אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 2199/08

החלטה בתיק בש 2199/08

תאריך פרסום : 30/06/2009 | גרסת הדפסה
ת"פ, ב"ש
בית המשפט המחוזי חיפה
2199-08,7075-08
01/05/2008
בפני השופט:
ר. שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אלכסיי בן ניקולאי יושקביץ
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב); תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275; תקיפה, עבירה לפי סעיף 381(א)(3); והעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288; כל העבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז- 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

על פי עובדות כתב האישום, תקף המשיב את המתלוננת, ילידת 1940, והפיל אותה על הרצפה, באמצע הרחוב ובשעות אור, ישב על גבה, הוציא מכיסה ארנק, ונמלט מהמקום. עובר אורח שהבחין במעשה, החל לרדוף אחריו ולהזעיק שוטרים. בשלב מסויים, השיג עובר האורח את המשיב, ואז תקף אותו המשיב בפניו באגרופים. בהמשך, ניסה המשיב להימלט, נתפס ע"י שוטר, החל להשתולל, ולבעוט ברגליו של השוטר, עד שהגיע שוטר נוסף. תוך כדי מאבק, הצליחו השוטרים להשתלט על המשיב, תוך שהוא מקלל אותם. גם כאשר הוכנס המשיב כבול לניידת משטרה, היכה בידיו האזוקות את אחד השוטרים, ובעט ברגלו בשוטר אחר. כתוצאה ממעשיו לעיל, נחבלה המתלוננת וכן נחבלו השוטרים.

אין חולק על קיומן של ראיות המבססות, לכאורה, סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. יצויין כי, המשיב למעשה הודה בביצוע העבירה, ואף ביצע הובלה והצבעה למקום אליו השליך את הארנק, שם נמצא הארנק שזוהה ע"י המתלוננת. אמנם בפתח עדותו מסר המשיב גירסה שונה, אולם בהמשך, שינה המשיב את גירסתו כאשר הודה בעיקר עובדות כתב האישום, וציין כי היה נתון להשפעת אלכוהול. כאמור, אזרח שעבר באיזור ראה את האירוע, ורדף אחריו באופן רציף עד שנתפס, במובן זה שאין חשש לטעות בזיהוי של האדם שתקף את הקשישה. השוטרים העידו על דרך ההשתלטות על המשיב, והאופן בו תקף אותם. מכאן שקיימות ראיות מספיקות להוכחת עובדות כתב האישום.

לא אתייחס להוראות החיקוק ובמיוחד לאבחנה שנעשתה בין העבירות של תקיפת שוטר, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. תקיפת שוטר היא מעצם המעשה גם הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ולכן, סבור אני כי האבחנה בעניין זה היא אבחנה מלאכותית. בכל מקרה, אין צורך להרחיב בענין בשלב זה והסוגיה שעניינה מעמדו של עונש מאסר מותנה התלוי ועומד כנגד המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תבורר בבוא העת במסגרת ההליך העיקרי, ואין צורך להרחיב בה בהחלטה זו. בשלב זה בית המשפט אינו עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006)). מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.

המעשים אשר הראיות הלכאוריות מצביעות כי ביצע המשיב, הם מעשים המקימים עילת מעצר של מסוכנות. מעבר להוראות החיקוק הקובעות חזקת מסוכנות, מדובר בצעיר אשר לכאורה ביצע שוד אלים לאור יום  ברחוב, ומדובר בשוד של אשה מבוגרת. בהמשך ולאחר שנעצר, תקף המשיב שוטרים באלימות וזאת בהיותו אזוק. מכאן שמדובר באדם שהמסוכנות נשקפת ממעשיו.

מעבר לכך, אדם התוקף שוטרים מוחזק ככזה שלא יקפיד בהוראות של גורמי אכיפת חוק, ומכאן שקיים גם חשש שאם ישוחרר, לא ניתן יהיה לפקח עליו והוא ישבש את המשפט ויימלט מאימת הדין.

זאת ועוד, אדם התוקף שוטרים מצביע על מסוכנות מעצם שחרורו ממעצר, זאת מאחר ואחד מתפקידי המשטרה הוא לפקח גם על אלו השוהים בחלופת מעצר. אין מקום להטיל על שוטרים סיכון מיותר בצורך לפקח על אדם אשר בעת היותו אזוק לא נרתע מתקיפה אלימה.

מכאן שקיימות עילות מעצר למכביר וזאת בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

בכל מקרה, גם אם קיימות ראיות מבוססות ועילת מעצר, על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות:

"האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות.

ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר." (בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח' , תק-על 97(2), 59).

ועוד נקבע בפרשה אחרת:

"חלופת מעצר נועדה להשיג את המטרה של מעצר עד תום ההליכים. לכן, כאשר מורה בית המשפט על שחרור למעצר בית בתנאי ערובה, עליו להשתכנע שמדובר בחלופה שתבטיח את השמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט. כמו כן, בדרך כלל על בית המשפט להשתכנע שיקויים פיקוח נאות על הנאשם, במקום בו ישהה כחלופת מעצר, כך שאם הנאשם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, תימסר מיד הודעה על כך למשטרה. לעניין זה מוטלת חובה על מי שבביתו הנאשם שוהה כחלופת מעצר, וצריך שניתן יהיה לסמוך עליו שיעמוד בחובה זאת" (בש"פ 3441/98 מדינת ישראל נ' מקס לוי, תק-על 98(2) 179 (1998)).

וכפי שנקבע בפסיקה, על מנת להכריע בשאלת מסוכנותו של המשיב יש לבחון בעיקר שני היבטים. ההיבט הראשון הינו של נסיבות העבירות בהן עסקינן וההיבט השני הינו נסיבותיו האישיות של המשיב העומד בפני בית המשפט. כך למשל נקבע באחת הפרשיות:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה, טרם פורסם (2004)).

כן, ראה:

בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2005);

בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720.

במקרה זה מדובר בצעיר אשר עברו כולל כבר מעורבות במספר לא מבוטל של עבירות. ביום 31.3.05 במסגרת תיק של בית משפט לנוער צירף שבעה תיקי פ"א שונים ונקבע כי ביצע את העבירות הנ"ל. בהמשך, ביום 15.7.07 הורשע בעבירה של אחזקת סכין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במסגרת תיק זה נגזרו עליו גם 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור אותה עבירה. המאסר המותנה שעניינו עבירה כנגד שוטר לא הרתיע אותו, לכאורה, מלתקוף את השוטרים. עובדה זו מצביעה על מסוכנות ועל כך כי לא ניתן לתת בו אמון, שהוא תנאי בסיסי לשחרורו של אדם לחלופת מעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ