אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2616/05

החלטה בתיק בש 2616/05

תאריך פרסום : 12/10/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
2616-05,4142-05
27/10/2005
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אדם בן פסח זכרוב ת"ז 303521876
החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בת"פ 4142/05 של בית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329+ סעיף 29 לחוק העונשין וכן עבירה של קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בתיק העיקרי.

על פי עובדות כתב האישום המתלונן הוא אחיו של סשה זכרוב. בין סשה זכרוב למתלונן, איליה מטטוב קיים סכסוך שענינו חוב כספי של מטטוס לסשה הנ"ל. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום הגיע הנאשם ביחד עם סשה ואחרים לאזור בית אימו של מטטוב וקראו למטטוב לצאת את הבית. כשזה הגיע לזירה ירו בו הנאשם, סשה והאחרים ופגעו בו באזור ירכו ואיבר מינו.  כתוצאה מהירי נפגע מטטוב בירכו, ברכו ואיבר מינו ונזקק לאשפוז וטיפול רפואי.

אין חולק כי המעשה המתואר בכתב האישום מהווה עבירה חמורה שבנסיבותיה מצביעה על מסוכנות המבצעים ומקימה עילת מעצר. טענת המשיב, כפי שפורטה ע"י ב"כ, היא כי אין בחומר הראיות די כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו. אמנם קימות ראיות לכאורה במובנו הטכני של המונח אלא שלטענת הסניגור עוצמתן אינה מספיקה לבסס את מעצרו של המשיב. עיקר טענותיו של הסניגור מופנות כנגד זיהוי המשיב כמי שהשתתף באירוע המתואר בכתב האישום. לטענתו אין בחומר הראיות די כדי לבסס את זיהויו של המשיב, וכפועל יוצא מכך אין גם די בחומר הראיות כדי לבסס את מעצרו. בהתאם, אדון ראשית בסוגית הזיהוי, ובהמשך גם בהיבטים נוספים של חומר הראיות שהוצג לעיוני.

בטרם אתייחס לראיות, וכרקע לדיון בבקשה זו, יצוין כי סשה זכרוב, שהוא החשוד העיקרי בביצוע העבירה טרם אותר. כן טורם אותרו שני מבצעים נוספים שעל פי העדויות היו בזירה ונמלטו ממנה לאחר הירי.

זיהויו של המשיב כאחד מאלו שהיו מעורבים בירי על מטטוב הוא על פי עדות האם, נטליה מטטוב. יצוין כי המתלונן עצמו לא זיהה את המשיב. לטענתו לא הבחין בדמויות עקב החשיכה. הוא זיהה את קולו של סשה קורא לו. בעדותו הראשונה מסר גם כי זיהה את סשה כיורה ובהמשך חזר בו מעדותו וטען כי לא זיהה את היורה. 

האם, נטליה מטטוב, הייתה מחוץ לביתה בסמוך למקום בו בוצע הירי בבנה. לטענתה היא שמעה את הירי ואת בנה צועק לעזרה ואז הבחינה בארבעה בחורים נמלטים לרכב שחנה בסמוך. היא רדפה אחריהם ונאחזה ברכב עד שנשמטה ממנו. מבין הבחורים זיהתה את המשיב. לטענתה המשיב הגיע לביתה בשלב מוקדם יותר ושאל היכן בנה. היא לא ידעה את זהותו ואולם זיהתה אותו כאותו אחד שחיפש את בנה קודם לכן. הזיהוי נעשה בדרך של הצגת תמונות מתוך אלבום עבריינים. אופן סידור התמונות לא תועד ואין מדובר במסדר זיהוי תמונות במובנו הפורמאלי. הזיהוי גם לא נערך בנוכחות עו"ד מטעם המשיב. גם לאחר שהמשיב נעצר לא בוצע מסדר זיהוי חי.

עם זאת, ומעבר לזיהוי הנ"ל, קיימות ראיות נוספות התומכות בעדות האם. כאשר רדפה האם נטליה אחרי היורים ונאחזה ברכבם נשמט מכשיר הטלפון הנייד שלה ונפל לתוך רכבם של הנמלטים מהזירה. המכשיר אוכן ובהמשך אותר בתוך הרכב ששימש לביצוע העבירה בסמוך לחוף הכאמל בחיפה. גם מכשיר הטלפון הנייד של  

המשיב אוכן באותם זמנים באותו מקום בו היה המכשיר של נטליה. איכון המכשירים בשלבים שלאחר האירוע ביחד מצביע כי לכאורה נסעו שני מכשירי הטלפון הנייד באותו הרכב. עובדה זו מחזקת את עדות הזיהוי של האם.

על זאת יש להוסיף כי בכל הנוגע לרכב ששימש את מבצעי המעשה נחקר המשיב וביקש לשמור על זכות השתיקה. אמנם בחקירתו הראשונה מסר עדות מפורטת וטען טענת אליבי ואולם בעדות מאוחרת יותר, כאשר אומת עם ממצאים שונים הקשורים ברכב, הודיע כי הוא שומר על זכות השתיקה (עדות מיום 2/9/05). שתיקתו בעניין הרכב יכולה לשמש סיוע לתשתית הראייתית כנגדו ולתמוך בראיות הזיהוי.

ב"כ המלומד של המשיב ער כמובן לכל הראיות. בכל הנוגע לאיכוני הטלפון הנייד מציין הסניגור כי מדובר באיכונים שבוצעו בדיעבד. בנסיבות אלו טוען הוא כי קיימת אפשרות של סטיה באיכון עד כדי 10 ק"מ. המקום בו שהה המשיב, על פי גרסתו וטענת האליבי, מצוי במרחק לא רב מזירת האירוע ומכאן יתכן כי איכונו, לכאורה, בזירת האירוע ובהמשך ברכב הנמלט, הוא איכון מוטעה בטווחי הסטיה האפשרית.  לעניין זה מפנה הוא לע"פ 4656/03, אנטולי מיריפולסקי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1825. שם ציין בית המשפט העליון בפסק דינו כי עדויות מומחים הצביעו על כך שבעת איכון בדיעבד (להבדיל מאיכון תוך כדי אירוע) תיתכן סטית איכון של עד 10 ק"מ.  יצוין כי בפסק דין מירפולסקי הנ"ל אכן מאוזכר כי כך טען אחד העדים ואולם אין קביעה שיפוטית שאכן מאמצת את אותה עדות. יחד עם זאת מביא אני נתון זה במסגרת מכלול הנתונים בבואי לשקול את עוצמת הראיות כנגד המשיב.  

בטרם אתייחס לראיות אזכיר כי ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" נקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, שם קבע כבוד הנשיא א' ברק, כי:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי".

סבור אני כי בשלב זה של הדיון, ועל אף שלא נערך מסדר זיהוי חי ואף לא מסדר זיהוי תמונות כנדרש, בנוכחות סניגור, יש במכלול הראיות כדי לבסס את הסיכוי הסביר שהוכיח  כי המשיב הוא אכן אחד ממבצעי הירי כלפי המתלונן מטטוב וכי זיהוי שנערך ע"י האם הוא אכן זיהוי נכון.

עיקר טענות הסניגור כלפי הליך הזיהוי מעיון בתצלומי אלבום עבריינים הוא שלמעשה לא נערך מסדר זיהוי וגם לא ברור אופן הצגת התמונות לאם המזהה. סבור אני כי אכן היה מקום להורות על עריכת מסדר זיהוי חי לאחר שנעצר המשיב וההימנעות מעריכתו היא מחדל חקירתי אשר יתכן שבבוא היום יהווה נתון בר משקל לקביעת האשמה. עם זאת ובשלב זה אין באופן בו נערך הזיהוי כדי להשמיט את הערך הראייתי שבו, לרבות לעניין עילת המעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ