אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21708/05

החלטה בתיק בש 21708/05

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21708-05
22/12/2005
בפני השופט:
1. נ. הנדל - אב"ד
2. ח. עמר
3. נ. זלוצ'ובר


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד זאב למפ
הנתבע:
1. מאיר ז'אנו
2. ישראל גנון
3. דוד צפיר

עו"ד דוד יפתח
עו"ד אבי חימי
עו"ד ויקטור אוזן
החלטה

השופט נ. הנדל

1.         המדינה הגישה נגד המשיבים כתב אישום שמכיל שני אישומים. עניינה של בקשה זו הינו עתירת המדינה להורות על הפרדת האישום הראשון. שלושת המשיבים כאחד מתנגדים לבקשה.

            האישום הראשון מייחס לשלושת הנאשמים ביצוע עבירה של ניסיון לרצוח את שלום דומרני (להלן: "דומרני"). על פי האישום הראשון משיב 2 ואדם נוסף - יורם סנקר (להלן: "סנקר") ירו בדומרני. על פי האישום השני הנאשמים רצחו את שקד שלחוב ז"ל, ילידת 1987. האישום השני מתאר כיצד לאחר שלא הצליחו לרצוח את דומרני, כפי שמתואר באישום הראשון, החליטו לנסות פעם נוספת, וירו לכיוון הרכב בו ישבה המנוחה, מתוך מחשבה מוטעית שדומרני יושב בו. מנאום הפתיחה של התובע ומטענת הצדדים עולה שסיפור המעשה נסוב סביב סכסוך כנופיות באשקלון. דומרני עומד בראש הכנופייה היריבה. על פי כתב האישום סנקר שותף לביצוע העבירה באישום הראשון, ואינו מעורב באישום השני. במהלך החקירה הוא הודה בביצוע מספר עבירות, לרבות המעשה באישום הראשון, ותיאר את נסיבות המקרה. כן סיפר על התוודות הנאשמים בפניו ביחס למעשיהם באישום השני. בכך הפליל את הנאשמים בשני האישומים.

2.         התובע הסביר שכתבי האישום נגד הנאשמים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ונגד סנקר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוגשו לפני למעלה משנה. ציפיית התביעה היתה שסנקר יודה בבית המשפט, כפי שהודה במשטרה, משפטו יסתיים בהקדם ולאחר שינתן גזר דינו ישמש עד תביעה מרכזי נגד הנאשמים בתיק זה. אלא שסנקר לא הודה במשפטו. הוא מנהל משפט זוטא ומשפטו צפוי להמשך עוד זמן רב.

            בתיק זה נשמעו עד עתה כחמישים עדי תביעה, והפרוטוקול משתרע על כשלוש-מאות עמודים. פרט לעדותו של סנקר התביעה סיימה למעשה את פרשת התביעה. בבקשה קודמת טען התובע שהלכת קינזי אינה מהווה מחסום מלהעיד את סנקר. עמדה זו לא התקבלה על ידינו (ראה ב"ש 21364/05). כעת הגיש התובע המלומד "בקשה להפרדת המשפט באישום הראשון שבכתב האישום". צוין כי האישום נגד סנקר הוגש בסוף יוני 2004. אין ציפייה שמשפטו יסתיים בקרוב. במצב הדברים שתואר יהיה צורך להפסיק שמיעת משפט זה לפרק זמן ממושך עד לאחר סיום משפטו של סנקר. אי לכך מבקש התובע לאפשר המשך תקין של שמיעת הראיות לגבי האישום השני בלבד. הדבר יתאפשר מפני שסנקר אינו שותף באישום השני, ועל כן הלכת קינזי לא חלה לגביו. באשר לאישום הראשון "התביעה תוכל להזמין את סנקר להעיד לגביו לאחר סיום משפטו, וזאת בפני ההרכב שישמע את המשפט שהופרד".

3.         עורך דין חימי נימק את התנגדותו בכך שהיה ובית המשפט יעתר לבקשת ההפרדה כי אז יווצר מצב שמותב זה יהיה מנוע מלשמוע את כל אחד משני האישומים. זאת מדוע? באשר לאישום הראשון עלול להווצר מצב שבית משפט זה יסיים את שמיעת המשפט ביחס לאישום השני, יכריע את דינם של הנאשמים, והיה ויורשעו יגזור את דינם. במצב האמור, טוען הסניגור, לא יעלה על הדעת שאותו מותב ישמע גם את המשפט באישום הראשון. באשר לאישום השני הרי בית משפט זה שמע ראיות רבות שנוגעות לא רק לאישום השני אלא גם לאישום הראשון, נשוא בקשת ההפרדה. ברי שלו האישום היה נפרד מלכתחילה, עדויות אלה לא היו נשמעות. לכן נוצרה עילת פסילה, שכן המותב נחשף לחומר רב שיתברר כלא רלוונטי לו יופרדו האישומים. והרי, אם  המשפט היה נפרד מלכתחילה מותב זה לא היה מאפשר שמיעת ראיות בקשר לאישום אחר, שלא נדון בפניו. עורך דין חימי הדגיש שיש להבחין בין הפרדה של נאשמים שונים לבין הפרדה של אישומים שונים. אף התובע הסביר בנאום הפתיחה "הרקע של שני האישומים... מצוי על רקע אותו סכסוך".

            עורך דין יפתח הדגיש שהמניע האמיתי של התביעה הינו למנוע שחרורם ממעצר של נאשמים 1 ו-2  (נאשם 3 איננו עצור). הודע לנו שהתקיים דיון בבית המשפט העליון בסוגיית המשך מעצרם של נאשמים 1 ו-2. פרקליטות המדינה התחייבה להעיד את סנקר באחת מהישיבות הקרובות. בית המשפט העליון האריך את המעצר לתקופה של שישים יום, בין היתר כדי שאפשר יהיה לברר האם אכן החלה שמיעת עדותו של סנקר. הסניגור הדגיש שתפקידנו לנהל משפט צודק ואין לנו "שום תפקיד בקשר לעניין המעצר, ואסור שיהיה". בשלב זה של הדיון בבקשה, ציין התובע שהוא לא ביקש להפריד את הדיון בשל מעצרם של נאשמים 1 ו-2. לכך השיב עורך דין יפתח שאם כך הדבר מתברר שנימוקה היחיד של התביעה הינה למנוע הפסקת המשפט, ולדידו אין זה משכנע.

            הסניגורים טענו שהנימוק המרכזי מבחינתם הוא למנוע עיוות דין. הודגש הקשר החזק בין שני האישומים. עורך דין יפתח הרחיב בעניין והמחיש את טענותיו. היה וניעתר לבקשה, סנקר יעיד ביחס לאישום השני. אולם הקשר בין שני האישומים נותר בעינו. משני האישומים עולה הגרסה שהנאשמים ניסו לרצוח אדם יחד עם סנקר, לא הצליחו, ניסו שוב והפעם נהרגה המנוחה, כאשר היא לא היתה היעד. משיב 1, שהינו נאשם 1 בכתב האישום, מעלה טענת אליבי. על מנת לחקור את סנקר תעמוד בפני הסניגור ברירה בלתי נסבלת: מצד אחד, ראוי מבחינת הסניגוריה שחקירתו הנגדית של סנקר תלחץ אותו כמה שיותר. אי לכך נכון יהיה להעלות קושיות שונות שקשורות באישום האחר. מצד שני, היתכן לחייב סניגור שיחשוף מיוזמתו חומר מפליל נגד הנאשמים, ואשר אינו קשור לאישום הנידון אלא לאישום שהופרד? דוגמא נוספת של הסניגור מתייחסת לכך שסנקר מסר בהודאתו הראשונה לגבי האישום הראשון, שהוא לבדו ירה בשני האקדחים. אחר כך שינה את עמדתו ואמר שהנאשמים היו יחד איתו. טוען הסניגור שזוהי נקודה חשובה שיכולה לשפוך אור על מהימנותו של סנקר. מהימנותו מהווה שאלה מרכזית, כמובן, גם אם יתקיים משפט נפרד בקשר לאישום השני. האם זה הוגן לדרוש מסניגור לחקור את סנקר באמרות מפלילות נגד מרשו לגבי האישום הראשון, כדי לערער על מהימנותו באשר לאישום השני? ושוב, על הסניגור יהא לבחור בין התעלמות מהחומר, אשר עלולה לפגוע באיכות החקירה הנגדית, לבין הצגת חומר מפליל מיוזמתו - דבר שיהפוך את הסניגוריה למעין שותפה של התביעה.

            הסניגורים מציינים כי בפני התביעה עומדים פתרונות אחרים במקרה שאינם רוצים לעכב את שמיעת המשפט, למשל: סגירת התיק באישום הראשון נגד סנקר, או נגד הנאשמים. בכל מקרה טוענים הסניגורים שאל לבית משפט לתת יד לתרגיל פרוצדורלי.

4.         המסגרת המשפטית המחייבת הינה סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי. זוהי לשונו: "הפרדת המשפט - בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של

נאשם פלוני שהואשם עם אחרים".

ניתן לומר שביסוד סעיף זה עומדים שני מבחנים: דיוני ומהותי. המבחן הדיוני נסוב סביב עיתוי בקשת ההפרדה: "ראוי שתוגש ותידון לפני תחילת המשפט או, לפחות לפני שמיעת הראיות" (ראה ספרו של השופט י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורה מעודכנת תשס"ג - 2003, עמ' 688 תוך הפניה לע"פ 56/51, מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד ה, 1513). ניתן לטעון שמאז - והדבר נכון ביתר שאת באשר למשפטים בנושא של פשיעה חמורה - השתנו הכללים. הלכת קינזי, סעיף 10א לפקודת הראיות והמנגנון של עדי מדינה כפי שהתפתח, כל אלה הינם חידושים, ודאי שלא היו קיימים בשנת 1951. ובכל זאת, מימד הזמן חשוב. אין אנו עומדים בשלב בו החלה שמיעת הראיות. בענייננו מדובר במשפט שמתנהל משך מעל לשנה, ונשמעו כבר כחמישים עדים. המבחן הדיוני פועל כנגד קבלת בקשת התביעה. מהצד האחר, סעיף 88 מציין מפורשות שבית משפט רשאי "בכל שלב שלפני הכרעת הדין" להורות על הפרדת המשפט. משמע, מוענק לבית המשפט שיקול דעת בשאלה האם להיעתר לבקשת ההפרדה, גם במהלך פרשת ההגנה ואף במהלך הסיכומים. גם אם קבלת בקשת הפרדה בשלב כזה תהא החריג שבחריגים, עדיין הדבר אפשרי. השאלה איננה כמה זמן עבר מהגשת כתב האישום מבחינה כרונולוגית, אלא באיזה שלב עומד המשפט. במקרה דנא נשמעו עדים רבים ויתכן שאלה יצטרכו להעיד פעם נוספת לפני מותב אחר. עם זאת, כאן מדובר בנסיבות לא פשוטות ולהחלטה זו השלכות רבות. לא הייתי דוחה בהכרח את הבקשה בשל הנימוק הדיוני. בבקשה מעין זו יש לבחון גם את התנהגות התביעה. מה הסיבה בעטיה הבקשה לא הוגשה קודם לכן? בעניין זה לא ניתן לומר שמדובר ברשלנות, אלא בהתפתחות מסוימת בדבר עמדתו של סנקר. בבקשה בנושא הלכת קינזי למדנו על מאמצי התביעה להגיע להסדר עם סנקר, ולו הסדר זה היה יוצא לפועל התמונה היתה משתנה. הטעם לעיתוי הבקשה אינו פועל נגד התביעה.

המבחן המהותי הינו שלא לגרום עיוות דין לנאשם. זהו מבחן על. כפי שנפסק: "... יהווה השיקול, כי ההפרדה עלולה לגרום לעיוות דין, שיקול בין השיקולים" (ע"פ 917/81, כהן נ' מדינת ישראל פ"ד לו(4), 645, וכן ראה ספרו של קדמי שם). במקרה שבפנינו הקשר בין שני האישומים הדוק. למעשה מדובר בשני שלבים של סיפור אחד. על פי הנטען הנאשמים קשרו קשר לבצע מעשה, ואי הצלחתם באישום הראשון גרמה למעשים המתוארים באישום השני. בשני האישומים ניסו הנאשמים להרוג את דומרני. סנקר, על פי הנטען, עמד במרכז מעשי האישום הראשון. במסגרת חקירתו באישום זה סיפר שהנאשמים התוודו בפניו באשר לאישום השני. הרקע וההקשר של שני האישומים תלויים זה בזה. סוגייה מרכזית במשפט, מאוחד או נפרד, תהא אמינותו של סנקר. ראוי ונכון שבית משפט אחד יחשף לכל התמונה -בשלב אחד. בל נשכח שלא מדובר במצב בו התביעה מבקשת להורות על ביטול האישום הראשון. כוונתה המוצהרת הינה לשמוע את המשפט בכל הנוגע לאישום הראשון בשלב מאוחר יותר. בנסיבות העניין התוצאה לפיה יחויבו הנאשמים להתמודד עם האישומים השונים בשלבים שונים, תפגע בהגנתם. מוטב להם, ולא רק להם, שהתמונה בכללותה תוצג בפני בית משפט אחד בו זמנית. זו הסיבה שמלכתחילה התביעה תיארה את שני האישומים בכתב אישום אחד. בית המשפט הוא הגורם אשר מוטל עליו להחליט אם להפריד את האישומים אם לאו. המסקנה המתבקשת היא שקבלת בקשת התביעה עלולה לפגוע בהגנת הנאשמים. במובן זה כל הפרדה תהא מלאכותית. הפרדה כזו אף תחטיא את המטרה של שאיפה לחקר האמת.

עולה של הלכת קינזי מורגש היטב. בכוחה של הלכה זו להאיט, להכביד ולנווט את מלאכת שמיעת המשפט. כנראה תיאלץ התביעה לבחור בין אלטרנטיבות קשות. בניגוד לעמדת הסניגורים המלומדים אינני סבור שנושא מעצרם של הנאשמים איננו כלל מעניינו של בית המשפט השומע את התיק העיקרי. הוא המצב באשר לקצב המשפט. לא בכדי נותן בית משפט עדיפות לשמיעת משפטו של נאשם המוחזק במעצר. יעילות וצדק אינם קווים ישרים שלעולם לא נפגשים. ברם, לפעמים מתן משקל יתר לשיקול של סיום ההליך בהקדם עלול לבוא על חשבון סיום ההליך באופן ממצה. השיקול האחרון ודאי חשוב כשמדובר בכתב אישום המייחס לנאשם ביצוע עבירת רצח. אף חלילה לנו מלהתעלם מן הקורבן. כבר ברצח הראשון בהיסטוריה צוין "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד, י), אך מטרת המשפט הינה גם למנוע מצב בו יורשע חף מפשע.

כך או כך, כל גורם ותפקידו הוא. מלאכת התביעה שונה ממלאכת הסניגוריה, אלו ואלו שונות ממלאכת בית המשפט. תפקידנו העיקרי לנהל משפט צודק תוך שמירה על סדרי דין וכללי ראיות שמהווים חלק מהשיטה. שני צדדים למשפט, ועלינו לשמור גם על זכויות הנאשמים. במובן זה, החלטה זו אינה קלה אך היא ברורה.

5.         הייתי מציע לחברי הנכבדים לדחות את הבקשה.

                                                                                                                                    __

                                                                                                        נ. הנדל - שופט


כב' השופט ח. עמר:

אני מסכים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ