אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2564/05

החלטה בתיק בש 2564/05

תאריך פרסום : 22/09/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית משפט השלום באר שבע
2564-05
27/02/2005
בפני השופט:
יעל רז-לוי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ברגר
הנתבע:
בוקובזה אילן-בעצמו
עו"ד ארז שלו
החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בהתאם לסעיף 21 (א')לחסד"פ (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ" ו - 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, איומים ופציעה בנסיבות מחמירות. בהתאם לאמור בכתב האישום  במהלך עימות בינו לבין המתלונן, דחף את המתלונן ובהמשך אף פצע שלא כדין את המתלונן בכך שדקר אותו באמצעות סכין ונגרם למתלונן חתך באורך של 5 מ"מ. כמו כן נטען כי המשיב איים בפגיעה שלא כדין על אימו של המתלונן בכך שאמר לה שישתחרר ובפעם הבאה יהרוג את המתלונן.

ב"כ המבקשת טענה בפניי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ובכלל זה עדות המתלונן ועדות העד גדי ברנס. עוד טענה כי קיימת בתיק תעודה רפואית המעידה על הפציעה ואף קיים דו"ח של שוטר שראה את הפציעה.

ביחס לעילת המעצר, ציינה כי לאור המעשים המיוחסים למשיב, עולה בברור מסוכנותו ובהתייחס לעברו המכביד הכולל גם עבירות אלימות, וכן עבירות של הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת, אין ליתן בו אמון.

ב"כ המשיב טען מנגד כי אין ראיות לכאורה ביחס לדקירת המתלונן על ידי המשיב וכך גם ביחס לעבירת האיומים .

בטיעונו הפנה לסתירות שונות בדברי המתלונן ועדים נוספים. מכאן ביקש לקבוע כי אין ליתן אמון בגרסתם ולאור האמור, ביקש להורות על שחרורו של המשיב. עוד נטען על ידו כי כיוון  שהמתלונן שוחרר למעצר בית, ישנה אפליה ביניהם שכן גם המתלונן תקף את המשיב וגם מטעם זה אין להורות על מעצרו של המשיב.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהוונה בסוף ההליך הפלילי ראיות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י פד"י נ(2) 133- להלן "הלכת זאדה").

ביחס לעובדה  בסעיף 1 לכתב האישום באשר לכך שהמשיב תקף את המתלונן בכך שדחפו, הסכים בא כח המשיב לקיומן של ראיות  לכאורה.

ביחס לאישום בעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, הרי מעיון בתיק החקירה עולה כי אין מחלוקת למעשה כי ביום 18.2.05 התפתח ויכוח בין המשיב לבין המתלונן, אשר שניהם עובדים בבסטות סמוכות בשוק. הויכוח היה ביחס למעבר מסויים בין  הדוכנים. גם המתלונן וגם המשיב מדברים על כך שהמשיב רצה לשים סחורה במעבר בין הדוכנים והמתלונן ביקש שלא יעשה זאת ואז החל העימות ביניהם.

בהתאם לעדות המתלונן כפיר ברנס עולה  כי במהלך הויכוח החל המשיב לתקוף אותו ובשלב מסויים שלף את הסכין ודקר את המתלונן בכתפו. בשלב זה, בהתאם לעדות המתלונן, תפסו את המשיב אנשים והחלו להפריד ובהמשך המשיב ברח מן המקום.

עדות נוספת המצויה בתיק החקירה כנגד המשיב הינה עדותו של אחיו של המתלונן מר גדי ברנס אשר לדבריו ראה  סכין אצל המשיב כשהוא מניפה  לעבר המתלונן והוא אף צעק לעברו שיזהר שלא יעשה משהו עם הסכין ובשלב זה ראה את הדקירה.

אציין כי המשיב עצמו מספר שאכן התפתחה קטטה בינו לבין המתלונן אך לטענתו המתלונן הוא שדחף אותו ותקף אותו והוא רק ניסה להתגונן. לדבריו במהלך הקטטה, הוא דחף את המתלונן על ה"שפיץ של הבסטה" וכך נגרם למתלונן אותו חתך בגבו. בענין זה ציין המשיב בעימות בינו לבין המתלונן כי הוא דחף אותו על הברזל של הבסטה, אך עמד על דבריו שלא היה לו סכין.

אכן כפי שטען בא כח המשיב קיימת סתירה בנקודה מסוימת ביחס לדברי המתלונן שבעדותו הראשונה מסר כי היה לבד בבסטה ובהמשך אישר שגם אחיו הגיע למקום, אך המתלונן נתן לכך הסבר ובעיקר אין המדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשו של ענין.

באשר לטענות בא כח המשיב ביחס לסתירות בין עדויות נוספות של עדי תביעה שהיו במקום, הרי אכן קיימת סתירה מסוימת בין עדותו של העד גדי ברנס ביחס לכך שאמר שעדים נוספים לקחו את הסכין מידיו של המשיב וכשעדים אלו נשאלו על כך, הם שללו זאת. עוד עולה מעדותו, כי המתלונן  באותו שלב בו אוים בסכין זרק ארגז לעבר המשיב, כאשר המשיב עצמו הודה כי השליך קלמנטינות לעבר המשיב ואף הניף ארגז, אך כל אלו היו לטענתו על מנת להתגונן .

בהתייחס לטענת ב"כ המשיב כי הפקח שהיה במקום מר גבי לא ראה סכין או דקירה, הרי מעדות הפקח עולה כי נכח רק בשלב בו היה ויכוח מילולי, עזב את המקום וחזר לאחר ששמע צעקות ואז ראה כי המשיב והמתלונן רבים בדחיפות והזמין ניידת, כך שלא נכח כל העת במקום ועל כן אין בעדותו כדי לפגום בראיות לכאורה.

אנו מצויים בשלב בו על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה כנדרש בהלכת זאדה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, כאשר הסתירות האמורות אליהן התייחסתי בהחלטתי, אינן כה מהותיות באופן שיש בהם כדי לכרסם באופן משמעותי בראיות הלכאוריות הקיימות.

השאלה מהן טיבן של "ראיות לכאורה" נקבע בפסיקת בית המשפט העליון בהלכת זאדה  מפי כבוד הנשיא ברק  :

"...השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט הפלילי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ