אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21881/06

החלטה בתיק בש 21881/06

תאריך פרסום : 02/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21881-06
14/12/2006
בפני השופט:
ניל הנדל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד נ. גלאון
הנתבע:
עאבדין מוחמד
עו"ד מ. נסאאר
החלטה

1.         מונחת בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום בתיק העיקרי מורכב משלושה אישומים שונים כאשר המשותף ביניהם הינו ביצוע עבירות בטחוניות ע"י המשיב, שהינו תושב רפיח.

            עפ"י האישום הראשון, בשנת 2003 פעיל חמא"ס פנה אל המשיב והציע לו להצטרף לארגון. המשיב נעתר בחיוב. במסגרת פעילותו, המשיב נשא עמו רובה מסוג קלצ'ניקוב וקיים מגע עם סוכן חוץ. באישום זה הואשם המשיב בביצוע עבירות של מגע עם סוכן חוץ, החזקת נשק וחברות בארגון טרוריסטי. עפ"י האישום השני, בשנת 2004, נפגש המשיב עם פעיל חמא"ס אשר נשא עמו רובה מסוג קלצ'ניקוב והציע למשיב שיישא אותו. המשיב נעתר לבקשה והסתובב עם הרובה ברצועת עזה. פעיל החמא"ס לימד את המשיב לפרק ולהרכיב את הרובה. בגין מעשים אלו הואשם המשיב בעבירות נשק, אימונים צבאיים אסורים וחברות בארגון טרוריסטי. עפ"י האישום השלישי, במהלך שנת 2003, פנה אל המשיב, פעיל חמא"ס, אשר הורה לו לגשת לפעיל אחר של החמא"ס ולהביא ממנו כרוזים של הארגון. המשיב נענה לבקשה תוך שהוא קושר קשר עם הפעיל בחמא"ס. במסגרת קשר זה, במהלך שנת 2003 הגיע המשיב פעם בשבוע לביתו של הפעיל האחר ונטל ממנו כרוזים של החמא"ס והעבירם לפעיל נוסף. בגין מעשים אלו, הואשם המשיב בעבירות של קשירת קשר וחברות בארגון טרוריסטי.

2.         הסניגור מסכים שמרשו הודה במשטרה בביצוע העבירות המתוארות לעיל ושקמה עילת מעצר בשל סוג העבירות ונסיבותיהן ואף לא הציע חלופה למעצר. התנגדות הסניגור לבקשת המדינה נסובה סביב השתלשלות ההליכים בבית המשפט לאחר הגשת כתב האישום ואי קיומה של התוספת הראייתית הנדרשת להרשעת נאשם על סמך הודאתו בלבד. כפי שיובהר, המשיב מעלה שלוש טענות משפטיות הדורשות דיון. טרם תוצגנה טענות אלו ראוי לתאר את הרקע הדיוני הרלוונטי.

א.         כתב האישום והבקשה למעצר הוגשו בבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך - 9.10.06.

ב.         בו ביום במעמד ב"כ המדינה והמשיב, החליטה כב' השופטת כנפי-שטייניץ, ש "קיימות ראיות לכאורה לביצוען של לפחות חלק מהעבירות ואף חזקת מסוכנות הנלמדת מטיב העבירות". בהתאם, הורתה כב' השופטת, על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בבקשה.

ג.          בתאריך - 24.10.06, הועבר התיק לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לדיון בפני.

ד.         בתאריך - 30.10.06, הודיע עו"ד ג'בארין שהוא הבין שעו"ד יונס, שעל פי דברי המשיב מייצגו, היה מעורב בתאונת דרכים ועל כן הוא מעוניין בדחייה. המשיב הודיע שהוא מעוניין שעו"ד יונס ייצגו גם אם הדיון יידחה לכשבועיים.

ה.         בתאריך - 9.11.06, התקיים דיון בתיק העיקרי בפני הרכב בראשותה של כב' השופטת יפה-כ"ץ. עו"ד ג'בארין הופיע בשם המשיב ובנוכחותו ביקש דחייה כדי להעניק הזדמנות נוספת לעו"ד יונס להופיע בבית מהשפט. 

ו.          בתאריך - 14.11.06, הופיע עו"ד נסאאר אשר הודיע שהוא מייצג את המשיב בהליך דנא וביקש דחייה כדי ללמוד את החומר וכל זאת מבלי לפגוע בכל טענה בעניין ה- 30 יום או בכל טענה אחרת.

ז.          בדיון הבא טען הסניגור עו"ד נסאאר, כי יש להורות על שחרורו של המשיב בשל אי עמידה במועדים שנקבעו בסעיפים 21(ד) ו- 60 לחוק המעצרים.

3.         סעיף 21 (ד) לחוק המעצרים:

סעיף זה קובע כי רשאי בית משפט על פי בקשת הנאשם או סניגורו לדחות את הדיון כדי לאפשר לנאשם או לסניגורו לעיין בחומר החקירה ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 יום.

לטענת הסניגור, הוראה זו הופרה במקרה זה. המשיב נעצר בתאריך - 9.10.06 וביהמ"ש טרם החליט בבקשה למעצר בדיון שהתקיים ב- 14.11.06. הדיון נדחה מעת לעת לאחר מועד זה אך הסניגור הדגיש כי הוא שומר על זכותו לטעון את הטענה האמורה לפי סעיף 21(ד).

במקרה דנא, אינני סבור שהסעיף האמור הופר. עפ"י החלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ, בחן בית המשפט את הראיות, הגיע למסקנה שישנן ראיות לכאורה ועילת מסוכנות הנלמדת מהעובדות המפורטות בכתב האישום. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהמדינה עמדה בתנאים הדרושים כדי להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים וחלופה למעצר לא הוצעה. הסניגור טען כי אין להעניק משקל להחלטה האמורה הואיל והמשיב לא היה מיוצג. ברם, אין בכך לאיין את ההחלטה מתוכנה. בניגוד למקרים אחרים, ישנה קביעה מפורשת לפיה התשתית הראייתית הנדרשת הינה בנמצא. בהקשר זה ראה החלטת כב' השופט קדמי בעניין מ"י נ' שושני ואח' (בש"פ 6190/98, פ"ד נב (4) 515). שם נקבע: "הוראה זו, (סעיף 21 (ד)) על פי טיבה, לא באה ולא נועדה לבוא במקום סמכות מעצר הביניים, המשתקפת בהילכת הררי; אלא, לקבוע לצידה סמכות מעצר שאינה מתחייבת מן הסמכות העיקרית - כמו הסמכות למעצר ביניים - ואשר אין לה זיקה לתכליתה של הסמכות העיקרית. על פי הוראותיו של סעיף 21(ד) הנ"ל, בית המשפט רשאי להורות על החזקת נאשם במעצר לפני התחלת הדיון בבקשה העיקרית, מבלי לבחון דבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה נושא האישום. זוהי סמכות מעצר יוצאת דופן, הנעוצה בבקשת דחייה לצרכי לימוד חומר החקירה; כאשר בית המשפט הנעתר לה, סומך על ההנחה שלבקשה העיקרית יש תשתית לכאורית נאותה להוכחת האשמה נושא האישום. מעצר על פי סמכות כזו, הינו על פי טיבו לתקופה מוגבלת (עד 30 ימים);".

בענייננו, לא מדובר במקרה בו בית משפט לא בחן את הראיות אלא היפוכו של דבר. על פי החלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ בית המשפט בחן את החומר והגיע למסקנה שישנן ראיות לכאורה. צא ולמד שבית המשפט הוציא את עצמו מהמעגל של סעיף 21(ד). כפי שנקבע בהחלטה של כב' השופט קדמי שהובאה לעיל, "הינה כי כן, סמכות המעצר הקבועה בסעיף 21(ד) לחוק המעצרים הינה סמכות "שונה", על פי טיבה תכליתה והתנאים ליישומה, מסמכות מעצר הביניים שמשקפת הילכת הררי; ואין על כן בעצם חקיקתו של סעיף 21(ד) הנ"ל כדי להשמיט את הבסיס מתחת לקיומה של סמכות משנית, שמכוחה מורה בית המשפט על מעצר ביניים".

ניתן לטעון שיש פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים הואיל והדיון בקיומן של ראיות לכאורה התקיים במצב בו המשיב לא היה מיוצג ע"י סניגור. ואולם, בדיון שהתקיים בתאריך - 30.10.06, טרם חלפה התקופה של 30 יום, המשיב היה מיוצג ע"י סניגור בדיון. הלה ביקש דחייה מבלי שביקש לטעון כלפי קיומן של ראיות לכאורה או להסתייג מהיבט זה או אחר בהחלטה שניתנה בתיק. יש לזכור שהמשיב ביקש דחייה על מנת להיות מיוצג ע"י סניגור שבחר שלא יכל להתייצב לדיון בשל מעורבותו בתאונת דרכים.

במצב הדברים האמור, דהיינו, בצירוף הנתונים הקיימים בתיק זה - החלטת כב' השופטת כנפי-שטייניץ, עמדת הסניגוריה בדיון שהתקיים טרם חלפו המועד של 30 יום ופסיקת בית המשפט העליון בעניין שושני - אין מקום לקבל טענת הסניגוריה שהמשיב הוחזק במעצר שלא כדין בניגוד לסעיף 21(ד). לנוכח האמור, בית משפט אינו נדרש במסגרת החלטה זו למתן פרשנות מלאה לסעיף 21(ד).

4.         סעיף 60 לחוק המעצרים:

            על פי סעיף זה: "נאשם שלאחר הגשת כתב אישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, ... ואולם רשאי בית המשפט לדחות מועד תחילת המשפט בלא שישוחרר ל- 30 יום נוספים אם ביקש זאת הנאשם או סניגורו".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ