אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21943/06

החלטה בתיק בש 21943/06

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21943-06
07/11/2006
בפני השופט:
ברוך אזולאי-ס.נשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גיורא חזן
הנתבע:
יעקב בן סמיון בילינסון
עו"ד ברוך סלומון
החלטה

ההליך

מדובר בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

כתב האישום

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של החזקת סכין, איומים, ניסיון לרצח וחבלה חמורה, עבירות לפי סעיפים 186(א), 192, 305(1) ו-333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

בכתב האישום נטען, כי המשיב הלווה כסף למתלונן, שלא החזיר את הכסף. ביום 26.10.06 התקשר המשיב למתלונן והודיע לו שיבוא לפגוש אותו על רקע החוב הכספי ובמהלך השיחה התגלע ויכוח ביניהם. המשיב עם שניים אחרים הגיעו בסמוך לכך לבית המתלונן, כשהמשיב היה מצויד בסכין וקרא למתלונן שייצא אליו. המתלונן יצא מהבניין עם בנו הקטין, והמשיב קילל את המתלונן וניסה להכותו, תוך שהקטין ניסה להפריד בין השניים. המשיב איים על המתלונן שיהרגו, שלף את הסכין ודקר את המתלונן בחזהו, בכוונה לגרום למותו. המשיב ניסה לדקור את המתלונן שוב והניף את הסכין לעבר חזהו, המתלונן ניסה להתגונן ונדקר בידו השמאלית, הובהל לבית החולים, שם התגלה שנדקר בליבו, בחדר הימני, הוא נזקק לניתוח דחוף בו פתחו את חזהו, תפרו את החתך והוחדרו נקזים לליבו. כמו כן נגרמו למתלונן חתכים ביד שמאל והוא אושפז במחלקה הכירורגית לב-חזה ושוחרר ביום 30.10.06.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נטען שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו, שקיימת עילת מעצר בגין ביצוע העבירות באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק קר, בגין מסוכנות, שכן הוא מסכנים את בטחון הציבור, וכמו כן בגין שיבוש הליכי משפט והדחת עדים, בהתחשב בכך שהוא יודע את מספר הטלפון של המתלונן ואת מקום מגוריו. בנסיבות אלה נטען שאין חלופה שיש בה להבטיח את מטרות המעצר.

טענות ב"כ המבקשת בדיון

בדיון שהתקיים בפניי ביום 2.11.06 טען ב"כ המבקשת כי הכוונה לניסיון הרצח נלמדת ממקום הדקירה באזור החזה וקרוב ללב, מאמירות המשיב, שבעצמו קשר עצמו לזירה וסיפר על סכסוך כספי שלו עם המתלונן, וגרסתו דומה לזו של המתלונן עד למפגש בחניה מחוץ לבית המתלונן. לגרסת המשיב, המתלונן החזיק סכין והוא מצידו רק דחף אותו וברח, והוא לא ידע להסביר איך נגרמה למתלונן הפציעה. כמו כן נטען שאין ראיות לשיבוש הליכי חקירה, אך קיימת מסוכנות, הוגשה פסיקה בנושא סכינאות, בטענה שנעצרו גם צעירים ללא עבר פלילי, נטען שמקומה של טענת ההגנה העצמית היא בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר, והופנתה תשומת הלב לכך שבסיום דו"ח הפעולה מיום האירוע צוין, שנדף מהמשיב ריח אלכוהול, כך שקיימת גם בעיה של שימוש באלכוהול.

טענות ב"כ המשיב בדיון

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טען שיש לבחון חלופות למעצר, שכן לטענתו באמרות המתלונן, אשתו ובנו קיימות סתירות מהותיות. כמו כן טען שיש נסיבות אישיות שמצדיקות חלופה למעצר בית מלא בבית אשתו, שתפקח עליו לסירוגין עם בתו, בת 18.5, המתגוררת בבית. ב"כ משיב טען שקיימת מחלוקת בסיסית בשאלה מי הביא את הסכין, לגרסת המשיב המתלונן הביא עמו את הסכין והמשיב ניסה להרחיק את המתלונן ממנו ויתכן שבמסגרת המאבק ננעצה הסכין במתלונן בעקבות התגוששות ביניהם. נטען שהמשיב נמצא 16 שנים בארץ, ללא עבר פלילי, הוא איש עבודה המתגורר עם אישה ושתי בנות, בעוד שהמתלונן היה נרקומן עם שלושה תיקי מב"ד פתוחים והרשעות בסמים ובגין שימוש בסכינים. הסכין לא נמצאה, לגבי האלכוהול הדו"ח נעשה זמן ממושך לאחר האירוע ולא היו טענות בזמן האירוע שהיה שימוש באלכוהול. צוין שלמרות פציעת המתלונן הוא שוחרר מבית החולים כעבור שלושה ימים במצב סביר. נטען כי המשיב מטופל מזה עשר שנים בטיפולי לב, עבר צנתורים, סובל מסכרת ולחץ דם וגם כשהיה עצור היה בתנאי אשפוז בבית חולים סורוקה.

דיון

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. באשר למסוכנותו של המבצע עבירות אלימות תוך שימוש בנשק, קבע המחוקק חזקת מסוכנות, שעל המשיב להפריכה. בית המשפט חזר וקבע כי חברה מתוקנת חייבת לשרש את תת-תרבות הסכין בסנקציות חריפות, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה שעשה שימוש בסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור על כך, וכי בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שעושה שימוש בסכין לפגיעה בחברו דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 5443/03 חמודה לובאני נ' מ"י, תק-על 2003(2) 2555, בש"פ 2270/97 זיתון שלומי נ' מ"י, תק-על 97(2) 580, בש"פ 9683/02 יוסי מאירוב נ' מ"י, תק-על 2002(4) 39). כמו כן נפסק, כי טענת ההגנה העצמית, המתבססת על אמרתו של המשיב בלבד, מקומה להתברר בהליך העיקרי, כאשר התשתית הראייתית לכאורה שוללת את הטענה בדבר הגנה עצמית (ראו, למשל, בש"פ 2773/02 זבולון יושבייב נ' מ"י, תק-על 2002(2) 36).

בענייננו מדובר בחוב כספי של 250 ש"ח לטובת המשיב לגרסתו, שהתקשר ויצר קשר ביום האירוע עם המתלונן והגיע בסמוך לאחר מכן לביתו עם שניים אחרים, בטענה שחשש מהמתלונן שהיה נרקומן. לפי אמרת המשיב מיום 28.10.06 בשעה 16:00 (עמוד 5, שורות 7-11), הוא אמר למתלונן שיגיע אליו באותו ערב, אך לא ידע להסביר מדוע ירד המתלונן באותו רגע שהמשיב הגיע. לפי אמרת המתלונן הוא ירד ברגע שקראו לו מלמטה על מנת למנוע אי נעימות מצד השכנים. המתלונן יצא מביתו עם בנו הקטין והם החזיקו בגרסה, שנתמכה על ידי אשת המתלונן, לפיה נשלפה לעבר המתלונן סכין על ידי המשיב.

המשיב לא ידע להסביר, כיצד בדיוק נדקר המתלונן, ומסר כי אולי כאשר דחף את המתלונן, נפצע המתלונן בעצמו ואמר שידע שהמתלונן נפצע רק כשהיה במשטרה (אמרה מיום 28.10.06 שעה 16:00, עמוד 3, שורות 17-20).

שימי שפדוב, חברו של המשיב שהיה עמו, הרחיק עצמו מהאירוע, טען שישב ברכב במושב הקדמי, ישן, לא ראה כיצד ארעה הדקירה, לא ראה מכות וגם לא תמך בטענת ההגנה העצמית של המשיב. הוא הכחיש את הטענה שניסה להפריד בין המשיב למתלונן.

ואדים איזופטוב, חברו השני של המשיב שהגיע עמו לאירוע, מסר באמרתו, שכאשר ישב ברכב יצא המשיב מהרכב, יצא למדרכה מול ביתו של המתלונן שיצא מיד מביתו, קפץ מהדלת ומיד אחריו אשתו והבן שלו, כאשר המתלונן החזיק סכין ביד וצעק "אני אהרוג אותך", ואדים פתח את דלת הרכב והחל להתקרב, תוך שהמתלונן מנופף בסכין לעבר המשיב ואשתו של המתלונן ניסתה לתפוס אותו ולפתע היו המשיב והמתלונן נאבקים זה בזה (עמוד 1, שורות 4-9). ואדים לא ידע להסביר כיצד המתלונן נפצע בחזהו ואושפז (עמוד 2, שורה 86).

מנגד מסר בנו של המתלונן, בן ה-17, שאביו קיבל ביום האירוע שיחת טלפון בה נאמר לו לרדת למטה לחניה שליד הבניין, אביו ירד והוא ירד עמו כדי לראות מה קורה ואז הבחור (המשיב) קילל את אביו, החל בקטטה "ואני התערבתי והזזתי את הבחור שלא יהיו מכות והבחור קפץ על אבא שלי לתת לו מכות ואז אני הדפתי אותו בראש שלא יתקרב, ואז הבחור הוציא מהכיס הקדמי סכין, משהו כמו 5 אצבעות, ופתח את הסכין ודקר את אבא שלי בחזה פעם אחת ואני נתתי לו מכה לראש לבחור, ואז הבחור הלך מהר לרכב ונסע מהמקום. והיה שם עוד בחור מבוגר בלי רגל קווקזי (הכוונה לשימי שפדוב), הוא עמד שם במהלך כל האירוע והוא ניסה להפריד ולא הצליח..." (עמוד 1, שורות 3-13).

אשתו של המתלונן מסרה, כי מדובר היה בסכין באורך של 15 ס"מ לערך, ששמעה את בעלה (המתלונן) מדבר בפלאפון ואומר (למשיב) שיבוא לשתות קפה ושידברו, ואחרי כמה דקות שמעה את בעלה צועק בטלפון ואומר "למה אתה מקלל אותי אחרי הגב" ואחרי כרבע שעה מישהו קרא לבעלה מלמטה ובעלה יצא מהר, רץ, ואחריו בנה, והיא רצה אחריהם כי פחדה, ואחד הבחורים (המשיב) החזיק סכין ואמר לבעלה שעכשיו הוא ידקור אותו וכך עשה (עמוד 1, שורות 3-22).

כמו כן קיים זיכרון דברים מיום 28.10.06, לפיו בסיום החקירה של המשיב, הוא שאל את איש המשטרה שגבה ממנו את האמרה, כמה שנים יקבל בגין האירוע, איש המשטרה אמר לו שכרגע בחקירה מסר שהוא לא דקר את המתלונן, אז למה הוא שואל על עונש, והמשיב השיב "תעזוב אותך מזה, אתה עכשיו לא בחקירה, מה שקרה, קרה, תגיד לי רק לאיזה עונש אני צריך לצפות עכשיו?".

לאור האמור קיימות אמרותיהם של המתלונן, בנו ואשתו כנגד אמרותיהם של המשיב ושל ואדים, וכן קיימת אמרתו של שימי, שטען שישן ברכב בזמן האירוע. נראה לי לכאורה שגרסתם של המתלונן, בנו ואשתו קוהרנטית יותר לכאורה ואין בה סתירות מהותיות, לעומת אמרותיהם של המשיב, ואדים ושימי, ואף בא כוחו של המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לפי חומר הראיות בתיק, טענת ההגנה העצמית לכאורה אינה חזקה ואף אחד מהמעורבים מצד המתלונן לא ידע להסביר כיצד נדקר המתלונן בליבו ואושפז בבית חולים. לא מצאתי נסיבות יוצאות דופן במיוחד לסטות מהכלל, כי מי שעושה שימוש בסכין לפגיעה בחברו דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים. התחשבתי, בין היתר, בעברו הפלילי של המתלונן בעיקר בעבירות רכוש וסמים, ובכך שאין למשיב עבר פלילי ובמצבו הבריאותי כמי שסובל ממחלת לב ועבר שלוש פעמים צנתור בשלוש השנים האחרונות לפי אישור רפואי שהגיש בא כוחו, אולם נראה לי כי אין מקום לחלופה למעצר בשל המסוכנות הרבה העולה לכאורה מהתנהגותו האלימה של המשיב, אשר בשל חוב של 250 ש"ח יכול היה לגרום למותו של המתלונן וגרם לכאורה לפציעתו הקשה, שהצריכה ניתוח לב פתוח.

לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

מוחזר תיק החקירה לב"כ המבקשת.

ניתנה היום ט"ז בחשון, תשס"ז (7 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ