אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2544/07

החלטה בתיק בש 2544/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי נצרת
2544-07
02/09/2007
בפני השופט:
זיאד הווארי

- נגד -
התובע:
מגן שנהב
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

1.         בפניי בקשה להארכת מועד, להגשת ערעור על פסק הדין אשר ניתן ע"י בית המשפט השלום לתעבורה בצפת (כב' השופט דבור סאאב) מיום 11.05.06, בו הרשיע ביהמ"ש קמא את המבקש, עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), וגזר את דינו כמפורט להלן:

א.         קנס בסך 500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו;

ב.         פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים;

ג.          פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהגיה לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים;

ד.         חתימה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים;

ה.         4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה או נהיגת רכב בשכרות או נהיגת רכב תחת השפעת משקאות משכרים או כל עבירה שעניינה סירוב להיבדק.

2.         אין חולק, כי בקשה זו הוגשה באיחור של מעל שנה (13 חודשים וחצי) מהיום האחרון להגשת ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא שהנו 25.06.06. אין חולק כי ביהמ"ש קמא גזר את דינו של המבקש ביום 11/05/06 ובנוכחותו, וזאת לאחר שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3.         ב"כ המבקש טען, כי לאחר שהגיע לידיעת המבקש מידע המופץ באינטרנט אשר בעקבותיו הבין, כי ניתן לפקפק באמינות מכשיר הנשיפה, הגיע לכלל מסקנה כי הודה הוא בביצוע העבירה, מקום שלא היה יסוד להרשיע אותו וגם לא להעמיד אותו לדין. כך  טען ב"כ המבקש, כי כדי להרשיע בנהיגה בשכרות על פי בדיקת נשיפה, היה צריך כתב האישום להכיל את תקנה 169ד (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, (להלן: "תקנות התעבורה") הנעדרת בכתב האישום של המבקש. כן טען ב"כ המבקש כנגד אמינות מכשיר הנשיפה וביקש להעמיד לרשות המבקש את מכשיר הנשיפה לבדיקה ע"י מומחים מטעמו, וטען כי הוספת ראיה זו מהווה נסיבה מהותית לקבלת הערעור. עוד טען ב"כ המבקש, כי  עפ"י סע' 64 ב (א1) לפקודת התעבורה, בדיקת נשיפה יכולה להתבצע אך ורק "באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות בהודעה ברשומות". לשיטתו, המכשיר האמור מעולם לא אושר, ובהיעדר אישור כאמור הרי בדיקת השכרות שבוצעה למבקש אינה חוקית, ויש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו, מאחר ואין אפשרות לבסס הרשעה בעבירה כאמור בהתבסס על ראיות חיצוניות או הבעת דעה - אפילו לא של הנאשם עצמו - בעניין ריכוז האלכוהול בדם לצורך בדיקת שכרות. עוד טען ב"כ המבקש כי בהוראות המשטרה, במדריך לשוטריה בכל הקשור לתקנה 169 (ז) לתקנות התעבורה, מופיע כי הדרישה על פי תקנה זו לביצוע פעולות כיול לנבדק "באותו מקום", הוחלפה במשפט "פעם ב-24 שעות". מכאן, שמדובר בהפרת חוק, אשר משמעותה כי המכשיר הופעל באופן לא חוקי וכי לכאורה תוצאותיו פסולות. עוד טען ב"כ המבקש כי המשטרה מפרה כדבר שבשגרה הוראות תקנה 169 (ז) 1 (א) לתקנות התעבורה, ותחת זאת מעבירה במכשיר אויר חופשי מאלכוהול ובדיקה זו לא נערכת ע"י המשטרה, על כן לא ניתן להסתמך על תוצאות בדיקת הכיול. ב"כ המבקש טען כי רק עקב התעדכנותו של המבקש במידע הרלוונטי באינטרנט, חפץ לחזור בו מהודאה שאותה מסר מבלי שהקדיש לכך מחשבה של ממש.

לבסוף טען ב"כ המבקש, כי הבדיקה המכונה "בדיקת מאפיינים" הנה מעשה לא חוקי היות ואין מקור הסמכה בחוק לעריכת בדיקת מאפיינים,  לכן אין לה תוקף והיא חסרת ערך ואי אפשר להרשיע על פיה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בהנמקותיו של ב"כ המבקש בבקשתו להארכת מועד להגשת ערעור כדי לספק הסבר סביר ומקובל על האיחור בהגשת הערעור, ומסיבה זו בלבד יש לדחות את בקשתו. ב"כ המשיבה עמד על העובדה כי בקשה זו מוגשת באיחור של למעלה מ- 13 חודשים מעבר למועד הקבוע בחוק לצורך הגשת ערעור. עוד טען ב"כ המשיבה, כי כל המידע וכל הנתונים הרלוונטיים לאשמתו של המבקש הוגשו והוצגו כנגדו בביהמ"ש קמא, כולל אלה המשמשים כיום בסיס לבקשה להארכת מועד,  והיו ידועים למבקש כאשר עמד לרשותו לעיין בהם,  ולאחר שעיין בהם - או עליו היה לעיין בהם- המבקש התייצב בפני ביהמ"ש קמא ובחר להודות במיוחס לו. עוד טען ב"כ המשיבה כי גם בערכאה הדיונית בפני בתי המשפט לתעבורה נקבע לא אחת כי הראייה המתקבלת משימוש במכשיר הנשיפה היא קבילה, וכי המכשיר הנו חוקי ומאושר, ותוצאות הבדיקות באמצעותו הנן אמינות. עוד טען ב"כ המשיבה, כי לא נטענה ולא הועלתה כל טענה כנגד אמינות הודאתו של המבקש. המבקש ידע כי הוא נבדק במכשיר הנשיפה, הסכים לכך, ואף ידע על תוצאות הבדיקה מיד אחרי ביצועה. לשיטתו של ב"כ המשיבה, הייתה אצל המבקש מודעות מוחלטת כי תוצאת הבדיקה במכשיר הנשיפה תאמו את מצבו בעקבות שתיית כמות גדולה של אלכוהול. עוד טען ב"כ המשיבה, כי העובדה כי הגיע לידיעתו של המבקש מידע חדיש או נתונים מעודכנים, בכל דרך שהיא, וכן נסיבותיו האישיות של המבקש, אין בהן כדי להקים עילה להארכת מועד להגשת הערעור.

בנוגע למחדלו של שר התחבורה טען ב"כ המשיבה, כי כל עוד לא  אושר המכשיר האמור כמצוות  סע' 64ב (א1) הנ"ל,  הרי  שההסדר הקודם אשר נקבע  בעניין  בתקנה 169 1א' (2) לתקנות התעבורה, לפיו המכשיר הנ"ל טעון אישורו של שר הבריאות, עדיין תקף, ואישור כאמור של שר הבריאות פורסם ברשומות ביום 09.08.00.

4.         לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמכלול החומר בפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.          הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור פלילי נקבעה בסע' 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). להבדיל מהדיון בהליכים אזרחיים, שיקול הדעת של ביהמ"ש אינו מוגבל בקיומם של טעמים מיוחדים דווקא. השיקולים שיש לקחת בחשבון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הם, בין השאר, התקופה אשר חלפה מאז שחלף המועד הקובע להגשת ערעור - ככל שחלף זמן רב יותר, יש צורך בנימוקים משכנעים יותר להארכת המועד - השאלה האם המערער היה מיוצג בידי עו"ד שהשלכתו יכולה להיות אי ידיעת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור או אי יכולת להגיש את הערעור במועד. נסיבה נוספת יש ליתן משקל ראוי הוא משך האיחור. (ר' ב"ש 230/86, ע"פ 947/85  עוזי עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 353; בש"פ 1207/97, שקיראת נאסר חמידאן נגד מדינת ישראל. תק-על 97(2), 526), כמו כן, יש ליתן משקל ראוי, ואף משקל של ממש, לסיכויי ההליך שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד, אפילו יש טעם מספיק לאיחור כשלעצמו.

(ר' ע"פ 2525/05 רפיק זיינלוב נ' מדינת ישראל. תק-על 2005(2), 2585 ; בש"פ 5988/06 עזריאל וטליה נגר נ' מדינת ישראל. תק-על 2006(3), 1569).

בענייננו, המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בנהיגה בשכרות. ולעניין העונש, הצדדים ביקשו מבית המשפט קמא לגזור על המבקש, קנס, פסילה בפועל למשך שנתיים, פסילה על תנאי, התחייבות ומאסר על תנאי. המבקש הצהיר בפני ביהמ"ש קמא, כי הסדר הטיעון נעשה על דעתו והסכמתו והודה בעובדות כתב האישום. על כל אלה, אוסיף כי הוצע למבקש להיוועץ בעורך דין ולא רצה בכך, מאחר ופניו היו  להודיה וקבלת הדין. למבקש, אשר היה נוכח בעת מתן גזר הדין, שמורה היתה הזכות להגיש ערעור על פסק הדין בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. המבקש איחר תקופה של מעל שנה בהגשת הערעור. סופיות הדיון הוא כלל חשוב במשפטנו  וצריך להצביע על נסיבה מוצדקת לחרוג מהכלל הזה. העובדה כי המבקש נחשף למצב משפטי, אשר לא היה בידיעתו בעת שניהל את משפטו, אינה יכולה להוות נימוק למתן אורכה להגשת הערעור. פתיחת שערי בית המשפט מן הטעם המבוקש, עלולה לגרום להצפת בית המשפט בעניינים חוזרים ונשנים, אשר יבואו בעקבות  גל של חרטה של הנאשמים.

יפים לעניינינו הדברים שנאמרו בבש"פ 3480/06  עזריאל נגר ואח' נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 4441 ,עמ' 4442:

"כנגד שיקולים אלו של הארכת המועד, ניצבים שיקולים נוספים ובהם סופיות ההליך בכלל וההליך הפלילי בפרט; האינטרס של הצד שכנגד בסיום ההליכים וההסתמכות על היות פסקי הדין חלוטים וכן האינטרס הציבורי בהקצאת זמן שיפוטי הוגן לכלל המדיינים ובשמיעת הליכים תוך זמן סביר בלא צורך להיזקק לקשיים דיוניים וראייתיים שמקורם בחלוף זמן ניכר. מאזן שיקולים שונים אלו מוביל למסקנה כי ככל שמשך האיחור הולך וגובר, כך הולך וכבד הנטל על מבקש האורכה".

ב.          מעבר לכך, ועד שנגיע לבחינת טענותיו של ב"כ המבקש לגופן, עומדים בפני המבקש שני מכשולים של ממש בדרכו לזכות בערעור. המכשול האחד מקורו בכך שבפני בית המשפט קמא המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, וכדי להעלות את טענותיו הנוכחיות בית המשפט שלערעור, צריך לאפשר לו לחזור בו מהודאתו, רשות, שבד"כ בית המשפט אינו נוטה להעניק (ראה: ע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל. תק-על 2005(2), 805; ע"פ (י-ם) 40202/07 מדינת ישראל נ' יהודה שלמה (מיום 28/05/07, פורסם באתר המשפטי של נבו)) . הקושי השני נעוץ בכך שהמבקש אחר בהגשת הערעור ועתה הוא נזקק לרשות בית המשפט להארכת המועד להגשת הערעור, רשות שגם היא אינה ניתנת בשגרה. בנסיבות אלה, לא אוכל לומר, בשלב זה, שסיכויי הערעור טובים.

ג.           גם לגופו של עניין לא הוכיח המבקש סיכויים להצליח בערעור. הטעם העיקרי עליו מבסס ב"כ המבקש בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור הנו, כי מכשיר הנשיפה אשר באמצעותו בודקת המשטרה ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשיפה לצורך בדיקת מצב שכרות של נבדק, לא אושר ע"י שר התחבורה כמצוות הוראות סע' 64 ב (א1) לפקודת התעבורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ