אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21483/05

החלטה בתיק בש 21483/05

תאריך פרסום : 04/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21483-05
27/09/2005
בפני השופט:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שרה טל
הנתבע:
ראובן בן אליאס אבוקסיס
עו"ד ויקטור אוזן
החלטה
  1. מונח בפני  ערר על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט באומגרט)
    בב"ש 7072/05 יום21.8.05, בה הורה על שיחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.
  1. טוענת המדינה כי שגה בית משפט קמא מקום שקבע כי קיים כרסום בעוצמת התשתית הראייתית לנוכח תוכן תמליל שיחה שהתנהלה בין המתלוננת לבין חברתו של המשיב לאחר שזה נעצר. כמו גם  שגה מקום שקבע כי הגם שקיימת עילה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ראה לנכון להורות על שיחרורו  בחלופת מעצר כשהוא מנמק את החלטתו בכרסום שקיים לפי קביעתו בתשתית הראייתית ובעובדה כי הנאשם לא צבר לחובתו הרשעות מאז 1996 וכי היטיב דרכיו.
  1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן בנסיבות בהן מכר למתלוננת סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 0.7624 גר' בתמורה לסך של 300 ש"ח, וכן עבירה של הדחה בחקירה כשניסה בסמוך לאחר מכן בתחנת המשטרה להדיח את המתלוננת שתואמר כי הסם שייך לה. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.
  1. לענין הראיות - הצהירה ב"כ המשיב, בבית משפט קמא,  כי קיימת תשתית ראייתית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו אך טענה כי קיימים בקיעים ופרצות בתשתית זו באופן המכרסם מהותית בתשתית הראיתית, עד כי יש להעדיף חלופה למעצרו של המשיב. בית משפט קמא קבע כי אכן קיימת תשתית ראיתית להרשעת המשיב בראיות המיוחסות לו וכן קבע כי קיים כירסום בתשתית הראיתית אך לא כרסום מהותי כפי שטענה ב"כ המשיב כי אם "כירסום מה". את הכירסום בתשתית הראיתית  מצא לנכון בית משפט קמא ליחס לעובדה כי קיימות שתי גירסאות של המתלוננת באשר לזהות של מי שמכר לה סמים. כשבאחת מאימרותיה ציינה מפורשות את שמו של המשיב  אך לא ידעה לומר בוודאות מה לבש ובתמליל השיחה שהוקלט בין המתלוננת לאשתו  של המשיב אמרה היא כי  המשטרה היא זו אשר שמה בפיה את שמו של המשיב, כמי שמכר לה את הסם. יש לציין כי המשיב לא ערר אחר החלטת בית משפט קמא אודות קיומו של כרסום קל בתשתית הראיתית הגם שב"כ טענה לכרסום מהותי בתשתית הראיתית.
  1. לאחר שעייינתי בחומר החקירה סבורתני כי לא היה זה נכון לקבוע על סמך דברים אלו כי חל כרסום  בתשתית הראיתית ואפילו לא "כירסום מה" כלשונו של בית משפט קמא. אין חולק כי  גם בשלב הדיון בקיומן של ראיות לכאורה נדרש בית המשפט להעריך את משקלן של הראיות. במקרה דנן סבורתני כי לא היה זה נכון לתת משקל כלשהו לגירסה אותה נתנה המתלוננת בפני אשתו  של המשיב, אשר הגיע אל המתלוננת יחד עם גבר אחר ו"הוציאה " ממנה גירסה אשר תיטיב עם המשיב, מעמד אותו אף מצאה לנכון אשתו של הנאשם לתעד בהקלטה. המפגש היה לכאורה מאיים וזאת גם ניתן ללמוד מאימרתה השניה של המתלוננת במשטרה. בעקבות המפגש האמור אף נחקרו אשתו וחברו של המשיב בחשד לשיבוב הליכי משפט.

בבחינת הגירסאות היה זה נכון לתת משקל מהותי לגירסתה הראשונה של המתלוננת, אשר נמסרה בסמוך לארוע, כשהיא מספרת על עצמה כי היא צורכת סמים מזה 8 שנים וכי היא נוהגת לקנות סמים מן המשיב וכי באותו יום נסעה אליו כדי לקנות סמים. היא ידעה את כתובתו המדויקת וכן ציינה כי  אין זו הפעם הראשונה שהיא קונה ממנו סמים. העובדה כי לא ידעה לומר בוודאות מה לבש בזמן האירוע אין בה כדי לכרסם בתשתית הראיתית, כפי שסבר בית משפט קמא,  שכן לא אחת אין בני האדם שמים לבם לפרטי לבוש של האחר. מה גם שעל פי הראיות הקיימות בתיק העיסקה, החלפת הכסף בסם, היה אירוע מהיר ביותר. המתלוננת  מסרה את הכספים למשיב, מבעד לדלת. הדלת נסגרה ולאחר מכן נפתחה על ידי המשיב שמסר לידיה את הסמים. אך סביר כי התקשתה להתרשם מלבושו של המשיב ברגעים ספורים אלה כשכל מאוויה היו לסם. 

לאור האמור לעיל  סבורתני כי קיימת תשתית ראיתית איתנה להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו, מה גם  שפעולת ההדחה בחקירה אותה ביצע המשיב כלפי המתלוננת כאשר ביקש ממנה כי תאמר כי הסם היה שלה ואחר  תשתית ראיתית זו לא  השיגה ב"כ המשיב יש בכך אך כדי לחזק את גירסתה הראשונה של המתלוננת.

  1. אין בנמצא חולק כי קיימת עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. אך בית משפט קמא מצא לנכון להורות על הגשת תסקיר שיבחן חלופה למעצרו של המשיב וזאת לנוכח הכרסום בראיות עליו הצביע ולנוכח  העובדה כי מאז 1996 לא ביצע המשיב כל עבירה בפלילים והתרשם כי המשיב היטיב דרכיו.  לאחר שהתקבל תסקיר בעינינו של המשיב, והגם ששירות המבחן הביע ספקות באשר לחלופת המעצר, הורה בית  משפט קמא על שיחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בעיר ירוחם וכן ערבויות כספיות מתאימות.
  1. שאלת שיחרורם של סוחרי סמים  ממעצר זכתה לתיחסות רבה של בתי המשפט השונים על ערכאותיהם.

בבש"פ 348/05 אמיל בריק נ' מדינת ישראל דינים  עליון כרך עא 202 - בנסיבות של קשירת קשר לביצוע סחר בסמים קובע כב'  השופט ג'ובראן כי :

"הלכה היא, כי אדם המעורב בעסקי סמים, ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ולא ישוחרר לחלופת מעצר אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות בעניינו (ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3) 31; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל, לא פורסם ; בש"פ 5570/03, 5635 אברג'ל נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 6), נסיבות כאלה לא נמצאו בעניינו של העורר. למעלה מן הדרוש אציין, כי הגם שהורה אותנו המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], התשנ"ו- 1996, לבחון חלופת מעצר בשים לב לאינטרס של הנאשם אל מול זה של הציבור, הרי שבמקרה שלפני חומרת המעשים המיוחסים לעורר רבה היא, ומהווה היא משקל נגד לנסיבותיו האישיות של העורר, ומכאן שהדאגה לשלום הציבור מפני מסוכנותו הלכאורית של העורר, הינה על העליונה."

בבש"פ 11439/04 פואד אלקויד נ' מדינת ישראל  דינים עליון כרך ע 486 -  בנסיבות של  מכירת 50 גרם סם מסוג קנבוס לסוכנת משטרתית ובנסיבות בהן אין מדובר באדם תמים אשר מעורב לראשונה בעסקת סמים. מאשר בית המשפט העליון מפי כב' השופט גרוניס את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הפך את החלטת השחרור של בית המשפט השלום ומורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים  וקובע :

"המסקנה המתבקשת הינה, כי צדק בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המדיניות הנוהגת והמקובלת הינה כי בדרך כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בביצוע עבירות של סחר בסמים וזאת על מנת להגן על שלום הציבור. בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת המעצר (ראו למשל בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164; בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' חליל בן מוסא נסאסרה ואח', פ"ד נ(2) 101). נסיבות המקרה דנא אינן מצדיקות סטייה מן המדיניות המקובלת בעבירות סמים. אמנם לעורר אין עבר פלילי והינו בעל משפחה, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה בה הוא מואשם, במיוחד על רקע דבריו מהם עלה כי הוא מעורב בעסקי סמים ."

(ראה גם בבש"פ 11779/04 מדינת ישראל נ' רונן דנגור , דינים עליון כרך עא,  522 )

אין חולק, אם כן, כי עבירה זו של סחר בסם מקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו- 1996, וסבורתני כי חזקה זו לא הופרכה בעניינו של המשיב. נפל בית משפט קמא לכלל טעות מקום שקבע כי המשיב  היטיב דרכיו וכי הרשעתו האחרונה הינה משנת 1996 וכי מאז לא נרשמו לחובתו הרשעות נוספות. גליון הרשעותיו הקודמות רווי הרשעות לעייפה בעבירות רכוש, עבירות סמים, עבירות אלימות ועבירה של בריחה ממשמורת חוקית כשבשנת 1996 נגזר דינו  ל- 10 שנות מאסר, בגין עבירת שוד מזוין אירוע משנת 1993.  אכן לא נרשמו לחובותיו אירועים פליליים מאז אך  היה זה אך נכון  לתת את הדעת למשכו של עונש המאסר, אשר נגזר על המשיב,  ואשר היה בו להושיב את המשיב מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה למדי. המשיב שוחרר ממאסרו זה רק בשנת 2003.  בנסיבות אלה  לא ניתן לומר כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים, המצדיקים לסטות מן הכלל הקובע כי אין לשחרר לחלופת מעצר מי שמיוחסות לו עבירות של סחר בסמים נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. (ראו: בש"פ 9405/04 מ"ח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8359/04 אבו סייף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6317/97 יצחק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מסוכנות זו מבוססת בין השאר על עברו הפלילי הכבד ועל העובדה כי פעולות הסחר של סוחרי הסמים מבוצעות כדרך כלל מביתם של הסוחרים. שחרור למעצר בית אין בו כדי להבטיח את מיגורו  של הסחר. גם שירות המבחן העלה ספקות באשר לחלופת המעצר אשר עמדה על הפרק ועל יכולתה להציב גבולות למשיב.

אמנם, בית משפט קמא התרשם ישירות מהערבים אשר הסכימו לקבל את המשיב אל ביתם וככלל תמנע ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת בית משפט קמא המתרשם מחלופת המעצר שבאה בפניו והיא  תצומצם למקרים חריגים ביותר. ( ראה בש"פ 720/04 מדינת ישראל נ' חילדון בן גמאל חביבאללה , דינים עליון כרך סו 738). אך לנוכח הדברים האמורים לעיל סבורתני כי זה המקרה בו יש להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ולומר כי היה זה אך נכון להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

  1. אשר על כן ערר המדינה מתקבל. המשיב יעצר עד לסיום ההליכים.

ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ה (27 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ