אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ע"א 1344/13

החלטה בתיק ע"א 1344/13

תאריך פרסום : 28/04/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
1344-13
25/04/2013
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
חברת האחים ישראל בע"מ
עו"ד ח' דורון
הנתבע:
1. פרישטה בע"מ
2. עיריית ירושלים
3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה
4. אבא אלחנני ז"ל
5. פורמלי יהודה ישראל
6. פורמלי החזקות יהודה ישראל בע"מ
7. פורמלי ארז ישראל
8. פורמלי בועז ישראל
9. פורמלי ב.ס.מ. רויאל אחזקות (2002) בע"מ
10. פורמלי יואל ישראל
11. פורמלי יואל ישראל החזקות בע"מ
12. פורמלי יחזקאל ישראל
13. פורמלי עזבון המנוח יחיאל ישראל ז"ל
14. פורמלי יהודית ישראל
15. פורמלי אילת רוזנפלד
16. פורמלי אלדד ישראל
17. פורמלי חיים ישראל

עו"ד א' פוזנר
החלטה

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 15.1.2013 בת"א 7501/05, אשר במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה 1 לפיה יישאו המבקשת והמשיבה 3 בנזקיה של המשיבה 1, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת.

1.        המבקשת היא חברה פרטית העוסקת בקבלנות בניין. במסגרת פעילותה בנתה המבקשת בשנים 1983-1987 שלד בניין משרדים במרכז ירושלים, הנחכר כיום על ידי המשיבה 1. בשנת 2001 פונה הבניין ונסגר בצו סגירה שהוציאה המשיבה 2 בעקבות סדק שהופיע באחד מעמודי הבניין (להלן: האירוע). לאחר תיקונים שנערכו על ידי המשיבה 1 והמבקשת במשותף, הוסר צו הסגירה והבניין אוכלס, אולם בהוראת המשיבה 2 המשיכה המשיבה 1 לערוך בדיקות אשר הובילו לפינוי הבניין בשנית, בשנת 2003. לבסוף, בשנת 2012 הוצא על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, בהסכמת המשיבה 1, צו הריסה לבניין. יצוין כי המשיבה 2 לא עמדה על הריסת הבניין אלא שהמשיבה 1 העדיפה את הריסתו במטרה, לטענתה, להקים בניין חדש במקומו. עוד יצוין כי הריסת הבניין בוצעה על ידי המשיבה 1 למעלה משנתיים לאחר שניתן צו ההריסה, במהלכן נותר הבניין ללא שימוש.

2.        ביום 20.12.2005 הגישה המשיבה 1 תביעה כספית לפיצוייה בגין הנזקים שנגרמו לה בשל האירוע והכשלים ההנדסיים שנתגלו בבניין בעקבותיו. המבקשת הגישה תביעה שכנגד בגין עבודות התיקון שביצעה בסמוך לאירוע, לטענתה לפנים משורת הדין. בית המשפט המחוזי פסק כי אין ספק שעל המבקשת מוטלת אחריות נזיקית לפגמים בשלד הבניין ומכאן לנזקים שנגרמו בשלם, ולפיכך תביעתה שכנגד של המבקשת נדחתה ואילו תביעתה של המשיבה 1 התקבלה ברובה. בית המשפט חייב את המבקשת בפיצוי המשיבה 1 בגין ראשי נזק של עלות התיקון הנדרש לבניין, ירידת הערך עקב מוניטין שלילי מאחר שהבניין הוכרז כמסוכן ואובדן דמי השכירות לתקופה בה היה מתבצע התיקון לו הייתה המשיבה 1 בוחרת במסלול התיקון ולא במסלול ההריסה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי אחריות נזיקית מוטלת גם על המשיבה 3, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, אשר מופקדת על אכיפת דיני התכנון והבניה ועל הפיקוח על הבניה. בשלב זה יש להסב את תשומת לב המבקשת לטעות שנפלה בבקשתה כשטענה כי בית המשפט המחוזי הטיל אחריות נזיקית גם על העירייה, המשיבה 2, בעוד שהתביעה נגדה נדחתה (ראו פס' 91 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). בפסק הדין נקבע כי המבקשת והמשיבה 3 יישאו בנזק ביחד ולחוד כאשר הפיצוי יתחלק כך ששיעור האחריות שיוטל על המבקשת הוא 80% והיתר על המשיבה 3, בהתאם למידת האשם המוסרי ומידת התרומה לנזק של כל אחת מהן.

3.        המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שנוגע לה, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. בית המשפט דחה את הבקשה מאחר שמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה 1 על פני המבקשת, שעה שהמבקשת לא הניחה תשתית עובדתית לתמיכה בטענתה בדבר הקושי להיפרע מהמשיבה 1 אם תזכה בערעור. מכאן, שלא הוכיחה הצדקה מיוחדת הנדרשת לשם עיכוב ביצוע פסק הדין. בנוסף, האינטרס של המשיבה 1 גדל מאחר שהפגיעה בה התרחשה כבר בשנת 2001 ורק לאחר כ-12 שנים זכתה בפיצוי על נזקה.

4.        מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת ראשית כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים. זאת בהתבסס על שלוש טענות עיקריות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. שתי הטענות הראשונות עוסקות בריבית והמע"מ שנוספו לפיצוי שנפסק לטובת המשיבה 1. לפי הטענות, הפיצוי שנפסק התייחס לנזק תיאורטי שכלל לא התרחש ועל כן אין מקום להוסיף בגינו ריבית ומע"מ. כמו כן נטען לעניין המע"מ כי מאחר שהמשיבה 1 היא עוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ) היא זכאית לקיזוז מס תשומות כנגד המע"מ שהייתה משלמת. טענתה השלישית של המבקשת היא כי הקשר הסיבתי בין הפגמים בשלד הבניין לבין הנזק שנגרם למשיבה 1 נותק משהחליטה המשיבה 1 להרוס את הבניין על דעת עצמה ובניגוד לחוות דעת המומחים, אשר ברובן המוחלט גרסו כי אין הכרח בכך וניתן יהיה לתקן את הנזק במלואו. לטענת המבקשת, למשיבה 1 יש אינטרס כלכלי בהריסת הבניין והקמת בניין חדש במקומו, ללא תלות בנזק שנגרם לבניין הישן.

           עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מאחר שבלא עיכוב ביצוע פסק הדין, יהיה לה קושי ממשי להיפרע מהמשיבה 1 אם תזכה בערעור. טענה זו מבוססת על העובדה כי מדובר בחברה בע"מ אשר בעלי מניותיה הם תושבי חוץ וכי הבניין מושא הערעור הוא הנכס היחיד בבעלותה, ממנו תוכל "להיפטר" בקלות ובכך למנוע מהמבקשת את כספי הפיצוי בחזרה, במקרה הצורך. בנוסף, טוענת המבקשת כי הפיצוי שנפסק לחובתה - 9,735,496 ש"ח להערכת המבקשת - מעצם גובהו יוצר חשש מובנה באשר ליכולת להשיבו ועל כן זהו שיקול התומך בעיכוב הביצוע. לעניין חוסנה הכלכלי של המשיבה 1 מציינת המבקשת עוד כי זו לא הגישה דו"חות כספיים לרשם החברות משנת 2005 ורומזת כי הנתונים האחרונים המצויים שם אינם מעידים על חוסן כלכלי מובהק.

5.        המשיבה 1 טוענת כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה בבקשה מהסוג הנדון, להנחת תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענתה כי לא תוכל להיפרע ממנה ככל שיתקבל הערעור. לא הוגש תצהיר ואף לא הובאה כל ראיה באשר לחוסנה הכלכלי של המשיבה 1 בשים לב לכך שהיא בעלת נכס העולה בשוויו על הפיצוי שנפסק. בנוסף, המשיבה 1 ביצעה פעולות מסחריות של השכרת יחידות בנכס האמור תמורת דמי שכירות גבוהים במשך שנים רבות. בתגובה לחששות שמעלה המבקשת טוענת המשיבה 1 כי תהליכי הקמתו של הבניין החדש כבר החלו וכי המשיבה 1 דחתה הצעת מכר שהוגשה לה זה מכבר, נתונים המעידים על כוונתה לשמור את זכויותיה בנכס האמור. כמו כן, טוענת המשיבה 1 כי אין מקום להמשיך ולמנוע ממנה קבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לה לפני למעלה כ-12 שנים, כאשר כיום היא נאלצת ליטול אשראי למימון המשך פעילותה ואף מנועה מלהשקיע את הכספים הללו על פי שיקול דעתה.

           יתר על כן, נטען כי סיכויי הערעור נמוכים ולו רק מאחר שפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אותו מבקשת המבקשת להפוך, מבוסס על אדנים משפטיים מוצקים ועל קביעות עובדתיות שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהן. בנוסף, טוענת המשיבה 1 כי הטענות בדבר תוספות המע"מ והריבית לסכום הפיצוי שנפסק, מעבר לעובדה שאינן נכונות מבחינה משפטית, נטענו לראשונה בערעור ועל כן מהוות הרחבת חזית אסורה. כמו כן טוענת המשיבה 1 כי ההחלטה להרוס את המבנה אכן נבעה מהליקויים שהתגלו בו וכי אין בהחלטה זו בטרם מתן פסק הדין משום ניתוק הקשר הסיבתי, כשם שלא היה כך הדבר לו הייתה ההחלטה מתקבלת לאחר מתן פסק הדין. לבסוף מציינת המשיבה 1 כי הוגש גם ערעור מטעמה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אם יתקבל ערעורה שלה, והסיכויים לכך גבוהים לטעמה, סכום הפיצוי לו תהיה זכאית אף יוגדל, כך שגם אם תתקבל טענה כזו או אחרת של המבקשת, הרי שהיא תיבלע בסכום הנוסף שייפסק לזכות המשיבה 1.

6.        לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה אשר בבסיס הערעור אלא אם הוכיח המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, הוא בלתי הפיך (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (21.5.06)). לעניין מאזן הנוחות, הלכה היא שכשמדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין המורה על חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו אלא במקרים חריגים (ראו ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש (1.8.06). להלן: עניין אטלנוב). אחד השיקולים בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי, הוא יכולת הצד שזכה במשפט להשיב את ששולם, אם תתהפך התוצאה בערעור.

7.        לא אחת נקבע על ידי בית משפט זה, שהתנאי העוסק במאזן הנוחות, הינו התנאי המרכזי מבין השניים (בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (8.2.96); בש"א 3215/06 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל 1988 בע"מ (26.4.06); ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (10.12.06)). על כן, אפנה ראשית לבחינת תנאי זה. הסכום שהמבקשת חויבה בו בפסק-הדין הוא אכן סכום נכבד. אולם גם אם אקבל את טענת המבקשת, לפיה גובה הסכום שישולם מהווה פרמטר חשוב לשאלת יכולת ההשבה, יש להבהיר כי גובה הסכום אינו עומד כשלעצמו אלא עליו להיבחן ביחס לצדדים הרלוונטיים בנסיבות המקרה (ע"א 2577/11 אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ (9.6.2011)). במקרה דנן המשיבה 1 היא חברה פרטית אשר הונה ככל הנראה עולה על סכום הפיצוי. המבקשת מצידה לא טענה כי תשלום הסכום עשוי לפגוע במצבה הכלכלי ואף הבהירה כי הסכום קיים ברשותה וכי היא מוכנה להפקידו בנאמנות אצל המשיבה 1. כמו כן, עיקר טענות המבקשת בערעור ובבקשה דנן מתייחסות אך לחלק מהפיצוי שנפסק, החלק הנוגע לתוספות המע"מ והריבית. לפיכך גם אם יתקבלו טענותיה אלה של המבקשת, הרי שלא יהיה בכך כדי לאיין בהכרח את זכייתה של המשיבה 1 בחלק ניכר מסכום הפיצוי.

           יתר על כן, עיקר טענות המבקשת מופנה לחשש לאפשרות השבת הכספים אם ערעורה יתקבל, ומתמקד בהיות בעלי מניות המשיבה 1 תושבי חוץ. באשר לכך קבע בית משפט זה בעבר כי אין זה סביר לקבוע כלל גורף אשר מאלץ בעל דין שזכה בפסק דין כספי בערכאה הראשונה להמתין למימושו עד לאישור זכייתו בערכאת הערעור אך בשל היותו תושב חוץ. עם זאת, נקבע כי יש להתחשב בשיקול זה במידה שהולמת את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו עניין אטלנוב, ס' 5 לפסק הדין; ע"א 6824/97 בן שחר נ' סוחה(26.3.1998)). אכן, כפי שטוענת המבקשת, בעניין אטלנוב העיר השופט חשין כי במקרה של חיוב נזיקי, בניגוד לסכסוך על בסיס התקשרות רצונית, יש לתת משקל גבוה יותר לתושבות הזרה של החייב (עניין אטלוב, ס' 5 לפסק הדין). אולם במקרה הנידון, בשונה מעניין אטלנוב, מדובר בחברה ישראלית רשומה אשר נכסיה מצויים בישראל. בנוסף, מעבר לטענות תושבות החוץ, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מצבה הכלכלי של המשיבה 1 לא יאפשר השבת הכספים ואף לא הוגש תצהיר לתמיכה בטענות אלו, כמו גם בטענותיה האחרות. נהפוך הוא, ידוע כי למשיבה 1 נכס מקרקעין, מניב רווחים, אשר שוויו עולה בהרבה על הפיצוי שנפסק ועל כך אין חולק.

8.        עם זאת, המבקשת מדגישה כי אין מקום להסתמך על קיומו של נכס זה בלבד מאחר שהמשיבה 1 יכולה, בפעולה משפטית פשוטה של מכר או שיעבוד, להיפטר מזכויותיה בנכס וכך לאיין את יכולתה של המבקשת להיפרע מן הנכס. חשש זה מתחזק נוכח הקושי לעמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה 1, כתוצאה מכך שלא הגישה דו"חות כספיים שנתיים לרשם החברות מאז שנת 2005. התנהלות בלתי תקינה זו של המשיבה 1 מותירה את המבקשת במצב של חוסר ודאות לגבי חוסנה הכלכלי של המשיבה 1 ומכאן לגבי יכולת הפירעון שלה במקרה שערעורה יתקבל, וזאת על אף זכויותיה של המשיבה 1 בנכס. איני סבורה שיש באי הגשת הדו"חות כדי להפוך את מאזן הנוחות ולהיעתר לבקשת עיכוב הביצוע. אולם, בנסיבות העניין, ולאור הפגם בהתנהלות המשיבה 1 והעובדה שאף בתגובתה לטענות המבקשת בעניין זה בחרה שלא להציג הוכחות לחוסנה הכלכלי, מצאתי כי קיימת הצדקה למתן הגנה מסוימת למבקשת למקרה שהמשיבה 1 תחליט לשנות את זכויותיה בנכס מושא הערעור. על כן, מצאתי לנכון לקבל הצעה שהועלתה על ידי שני הצדדים בווריאציה כזו או אחרת ולחייב את המשיבה 1 בעדכון המבקשת על כל החלטה אשר יש בה כדי לשנות את זכויותיה בנכס, 30 יום טרם ביצוע השינוי באשר הוא, וזאת עד להכרעה בערעורים שהוגשו על ידי הצדדים.

           לאור עמדתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, אך מחייב לספק לה הגנה מסוימת כאמור, אינני נדרשת לדון בשאלת סיכויי הערעור.

           הבקשה, אפוא, נדחית בכפוף לאמור בפסקה 8 לעיל. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 4,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏ט"ו באייר התשע"ג (‏25.4.2013).

ש ו פ ט ת


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ