אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21539/07

החלטה בתיק בש 21539/07

תאריך פרסום : 18/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר-שבע
21539-07
21/08/2007
בפני השופט:
ניל הנדל ס' הנשיא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד א. ויצגן
הנתבע:
1. סלאמה בן עואד אבו רדיני ת.ז. 023333305
2. מחמד בן סלאמה אבו רדיני ת.ז. 021513783

עו"ד י. לין ר. אבישור
החלטה
  1. מונחת בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם. כתב האישום מתאר אירוע ירי במסגרת קשר שנקשר בין משיב 1 ושלושת בניו, משיב 2, אחמד ונאג'י. מטרת הקשר היתה לנקום במוחמד אלאפשק או במי מבני משפחתו, בירי, בדקירה או בתקיפה. (להלן: "המתלונן"). בתאריך - 18.7.07 לאחר שהבחינו ברכבו של המתלונן, חסמו את הרכב, הביאו לעצירתו, תקפו את המתלונן וירו למרכז גופה של אשת המתלונן ופגעו בבטנה. אחמד ונאג'י לא אותרו. המשיבים הואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, נשיאת והובלת נשק, ניסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

הרקע למעשה על פי כתב האישום, הינו סכסוך בין בניו של משיב 1 והמתלונן. יום לפני האירוע, נאג'י נדקר בפניו ע"י בנו של המתלונן אחמד (להלן: "בנו של המתלונן") אשר הודה במשטרה בביצוע המעשה, אם כי טען שהדקירה היתה בתגובה לכך שנאג'י חנק אותו. בנו של המתלונן היה נוכח בזמן האירוע נשוא כתב האישום ואף נורה לעברו כדור שלא פגע בו. על פי הנטען, אחמד, בנו של המתלונן, הוא אשר ירה בנשק. חלקו של משיב 2 במקרה הוא שירד ביחד עם אחיו כאשר הם אוחזים באלות מברזל ובחרב. נאג'י ומשיב 2 חבטו באלות ברזל במתלונן וניפצו את השמשה הקדמית של רכבו.

המשיבים כופרים במיוחס להם. בדיון בבקשה זו טען הסניגור בשני מישורים. האחד, כי על אף שאירוע הירי לא הוכחש, אין תשתית עובדתית לבסס את זהותם של המשיבים. האחר, כי אף על פי עמדת התביעה, חלקם של המשיבים באירוע הינו מינורי. לכן סבור הסניגור כי אין הצדקה לבקשת המדינה ותחת זאת הציע לשחרר את המשיבים בתנאים, לרבות מעצר בית מלא והפקדה כספית.

  1. חלקו של משיב 1 באירוע על פי עדות המתלונן מסתכם בכך שנהג ברכב אשר יחד עם רכב אחר חסמו את רכבו של המתלונן. המתלונן טען בחקירתו שנראה לו כי משיב 1 לא ירד מהרכב (ראה הודעתו הראשונה והשנייה של המתלונן מתאריך - 19.7.07 ובעיקר עדותו השנייה בעמוד 1). בנו של המתלונן מסר במשטרה ששני כלי רכב "סגרו" את הרכב בו נסע כאשר ברכב מסוג טויוטה בצבע לבן נהג משיב 1 וברכב השני נסעו האחים נאג'י, אחמד ומשיב 2.

הסניגור טען לחולשה בראיות על סמך עדותם של אשת המתלונן ועד ראייה יצחק אמגר שאינו קשור לסכסוך. שני עדים אלה לא זיהו את משיב 1. הסניגור מדגיש שאמגר מתאר את התוקפים כאנשים צעירים ואילו משיב 1 הינו בן 52. אשת המתלונן מסרה שהיא מכירה את משיב 1 אך לא העידה שהיה נוכח באירוע. עיון בחומר הראיות מאפשר התמודדות עם טענות אלו. באשר לאשת המתלונן, תשובתה לשאלה האם היא מכירה את משיב 1 הינה: "נראה לי שכן, אולי". כך יוצא שהכרותה עם משיב 1 מוגבלת למדי. אמגר הינו עד אובייקטיבי אשר מתאר את הפעילות של התוקפים שהיו מחוץ לרכב. מאחר ולא ברור מהחומר אם משיב 1 כלל ירד מהרכב, תאורו של אמגר שהמשתתפים באירוע הינם צעירים, אינו בהכרח מעלה או מוריד לגבי מעורבותו של משיב 1 כנהג באחד הרכבים.

עסקינן בראיות לכאורה. המתלונן ובנו מזהים את משיב 1. חזקת החפות עומדת למשיב 1, וכמובן גם למשיב 2. עם זאת, לא מצאתי כי חומר החקירה של עדי התביעה מכרסם בעוצמת זיהויו של משיב 1 ע"י שני אנשים שאין מחלוקת שהכירוהו מקודם.

המתלונן ובנו מזהים את משיב 2. המתלונן מסר שמשיב 2 נסע באחד מהרכבים וירד ממנו. אומנם הוא התבלבל בשמו המדוייק של משיב 2 אך זיהה אותו בתמונה. לדבריו, פני בניו של משיב 1 היו מכוסות אך בשלב מסויים "זה נפל להם". בנו של המתלונן זיהה את משיב 2. בדומה לאביו, מסר שתחילה היה משיב 2 מכוסה פנים אך בשלב מסויים ירד לו הכיסוי. כן הוא מתאר שמשיב 2 ירד מהרכב יחד עם אחיו נאג'י ואחמד. על פי העד קאיד אלדהיני, רכבו נמסר למשיב 2 בסמוך לאירוע. מהחומר עולה שרכבו היה מעורב באירוע ונמסר למשיב 2 במצב תקין כאשר נתפס עם שמשה מנופצת. לאחר האירוע ראה משיב 2 נוהג ברכב "בפול גאז" וכששאל אותו מה קרה ומה עשה לרכב שלו, מסר משיב 2 שאחרי שאנשים ילכו, הוא יסביר. נערך עימות בין המשיבים ומשיב 2 לא סיפק כל הסבר,  מדוע הוא מסר שהיה עם אביו כל הבוקר ביום האירוע וזאת בניגוד לדברי אביו.

עולה מן האמור כי קיימות ראיות לכאורה נגד משיב 2 לפיהן נכח באירוע וירד מהרכב ביחד עם אחיו.

  1. כאמור, הטענה החלופית של הסניגור הינה שחלקם של המשיבים באירוע אינו רב גם על פי תאור עדי התביעה. אכן טענה זו הינה בעלת משקל. משיב 1 לא יצא מהרכב. לא ברור מעדותם של המזהים, מה הוא חלקו המדוייק של משיב 2 באירוע. בכל מקרה, עולה כי המעורבים הפעילים יותר הינם האחים נאג'י ואחמד שלא אותרו ע"י המשטרה.

לצד זאת יש לזכור שעסקינן לא בגזירת עונשם של המשיבים שטרם הורשעו אלא במסוכנותם הלכאורה במסגרת ההכרעה בבקשת המדינה להורות על מעצרם של המשיבים עד לסיום משפטם. מאחר ואין בסיס בראיות או בהגיון לקבוע כי משיב 2 היה נוכח תמים באירוע ואף עולה מבחינה נסיבתית שכל המשיבים מעורבים בקשר לפגוע באחר ע"י שימוש בנשק, קיימת מסוכנות לגבי המשיבים, אפילו אם חלקם לכאורה נופל ממעשיהם של המעורבים, נאג'י ואחמד. שני המשיבים יצאו לשטח שבמהלכו בוצע ירי ונפגעה אשת המתלונן. משיב 1 נהג באחד הרכבים וחסם את המתלונן ומשפחתו. חסימה זו אילצה את משפחת המתלונן לצאת מהרכב בו נסעו. מצד אחר, משיב 2 יצא מהרכב בו נסע כאשר האחים מצויידים בנשק קר ונשק חם במטרה לפגוע. מכאן, קיימת מסוכנות לכאורה של המשיבים. מדובר בביצוע עבירה של ניסיון לרצח. המשיבים מעורבים בתכנית של פגיעה קטלנית לא כיחידים אלא כחלק ממזימה משפחתית.

  1. לנוכח האמור חשוב לבחון את החלופה שהוצעה. הסניגוריה הציעה ששני המשיבים ישהו במעצר בית כל אחד בפיקוח של ערב עיקרי וערב נוסף כגיבוי. הערבים המוצעים העידו בפני. אומנם מדובר באנשים ללא עבר פלילי וחלקם שירתו בצה"ל תקופה של עשרות שנים, אך לא התרשמתי לחיוב מהאופן בו הבינו את מהות תפקידו של מפקח. נדמה שכוונתם של הערבים הינה לסייע למשיבים אך אלה לא שידרו סמכותיות. חוששני שמצב זה יובן ע"י שני המשיבים וקיים חשש שבשלב זה או אחר יפרו את תנאי השחרור, היה ויוטלו עליהם, מתוך תקווה שהערבים לא ידווחו למשטרה. התרשמתי כי החלופה לוקה בחוסר רצינות מסויימת בשל טיב הקשר בין הערבים המוצעים לבין המשיבים, והבנת הערבים המוצעים את תפקידם כזרועו הארוכה של ביהמ"ש. לא אסתיר כי אין זה קל לבסס מימצאים פסקניים לגבי ערבים פוטנציאליים שאף אם הם נחקרים בצורה עניינית, החקירה מטבעה אינה ארוכה והתרשמותו של בימ"ש תלוייה בערבים עצמם. אולם משנפסק ע"י ביהמ"ש העליון כי על שופט המעצרים להתרשם ישירות מהערבים, אין לו אלא לבחון את העניין. מעבר לכך, מבחינה אובייקטיבית מקום מעצר הבית אינו רחוק במיוחד ממקום מגוריהם של משפחת המתלוננים. זה נתון נוסף, שעל רקע התרשמותי מהמשיבים ומהערבים המוצעים, מוסיף למסקנה שאין בחלופות כפי שהוצעו להוות אלטרנטיבות ראויות למעצר. קיים חשש לכאורה שהמשיבים יפרו את תנאי השחרור, ינסו בדרך זו או אחרת להשפיע על עדים ואולי אף לפגוע בהם. אי לכך החלופות שהוצעו נדחות בזאת.
  1. סוף דבר, הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על מעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה היום ז' באלול, תשס"ז (21 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

ניל הנדל - ס. נשיא

021539/07בש 055 ציונה נסירי

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ