום ניתנה על יסוד כתב האישום שהוקרא וחומר החקירה שהוצג בפניו עד לאותו מועד. תיקון כתב אישום בהכרח פוגע ביכולתו של הנאשם להתגונן ומתוסף לפגיעה שנגרמה מעצם פטירתו של מר סירפד, אשר אינו יכול להעיד עוד על האישורים שנתן לנאשם. נטען כי המאשימה לא שקדה באופן ראוי על הכנת כתב האישום ובקשת התיקון לכשעצמה מבססת מסקנה זו ותיקון כתב אישום מעודד הגשתם של כתבי אישום חלולים. כמו כן, השינוי המבוקש נובע משיקולי נוחות גרידא, שכן במסמך שצורף נטען כי העד המוצע הינו בקי יותר ולא נטען כי העד המקורי אינו מכיר את התיק. עוד טען הנאשם, כי שיתף את העד המוצע בהליכים נשוא כתב האישום, אשר הציע לתווך בין הנאשם למינהל והוא שוחח עימו בגילוי לב.
בהחלטה מיום 21.7.05 הותר תיקון כתב האישום, מאותם הנימוקים שבהחלטה מיום 6.4.05.
ביום
27.7.06 הגישה המאשימה בקשה נוספת לתיקון כתב האישום, בקשה רביעית במספר. באותה בקשה טוענת המאשימה כי הנאשם צירף לתצהירו במסגרת התביעה האזרחית שהגיש כנגד המאשימה, חוזה הרשאה לרעייה ותוקפו עד ליום 31.8.06. עיון באותו חוזה מלמד כי מיקומם המדויק של המבנים נשוא כתב האישום הוא בגוש 1002231/1 חלקה 1 לפי תוכנית ד/875 לפיכך השינוי המבוקש הוא הוספת פרטי זיהוי המבנים והוספת סעיף שזו לשונו :
"ביום 27/5/03 נשלחה לנאשם הודעה, כי הינו חשוד בביצוע העבירות נשוא כתב האישום והוא הוזמן ליתן עדות בנידון. הנאשם קיבל הודעה זו ואישר את קבלתה במכתב שנמסר לשמעונים ביום 9/6/03 . ביום 9/6/03, בעקבות קבלת מכתב זה, קיים מפקח שמעונים שיחת טלפון עם הנאשם . בשיחה זו ולבקשת הנאשם , נדחה מועד מתן עדותו. הנאשם הופיע במשרדי שמעונים ביום 10/6/03, הציג מסמכים שונים וסירב למסור עדות". לשיטת המאשימה, אין בשינוי זה כדי לגרום נזק לנאשם שכן בידי הנאשם מצוי כל החומר המתייחס לתיקון. החוזה הומצא לתובע ע"י הנאשם וממנו נלמד הצורך שבהוספת הסעיף.
הנאשם שב על נימוקי התנגדותו והוסיף כי לאחר שהמאשימה השחירה את פניו בכל ההליכים האזרחיים והפלילים בערכאות השונות, לרבות בהליך שהתקיים בפני היועמ"ש ושר הפנים והציגה בפניהם את כתב האישום המקורי, ומשהבינה כי לא תוכל להוכיח את טענות הסרק שלה עותרת היא כעת ל"עידונו" של כתב האישום.
ביום 15.8.06 הגישה המאשימה בקשתה החמישית לתיקון כתב האישום. לבקשת המאשימה יש להוסיף את המילים "ניבנו ללא היתר בניה" ביחס למבנים נשוא סעיף 2 א' לכתב האישום, שכן אלו הושמטו בטעות. עוד הוסיפה המאשימה כי רק מבנה אחד בשטח של כ- 48 מ"ר מתוך המבנים ששטחם הכולל הוא 120 מ"ר יש היתר בניה לשימוש חקלאי בלבד.
תיקון נוסף הוא, כי בניגוד לאמור בסעיף 2ב' לא קיים מבנה נוסף לאלו שבסעיף 2 א'. לטענת המאשימה התיקון מטיב עם הנאשם שכן העבירה שתיוחס לו היא שימוש חורג בלבד.
הנאשם חזר על נימוקי התנגדותו והטעים כי בשל ההליך האזרחי שאחז כנגד המאשימה, מיהרה זו ואצה לה דרכה להגיש כתב אישום כנגדו ומבלי שבדקה את העובדות לאשורן. מספר הבקשות לתיקון כתב האישום תומך בטענה זו. בנוסף, התובע נתון בניגוד אינטרסים מובנה. מחד, הוא התובע בתיק הפלילי וככזה אין לו עניין אישי בתוצאה ומאידך, הוא המייצג את המאשימה בהליך האזרחי וככזה חפץ בתוצאה. זאת ועוד, ריבוי בקשות התיקון מאריך ומעכב את בירור האשמה, דבר שגורם לו לעיוות דין- כתב האישום הוגש עוד בשנת 2003 , טרם נשמעו הוכחות בתיק וכל שנעשה הוא הוספת טלאים לכתב האישום.
תיקון כתב אישום
סעיף 85 לחסד"פ מטיל את החובה על המאשימה לוודא ולדייק שפרשת העובדות בכתב האישום תנוסח בבהירות ותיתן ביטוי ברור לכל פרטי ויסודות העבירה, על מנת למנוע מצב בו יטעה הנאשם וינקוט קו הגנה שאינו הולם את העובדות ה"אמיתיות" שהמאשימה טוענת לחובתו. השמטה או טעות בפרטי כתב מהווים פגם. ברם, המבחן לקבלת טענה בדבר פגם בכתב האישום אינו מבחן טכני - פורמלי אלא מבחן ענייני- מהותי. ודוק, יש לבחון האם הנאשם הוטעה מחמת הפגם והאם הפגם השפיע על ניהול קו הגנתו או שיש בו כדי לקפח אפשרותו להתגונן בפני כתב האישום.
המגמה הרווחת בפסיקה כיום היא כי לא כל פגם, ואפילו פגם חמור ומשמעותי - יהא בעל נפקות.
הבקשה הרביעית לתיקון כתב האישום
חרף העובדה שהמבנים לא זוהו בכתב האישום המקורי, ומן הדין כי פרטי זיהוים יהיה בידי המאשימה ולא יוסק ממסמך המצוי בידי הנאשם, אין המדובר בשגגה שיצרה אי בהירות ביחס לתוכן האישום , או כזו המונעת מהנאשם להציג הגנתו כראוי. כזכור, טרם החל שלב ההוכחות והנאשם טרם מסר תשובתו לכתב האישום.
באשר להוספת הסעיף לכתב האישום, לא ברור לי כיצד המאשימה לא ידעה על שיחת הטלפון, מועד הפגישה, מקום הפגישה ותוצאתה לאור תוכנו. יחד עם זאת, אין בהוספת סעיף זה כדי לגרום לעיוות דין לנאשם.