אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2255/06

החלטה בתיק בש 2255/06

תאריך פרסום : 07/09/2006 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
2255-06
04/06/2006
בפני השופט:
יצחק כהן

- נגד -
התובע:
רפאל בן דוד יוסף
עו"ד ק' סודרי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ס' איליה (לשכת תביעות חיפה
החלטה

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מ' גינות) מתאריך 4.5.06 בתיק ב"ש 1935/06.

2.       לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד העורר וחברו, חמוד מכרם (שעניינו מתברר בפני בתיק ב"ש 2327/06). בכתב האישום מואשמים העורר וחברו בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 20.62 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית. חברו של העורר מואשם אף בהחזקת סכין שלא למטרה כשרה.

3.       סיפור המעשה, כעולה מחומר הראיות שנאסף בחקירה, הוא, שבתאריך 24.4.06, בשעה 00:45 בלילה, נסעו העורר וחברו במכוניתו הפרטית של חברו של העורר, וחברו של העורר היה אף זה שנהג בה. ליד תחנת הדלק שבמחלף זכרון יעקב עצרו שוטרים את המכונית לבדיקה, ומצאו בדלת השמאלית הקדמית סכין (וליתר דיוק - פגיון) שחברו של העורר החזיק בו. בעת שהמכונית נעצרה על ידי השוטרים, אחד מהשוטרים התרשם כי העורר מנסה להסתיר דבר מה מתחת למושבו, ומתנהג בצורה מחשידה (וראה דו"ח הפעולה שערך השוטר ולנטין גליוך).

          השוטרים החליטו לעכב את העורר ואת חברו, ובשעה שהעורר הוסע לתחנת המשטרה בניידת המשטרה, אחד מהשוטרים נסע עם חברו של העורר במכונית לתחנת המשטרה. לאחר שהחבורה הגיעה למשטרת זכרון יעקב בוצע חיפוש במכונית, ומתחת למושב הנוסע שליד הנהג (עליו ישב העורר) נמצאה שקית ובה חומר חשוד. בדיעבד התברר כי מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל הנזכר.

4.       מחומר הראיות מתברר, שהעורר וחברו נסעו מתל אביב לבית הוריו של חברו של העורר בגליל, על מנת לבקר את הורי חברו של העורר. ואולם, העורר לא פגש בהורי חברו אלא נותר להמתין לחברו מחוץ לבית עד שחברו סיים את הביקור ושב למכונית (פרק זמן בן כ- 10 דקות).

          העורר מכחיש כל קשר לסם המסוכן שנמצא במכונית, ובהודעותיו בחקירה טען כי אינו יודע כיצד הגיע הסם למכונית. אף חברו של העורר מכחיש קשר כלשהו לסמים שנמצאו במכונית. סנגורו של העורר אף תוהה, שמא קיימת אפשרות שהסמים הושתלו במכונית על ידי השוטרים.

5.       העורר הוא אדם מכור לסמים מסוכנים, ולטענתו עבר תהליך גמילה, ולחובתו עבר פלילי עשיר ביותר, הכולל הרשעות במספר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש ואלימות ועבירות שעניינן הפרעה לשוטר ולעובדי ציבור. העורר אף ריצה עונשי מאסר שונים בעבר.

6.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא, בהחלטתו מתאריך 4.5.06, קבע כי נגד העורר וחברו קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וכן מצא בית המשפט קמא, כי קיימת עילה למעצרם.

          ככל שהדברים אמורים בעורר שלפני, קבע בית המשפט קמא, כי לעורר "עבר פלילי עשיר, נרקומן והמסוכנות הנשקפת ממנו ברורה". על כן קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          מכאן הערר שלפני.

7.       בפתח הדיון טען ב"כ העורר טענה המתייחסת לסמכות תובע משטרתי להגיש נגדו את כתב האישום. על קצה המזלג הטענה היא, כי מכיוון שמדובר בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, במשקל נטו העולה על 20 גרם, לא הייתה סמכות לתובע משטרתי להגיש את כתב האישום, והסמכות הייתה נתונה לפרקליט מפרקליטות המחוז בלבד. הטענה נסמכת על הוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 וצו סדר הדין הפלילי (כמות הסם בעבירות סמים שבהן מועבר חומר החקירה לתובע מוסמך), תשס"א - 2001.

          תודגש העובדה, כי הוצג בפני מסמך, חתום על ידי פרקליטה מפרקליטות המחוז, וממכתב זה עולה, כי ההחלטה להעמיד את העורר לדין הייתה החלטת הפרקליטה, אך מכוח סמכות שהואצלה לה, הורתה הפרקליטה כי הטיפול בהגשת כתב האישום, ובהליכים שיתקיימו בעקבות הגשתו, יועברו  לתביעה המשטרתית.

8.       על מסכת דברים דומה התקיים דיון בבית המשפט העליון בבש"פ 10834/05 נתנאל שמייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד .."), שם קבע בית המשפט (מפי כב' השופט א' רובינשטיין):

"ואולם - חוששני - שגגה נפלה מלפני הסנגור המלומד, הנובעת מעירוב  מושגים כפי שיפורט להלן, ואין מנוס מאי היעתרות לטענה. כדרך שכתבה חברתי השופטת פרוקצ'יה ב בש"פ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 345, בא המחוקק בתיקון דנא לשנות בחלוקת האחריות הפונקציונלית בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית; כפי שביארה, בעוד שבעבירות פשע מסוימות מועבר התיק ישירות, בעקבות התיקון, לתביעה המשטרתית הנה "... בפשעים אחרים הותיר המחוקק לעת זו את הפיצול הקיים בין סמכות ההעמדה לדין או סגירת התיק הנתונה לפרקליט מוסמך, לבין הטיפול השוטף לאחר מתן החלטת העמדה לדין, הנתון לתביעה המשטרתית..." (עמ' 355). פרקליט המדינה הוסמך איפוא בעבירות פשע מסוימות להורות כי חומר החקירה יועבר ישירות לתביעה המשטרתית להחלטה באשר להמשך, ואילו בעבירות אחרות, חמורות יותר, נותרה החובה על המשטרה להעביר את חומר החקירה לפרקליט מחוז כדי שיקבל את ההחלטה בדבר העמדה לדין; במקרים כאלה, רשאי הוא, כשהמדובר בתיקים שבסמכות עניינית של בית משפט שלום, להעביר את המשך הטיפול - הגשת האישום והייצוג - לתביעה המשטרתית. לפנינו איפוא פיצול תפקודי (עמ' 357).

  בנידון דידן השגגה שבטענה היא איפוא, כי בא כוחו של העורר לא הבחין  בין הסמכות להחליט על העמדה לדין ובין הטיפול השוטף בכתב האישום ובייצוג. במקרה דנן הצהירה התביעה בעל פה וגם בכתב כי ההחלטה על העמדת העורר לדין נתקבלה ביום 31.10.05 על-ידי פרקליט במחוז חיפה שהואצלה לו סמכות לשם כך, והוא שהורה לתביעה המשטרתית להגיש את כתב האישום; ואם כן קוימו הוראות הדין. אכן, אילו היה מדובר בכמות הרואין פחותה מ- 20 גרם לא היה צורך באישור פרקליטות המחוז; משהיתה הכמות מעל 24 גרם, קם צורך כזה וגם מולא כאמור, ועל כן אין מקום לקבלת הטענה; התיק הוגש בסמכות."

          דברים אלה חלים במלואם על העניין שלפני, ולפיכך הנני דוחה את טענת הסנגור כי כתב האישום הוגש שלא בסמכות.

9.       ב"כ העורר טען כי הגם שיש ראיות לכאורה נגד העורר, הרי שחל כרסום בעוצמתן, והראיות הלכאוריות אינן מצדיקות מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהקשר זה הזכיר ב"כ העורר טענת העורר כי אינו יודע מקור הסם שנמצא במכונית, והרי הוא היה לכאורה נוסע תמים במכונית לא לו.

          אין אני מקבל טענה זו. עברתי על חומר הראיות, לפיו כל אחד מנוסעי המכונית מכחיש קשר לסם שנמצא, והנני סבור כי לא נפלה כל שגגה בקביעת בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן להוכיח העובדות הנטענות נגדו בכתב האישום.  כאמור, העורר הוא אדם מכור לסמים מסוכנים, ובעברו מספר הרשעות בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ואף מטרת נסיעתו עם חברו לבית הורי החבר, אליו העורר כלל לא נכנס, מעורר תמיהה. כמו כן אזכיר, כי אחד השוטרים שם לבו להתנהגותו מעוררת החשד של העורר בשעת המעצר, עת הבחין כאילו העורר מנסה להסתיר דבר מה מתחת למושבו במכונית, הוא המקום בו בסופו של דבר נמצאו הסמים המסוכנים.

          בנסיבות שכאלה, בדין סמך בית המשפט קמא את קביעתו, בין היתר, על החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 679/05 זיידן אבו בולב נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד ..."), שם נקבע (מפי כב' השופט א' רובינשטיין):

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ