אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21581/07

החלטה בתיק בש 21581/07

תאריך פרסום : 17/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר-שבע
21581-07
26/09/2007
בפני השופט:
אברהם יעקב

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד חיים ענבל
הנתבע:
1. שלמה ביטון
2. שונטל ביטון
3. שלומי קדם
4. ניר עמיר
5. ויקטור סוסן
6. דניס רנגביץ'
7. טוביה בור

עו"ד וייס
עו"ד ליטן
החלטה

(למשיבים 1 עד 4)

1.                   כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע שורה ארוכה של עבירות, בניהן קשירת קשר לפשע, מתן שוחד, סחיטה בכוח ובאיומים, חטיפה לשם סחיטה, הצתה, חבלה במזיד לרכב ועוד כהנה וכהנה, והכל במטרה להוציא ולקבל במרמה כספים מתאגיד המחזור "אל"ה" הפועל מכוח חוק הפיקדון על מיכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: תאגיד המחזור). בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם במסגרת ת.פ. 8227/07.

בהחלטתי מיום 27/08/07, הוריתי על שחרורו של המשיב 7 בתנאים מגבילים. המשיבים 5-6 נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם על פי החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 7310/07 מיום 29/08/07.

המשיבים 1, 3 ו-4 עצורים במעצר ביניים על פי החלטת ס. נשיא כב' השופט אזולאי בתיק זה, מיום 02/08/07. באותה החלטה נקבע כי המשיבה 2 לא תיעצר ותנאי שחרורה ימשיכו להיות כפי שקבע אותם בית משפט השלום (רמלה) במסגרת ת.מ. 1799/07, מיום 31/07/07. בישיבת 16/08/07 הוריתי על עריכת תסקירים למשיבים 1-4 והחלטה זו נוגעת להם בלבד.

2.                   כתב האישום מגולל פרשה ארוכה של עבירות מרמה ואלימות מצד המשיבים, כאשר לבד מביצוע החלק הארי של העבירות, מיוחס שם למשיבים 1-4 גם החלק התכנוני, היזמי והמפקח על הזרוע הביצועית. על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים 1-4 למעשה מהווים חוליה ראשונה בלעדיה אין ברשת הטוויה היטב, רשת שעניינה הוצאת כספים במרמה מתאגיד המחזור, ואשר פעלה על פי העיקרון לפיו כל האמצעים, יהיו אלימים ופוגעניים ככל שיהיו, מקדשים את המטרה- מקסום רווחיהם האישיים.

המשיבים 1 ו-2 מוגדרים כ"לקוח" של תאגיד המחזור ועוסקים באיסוף, רכישה ומיון של בקבוקים ופחיות המיועדים למחזור, והעברתם לתאגיד המחזור לשם קבלת דמי הפיקדון עבורם. המשיבים 3 ו-4 עוסקים בכך אף הם, ופעלו לעיתים לחוד ולעיתים יחד עם המשיבים 1 ו-2.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים 1-4 קשרו קשר לקבל מתאגיד המחזור, במרמה ובנסיבות מחמירות, החזר דמי פיקדון ובונוסים שאינם מגיעים להם, עבור בקבוקים ופחיות שכלל לא הגיעו למחזור, או שאין בגינם החזר פיקדון. לצורך זה, הפעילו המשיבים בקרים שעבדו באתר אל"ה ונהגים של חברות השינוע, באמצעות תשלומי שוחד או באמצעות סחיטה באיומים, בכוח ובאלימות.

המשיב 1

3.                   משיב זה עומד בראש פירמידת הקשר ומיוחס לו ביצוע רובן המוחלט של העבירות המתוארות בכתב האישום. בין יתר עבירות המרמה האלימות בהן הוא מואשם, מצויות חטיפתו של המתלונן צפניה וסחיטתו, הצתת רכבו של הסוכן המשטרתי, חבלה במזיד ברכב וסחיטה בכוח ובאיומים.

לא היתה מחלוקת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגד המשיב 1, כמו כן לא היתה מחלוקת באשר לקיומה של עילת מעצר נגדו. התסקיר בעניינו מלמד כי למשיב 1 "מערכת ערכים ומוסר לקויה ודפוסים עברייניים מופנמים". דפוסי התנהגותו העבריינית ניכרים בו מגיל צעיר וההערכה היתה כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה. לאור זאת ניתנה המלצה שלא לשחררו ממעצר, וחלופת מעצר בעניינו לא הוצעה. עקב כך, הסכים סנגורו לבקשה ולפיכך, אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו בת.פ. 8227/07 - וכך אני מורה.

המשיבה 2

4.                   המשיבה 2, כאמור, שוחררה בתנאים מגבילים ביום 31/07/07, יחד עם יתר המשיבים, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום. לאחר שהוגשה בקשת המאשימה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, הורה כב' השופט אזולאי, בהחלטתו מיום 02/08/07, כי יש לעצור את המשיבים במעצר ביניים, פרט למשיבה 2, אשר לגביה קבע כי "האיזון הראוי מחייב לאפשר לה, בשלב זה, להיות משוחררת, בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, וזאת עד למתן החלטה אחרת בדיון זה".

טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה 2 היא, כי כיום, לאחר כחודשיים ימים בהם המשיבה 2 משוחררת ומקפידה על תנאי שחרורה, אין לעצרה בשנית בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות זאת. ב"כ המשיבה 2 טען כי המשיבה 2 לא הפרה את תנאי שחרורה עד כה וכי לא נשקפת ממנה מסוכנות המצדיקה את מעצרה, והגיש פסיקה רלוונטית לתמיכה בטיעוניו.

סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע, כי אין להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, במידה וניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו פחותה. הלכה פסוקה היא כי בעת דיון בשאלת מעצרו של נאשם, יש ליתן משקל רב להיותו של הנאשם משוחרר בתנאים וכי רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על מעצרו בשנית של נאשם ששוחרר.

לעניין זה נקבע בבש"פ 222/98 מדינת ישראל נ' צוברי (לא פורסם) כך:

"הלכה מושרשת היא כי לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו; וכאשר בית המשפט מתבקש להורות על מעצרו מחדש של מי ששוחרר ויצא ממעצרו על פי החלטה קודמת, עליו לתת משקל רב לעובדה כי המדובר במי שכבר שוחרר (ראו, מתוך רבים אחרים, בש"פ 932/89 אלטורי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 89(4) 105, שנדון לפני הרכב שלושה).

ככלל, מי ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור, או אם נתחדשו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר; וחריגה מכלל זה עשויה להיות מוצדקת רק במקרים חריגים ועל יסוד נימוקים כבדי משקל".

בענייננו, המשיבה 2 משוחררת מזה כחודשיים ומקפידה על תנאי שחרורה. המבקשת לא הראתה טעמים מיוחדים המצדיקים את מעצרה של המשיבה 2 בשנית, ויתרה מכך- לו סברה כי יש לעצור את המשיבה 2 עד לתום ההליכים המשפטיים ראוי היה לו הגישה המבקשת ערר על החלטת השחרור סמוך למועד נתינתה. בענייננו, המבקשת לא עשתה כן ואף לא יכולה היתה לספק הסבר מניח את הדעת להחלטתה שלא לערור על החלטת שחרורה של המשיבה 2. לציין, כי על פי תנאי השחרור, לא נקבעו מפקחים למשיבה 2 ואף הותר לה לצאת את בית אמה, בו היא שוהה במעצר בית, לצורך טיפולים רפואיים ולהיפגש עם עורך דינה, בהסכמת המבקשת.

בבש"פ 222/98 שלעיל נקבע ביחס למצב בו התביעה אינה מבקשת לעכב ביצוע החלטת שחרור מכוח סעיף 55(א) לחוק המעצרים, כך:

"כשהתביעה אינה מבקשת מבית המשפט להשהות את ביצוע השחרור, והערר מוגש על ידה לאחר שחרורו של העצור, יחול הכלל עליו עמדתי, ואם לא יהיה בידה להציג טעמים כבדי משקל לבקשתה להחזיר את המשוחרר למעצר שממנו שוחרר, ישיב בית המשפט את פניה ריקם"

הלכה זו חלה, מקל וחומר, בענייננו בו המבקשת לא עררה על החלטת השחרור ואף לא ביקשה לשנות או להקשיח את תנאיו.

מן התסקיר בעניינה של המשיבה 2 עולה, כי חווית מעצרה היוותה טראומה רגשית עבורה ומהווה כיום גורם הרתעה משמעותי עבורה. עוד נקבע בתסקיר כי אין בשהותה במעצר בית כדי להוות מסוכנות כלפי החברה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ