החלטה בתיק סע"ש 49305-06-12

1. מונחת לפניי בקשת המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי (ולהלן: הנתבעת), למחיקת התביעה שהגיש כנגדה המשיב (להלן: התובע), או לחלופין לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה אם תידחה התביעה.

2. התובע, אזרח תאילנדי, הגיע לישראל כמהגר עבודה. לטענתו, הוא שהה בישראל עד שפקעה אשרת השהייה שלו ביום 15.3.2010. בכתב התביעה נטען כי התובע הועסק על ידי הנתבעת בעבודות חקלאיות שונות הקשורות לחוות העופות שבבעלותה וכי בגין עבודות אלה חבה לו הנתבעת זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה ומסיומה.     

3. לטענת הנתבעת דין התביעה מחיקה. זאת מן הטעם שהיא אינה מגלה עילה, במובן זה שבכתב התביעה לא צוינו מספר תעודת הזהות של המשיב וכתובת מגוריו בישראל שהם פרטים חיוניים לפי תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לחלופין, עותרת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך המשפטי כיוון שהתובע אינו אזרח ישראל ואינו מתגורר בה. לטענת הנתבעת סיכויי התביעה קלושים ולא מן הנמנע שהתביעה הוגשה שלא בידיעת התובע. זאת לנוכח קיומן של קבוצות בעלות אינטרסים המחתימות מהגרי עבודה על יפויי כוח המסמיכים אותן לתבוע את המעסיקים הישראלים שלהם, וכל זאת במטרה להגיע להסכמי פשרה נוחים.

4. התובע, באמצעות בא כוחו, טען כי יש לדחות את הבקשה ולאפשר לו לממש את זכות הגישה לערכאות. לטענתו, חיוב התובע בתשלום ערובה בערכאה ראשונה נעשית במקרים חריגים בלבד, שאין המקרה דנא נמנה עליהם על פי ההלכות המנחות, ובוודאי מקום בו הנתבעת כלל אינה עושה ניסיון להתמודד עם סיכויי הצלחת התביעה לגופה. כך אין להניח מראש שמהגר עבודה שעזב את הארץ לא יקיים התחייבויות הנובעות מפסק דין בעניינו ובשל כך לחייבו בהוצאות שלא הוכחו. בסיפא לתגובה הובאה כתובתו של התובע בחו"ל.

5. בתשובה לתגובת התובע טענה הנתבעת, בין היתר, כי סיכויי הצלחת התובע בתביעתו קטנים, בשים לב להסכם סילוק שנחתם בין הצדדים בתום תקופת העבודה ולמידע המצוי ברישומיה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

7. הבקשה למחיקת התביעה -  בראש יאמר כי בבתי הדין לעבודה נוהגות תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: תקנות בית הדין), ועל כן הטענות שעניין נפקות תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי אינן רלוונטיות. מעשים שבכל יום שמוגשות בבבתי הדין לעבודה בישראל תביעותיהם של מהגרי עבודה שעזבו את הארץ. מסיבות ברורות תובעים אלו אינם יכולים לציין בכתב התביעה את מספר תעודת הזהות שלהם ואת מענם בישראל, אולם אין הדבר פוגם בעילת התובענה ובוודאי לא מהווה עילה למחיקתה על הסף. במקרים אלו זיהוי התובע נעשה באמצעות ציון מספר הדרכון, ולפיכך מזכירויות בתי הדין מקבלות לרישום את התביעה. כך עשה גם התובע בענייננו באמצעות בא כוחו ובתשובתו לבקשה אף ציין את כתובתו. אשר על כן, העובדות שהתובע אינו מחזיק תעודת זהות ישראלית או אינו שוהה בישראל כשלעצמן אינן סיבות למחיקת תביעתו על הסף. אטעים כי לאחרונה עוגנה בתקנה 8א לתקנות בית הדין לעבודה קבלת תביעות לרישום של מי שאינם מחזיקים בתעודת זהות.

8. הבקשה להפקדת ערובה - כידוע, ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה הותוותה בע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU (6.7.2003) והאמור בו מתייחס הן לעובדים תושבי הרשות הפלסטינית, הן למהגרי עבודה. הכלל הוא כי עצם היות בעל דין מהגר עבודה כשלעצמו אינו מהווה טעם לחייבו בהפקדת ערובה. וכך נקבע בחלק הצריך לענייננו:

"כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל.

נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".

תאילנד, ארץ מולדתו של התובע, אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג. לפיכך יש לפנות לבחינת שלוש אמות המידה הנוספות שנמנו בפסיקה.

אשר לסיכויי התביעה - דעתי היא כי בשלב מקדמי זה אין לדרוש מהתובע יותר מאשר ראשית ראייה הנלמדת מפני הדברים לכך שאין המדובר בהליך סרק. ברמת הוכחה זו עמד התובע וגם אם אקח בחשבון את טענות הנתבעת. יפות לעניין זה, בשינויים המחוייבים קביעות כב' הנשיא (בדימוס) אדלר בעניין אבו נאסר ולפיהן: " אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין". צא ולמד, היותו של אדם תושב הרשות הפלסטינאית או מהגר עבודה אין בהן כשלעצמן, כדי לחייבו בהפקדת ערובה. בכך שונה ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה מאשר בבתי המשפט האחרים.

נוסף על כך, הנתבעת לא טענה ואף אני לא מצאתי טעם לכך שלנתבעת ייגרם 'נזק של ממש' מהגשת התביעה, כזה העולה על הנזק הנגרם מהגשת כל תביעה אזרחית וגם אם הליכי הגבייה עשויים להיות מורכבים יותר. ולסיום, הנתבעת לא טענה שהתובע לא מילא אחר חיובי עבר כלשהם.

בשולי הדברים ולמען הסר ספק אטעים כי בהתאם להלכה הפסוקה, העובדה שהמדובר בעובד זר שלא המציא את כתובתו בישראל אינה סיבה מספקת להטלת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת (ע"ע (ארצי) 1459/02 בוצ'ימן - סט ייזום ובניה בע"מ (19.12.2002).

9. סוף דבר - על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך העיקרי. לשם קידום ההליך הריני מורה כמפורט מטה:

א. כתב הגנה יוגש לא יאוחר מיום 15.10.2013.

ב. ישיבה מקדמית תשמע ביום 30.12.2013 בשעה 13:20 . המזכירות תמציא לצדדים זימונים לדיון המקדמי בדואר רשום. בד בבד תמציא לצדדים החלטה בדבר מיצוי הליכים מקדמיים וכן הצעה ליטול חלק בהליך גישור פנימי.

ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ד, ( 12 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.