אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2455/06

החלטה בתיק בש 2455/06

תאריך פרסום : 26/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש, פ
בית המשפט המחוזי חיפה
2455-06,5122-06
28/06/2006
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עבדאללה בן מחמוד עבאס - ת"ז 300161148 יליד 1986
2. מחמד בן טהא עבאס - ת"ז 039652094 יליד 1984
3. טלאל בן מחמוד יאסין - ת"ז 034426395 יליד 1977

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בת"פ 5122/06, המייחס לשלושתם באישום הראשון עבירה של שוד לפי סעיף 402 לחוק העונשין. האישום השני שבכתב האישום מיוחס לנאשם מס' 2 בלבד ובמסגרת אישום זה טוענת המאשימה כי המשיב מס' 2 הפר תנאי שחרור שנקבעו בעניינו בהחלטה של בית משפט השלום בעכו, זאת כאשר יצא את ביתו, שם הוא אמור לשהות במעצר בית מלא בשעות הלילה, ומותר לו לצאת בשעות היום לצרכי עבודה. לטענת המאשימה יציאתו ביום הארוע למקום בו בוצע השוד מהווה הפרה של תנאי השחרור הנ"ל. בהתאם יוחסה לו עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

על-פי הנטען באישום העיקרי, פגשו שלושת המשיבים את המתלונן בכרמיאל ותחת אלימות לקחו ממנו ארנק, הוציאו מהארנק כסף בסכום של 1,500 ש"ח והחזירו את הארנק למתלונן. הארוע כולו היה בפארק אשכול, שבסמוך לקניון הישן של כרמיאל.

הראיה העיקרית עליה מבוסס כתב האישום היא עדותו של המתלונן. המתלונן תיאר את השוד, הוא מכיר את המשיבים, נקב בשמותיהם ותיאר אותם. בהמשך נערכו לו אף עימותים עם המשיבים והוא טען בפניהם כי הם ביצעו את השוד. עם זאת, מספר ימים לאחר הארוע, ביום 11/6/06, הודיע המתלונן כי הוא מבטל את תלונתו וזאת עקב הסכם סולחה אליו הגיע עם המשיבים. עדותו של המתלונן נתמכה בסימני אלימות שנראו על צווארו, ואשר תאמו את גירסתו כי משיב מס' 3 תפס אותו בצווארו. עוד מבססת התביעה את טיעוניה על עדותו של עד ראיה, שאינו מעורב בארוע, סעיד אסמעיל, שהוא עובד העירייה ששהה באזור, אשר טען כי ראה ארבעה אנשים, שלושה מהם צועקים על הרביעי שיחזיר כסף. אותו עד לא הבחין באלימות אלא בצעקות בלבד, ועזב את האזור.

המשיבים חולקים על המיוחס להם בכתב האישום. יצוין כי משיב מס' 2 טוען כי כלל לא היה באזור. משיבים 1 ו- 3 שבעדויותיהם אישרו שנכחו באזור, מכחישים קיומה של אלימות או ביצוע של שוד ואף לא אחד מהם איזכר בעדותו את משיב מס' 2.

מטעמים שלא הובהרו, לא מצאה המשטרה לנכון לערוך מסדר זיהוי לאותו סעיד אסמעיל, שהיה במקום, וזאת כדי שיאשר את זהותם של כל שלושת המשיבים כמי שנצפו על ידו צועקים על המתלונן. אסמעיל הנ"ל הבחין בארוע מקרוב ואף דיבר עם כל האנשים שהיו במקום, וידע אף לומר שאחד מהמשיבים נמצא מעת לעת בפארק והוא יודע ששמו סעיד. ואולם, לא נעשה כל נסיון לערוך עמו מסדר זיהוי, באופן שיאמת את טענות המתלונן כי המשיבים הם אלו שתקפו אותו.

יצוין עוד, כי העד סעיד אסמעיל נחקר מפורשות אם הבחין באלימות. לדבריו לא ראה מגע פיזי, בין אם בדרך של חיפוש על גופו של המתלונן כדי להוציא ממנו כספים, ובין אם בדרך אחרת.

עדויותיו של המתלונן עצמן לא היו נקיות מסתירות. ב"כ המשיבים הצביעו על חלק מהסתירות בטיעוניהם, כאשר הסתירות מתייחסות בעיקר לסכום הכסף שנלקח ממנו, לטענתו, ומידת האלימות שהופעלה כלפיו. כך למשל ציין בעדויותיו השונות סכומי כסף שונים שהיו בארנק, מיקום הארנק על הגוף ומיקום הכסף, בין אם בארנק ובין אם בכיסיו. בנסיבות אלו, וכשכל החקירה ממוקדת בארוע מצומצם, וכאשר יש סתירות בכל הנוגע לעדות העיקרית, וקיימת עדות אחרת של עד ראיה אשר לא הבחין בארוע אלים, סבור אני כי יש להביא את הדבר בחשבון בכל הנוגע להערכת סיכויי המאשימה להוכחת האישום.

אמנם ההלכה היא, לשלב דיוני זה שבפני, כי אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04, סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

בית המשפט אינו אמור להכריע בשלב זה במהימנות של ראיות והכרעה זו מסורה לבית המשפט אשר ישמע את העדויות בתיק העיקרי. אולם, עם זאת, כאשר בוחנים את הפוטנציאלי הראייתי הטמון בחומר החקירה, לא ניתן להתעלם מסתירות בראיות הלכאוריות, ויש מקרים בהם חולשת הראיות מובילה אל המסקנה כי אין צידוק במעצר. סבור אני כי זה המקרה שבפני. ראה:

בש"פ 4692/06, אלמוגרבי ואח' נ' מ"י, החלטה מיום 20.6.06.

בכל הנוגע למשיב מס' 2, סבור אני כי אין די בחומר הראיות כדי להוכיח, לכאורה, כי נכח במקום. כאמור, לא נערך מסדר זיהוי חי בהשתתפותו של העד הניטרלי. כאשר נערך מסדר זיהוי תמונות, לא זיהה העד אסמעיל את משיב מס' 2 והזיהוי המאוחר יותר, לאחר שהסתיים מסדר זיהוי תמונות בנוכחות הסנגור, מעורר תהיות שמקומן להתברר בתיק העיקרי. בכל מקרה, משלא זוהה המשיב מס' 2 במסדר הזיהוי הרשמי, וכאמור גם לא הוזכר בעדויות משיבים 1 ו- 3, לא ניתן לומר כי לעת הזו קיימת תשתית מספיקה להוכחת נוכחותו בזירה.

אוסיף עוד כי גם אם יוכחו העובדות הנתמכות בראיות לא ברור כלל כי במקרה זה ניתן יהיה להרשיע את המשיבים בעבירת שוד. כאמור, העד האובייקטיבי שהיה בזירה לא הבחין באלימות ויתכן שניתן יהיה להרשיעם בעבירה לפי סעיף 427 לחוק העונשין.

בכל מקרה ובסיכומו של דבר, סבור אני כי התשתית הראייתית, הגם שקיימות ראיות הקושרות את המשיבים לביצוע העבירה, אין בה די כדי להצדיק את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהביאי בחשבון את הסתירות שבעדויות, את העובדה שהעד האובייקטיבי לא ראה אלימות פיזית ובהתחשב בפגמים שבהליך הזיהוי, לא מתקיימים התנאים המצדיקים את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

בכל הנוגע למשיב מס' 2 - בשים לב לתשתית הראיות לעניין עצם נוכחותו בזירה, הזיהוי הפגום וכל האמור לעיל, סבור אני כי יש קושי גם בכל הנוגע לאישום השני המיוחס לו. נציין לעניין זה כי על פי חומר הראיות והחלטת בימ"ש השלום בעכו רשאי המשיב לצאת את ביתו במובן זה שעצם נוכחותו בכרמיאל אינה אסורה. מכאן שבהעדר תשתית ראייתית מוצקה לכך שביצע עבירה ממילא גם אין תשתית מספיקה להוכחת הטענה כי הפר את תנאי שחרורו כפי שנקבעו בבימ"ש השלום בעכו.

בשים לב לכל האמור לעיל, אני מורה לשחרר את המשיבים ממעצר ואולם בהתחשב בראיות חלקיות הקושרות אותם לביצוע העבירה אני מורה כי כל אחד מהמשיבים יתחייב שלא ליצור כל קשר עם המתלונן בכל דרך שהיא וכן יתחייב כל אחד מהמשיבים להתייצב בביהמ"ש בכל מועד שיקבע לדיון בעניינו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ