אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21400/06

החלטה בתיק בש 21400/06

תאריך פרסום : 29/08/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21400-06,21411-06
28/08/2006
בפני השופט:
ר. אבידע - ס. נשיא

- נגד -
התובע:
1. קוקאשוילי בנימין
2. אזולאי נתנאל

הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה
  1. נגד העוררים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע, בו יוחסו להם עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973. העבירות האמורות יוחסו לעוררים משנטען כי ביום 16.7.06, בשעה 22:00 או בסמוך לכך, ברחוב הגדודים בבאר שבע, נסעו העוררים ברכב, כאשר עורר 1 - בנימין קוקאשוילי - נהג ברכב, ועורר 2 - נתנאל אזולאי - ישב לצידו. רכב משטרתי צפר לעוררים, הפעיל נורה כחולה מהבהבת, וסימן להם לעצור. העוררים פתחו בנסיעה מהירה, ובסמוך לעיקול בכביש זרק העורר 2 מתוך הרכב שקית ובה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 35.22 גרם, לאחר מכן עצרו העוררים את הרכב. בשל המעשים האמורים, יחסה להם המשיבה את העבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בין היתר נטען כי קיימת עילה למעצר, בשים לב לכך שמדובר בהחזקת סם מסוכן הירואין שלא לצריכה עצמית, וכי לעוררים עבר פלילי.

בית משפט השלום קבע, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעוררים בכתב האישום, ומשלא מצא כי התקיימו בעניינם של העוררים נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את שחרורם, הורה על מעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

  1. נטען ע"י העוררים, כי טעה בית המשפט בקביעתו שיש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לטענת עורר 2, הראיות שבידי המשיבה אינן מספיקות כדי לקבוע כי חבילת הסמים שנמצאה ע"י השוטרים נזרקה על ידו. את טענתו זו מבסס העורר 2, בין היתר, על העובדה שלא נמצאו טביעות אצבע על חבילת הסמים, וצילומים שנעשו במקום שנטען כי שם נמצאה חבילת הסם, ונטען כי מהם עולה כי ישנם שם פחי אשפה, ואשפה מפוזרת ולכן אין ודאות כי החבילה שנמצאה היתה הדבר מה שנזרק מהרכב, אם בכלל נזרק מהרכב דבר מה.

  1. העדרן של טביעות אצבע מחבילת הסמים, ואף האפשרות שבמקום אשר בו נמצאה החבילה, או בקרבתו, היתה מפוזרת אשפה, אף דמוית חבילת הסמים, עדיין אין בהם כדי לכרסם בראיות המשיבה. השוטר חיים בן ברוך ציין בדו"ח פעולה שערך, כי במהלך הנסיעה של הרכב אשר בו היו העוררים, הבחין בזריקת דבר מה מחלון הנוסע שליד הנהג. נהג הרכב המשטרתי, השוטר דודו סיידה, עצר את הרכב המשטרתי, והשוטר בן ברוך יצא מהרכב, ומבלי לאבד קשר עין עם אותו חפץ שנזרק מהרכב של העוררים, תפס את חבילת הסמים. משאין מחלוקת כי עורר 2 היה הנוסע שישב ליד הנהג, הרי שיש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת החזקת הסמים שיוחסה לו.
  1. אשר לעורר 1, נטען על ידו, כי הראיות שבידי המשיבה אינן מספיקות להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. ב"כ העורר, בהודעת הערר, ובתשובתו בכתב לתגובת המשיבה ציטט מתוך ספרו של כב' השופט קדמי, "על פקודת הסמים", וטען כי לצורך קיום ראיות לכאורה כנגד העורר 1, יש צורך להוכחת הידברות מוקדמת, או עסק משותף בין העורר 2, אשר החזיק את הסם, והעורר 1 שנהג ברכב, או הסכמת העורר 1 להחזקת הסם על ידי העורר 2, כך שחזקתו של העורר 2 בסם תהיה אף החזקתו של העורר 1. עוד טען ב"כ העורר 1, כי אי מסירת גרסה ע"י מרשו, במהלך החקירה המשטרתית, אין בה כדי להשליך על השאלה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ העורר 1, אף הוסיף וטען, כי מרשו מסר גרסה בדיון שהתקיים ביום 27.7.06, משטען "אני לא יודע אם נזרקו סמים או לא. אני פשוט הייתי ברכב. אני לא יודע למה אני עצור". עוד טען ב"כ העורר 1, כי מעבר לאמור, מרשו מיד עם מעצרו ע"י השוטרים לאחר המרדף, אמר להם כי הוא חשב שרוצים להרוג אותו, ובאשר לאי מסירת גרסה, טען כי בפעם ראשונה שנחקר, היה זה בשעת לילה מאוחרת, והוא סירב להיחקר בטענה שהוא עייף, ומאוחר יותר, לטענתו, מרשו נשאל "על האוטו", ויש לראות באי מסירת הגרסה אי רצון להפליל את העורר 2. 
  1. נפסק בבש"פ 2726/02 מ"י נ' שתיווי אבו רשד כי "נקודת המוצא היא כי סם מסוכן הנמצא ברכבו של אדם בעודו נוהג את הרכב, מעלה חזקה עובדתית כי יש לו קשר לסם. הימצאותו של סם מסוכן במקום המצוי בשליטת נאשם מקימה חזקה שבעובדה לפיה הוא מחזיק בסם. קיומה של החזקה הפיזית מוכיח לכאורה גם את הידיעה כי מדובר בסם מסוכן, משהידיעה מתבקשת מן הנסיבות בהן מוחזק הסם. ...

החזקה הנוהגת בעניין זה לפיה, אם נתפס סם במכונית, חזקה היא, בד"כ, כי הנמצאים במכונית החזיקו בסם בידיעה שזה סם מן הסוג שבפועל שנתפס במכונית, ועליהם הראיה לסתור... המערער לא הצליח לסתור חזקה זו.... לפיכך יכלה החזקה לשמש בסיס מספיק להרשעה...

אולם ככל חזקה עובדתית, די לנאשם כי יקים ספק סביר שמא אין הוא מחזיק בסם או אין הוא יודע שהסם הוא מסוכן על מנת לסתור חזקה זו..." .

באותו מקרה מסר המשיב הסבר בדבר הימצאות הסם ברכבו, כאשר לטענתו, לא היה לו כל קשר לסם. הסבר זה נמצא בלתי סביר ע"י בית המשפט העליון, ולפיכך, נאמר (שם), נותרה החזקה העובדתית בעניינן מעורבתו של המשיב בעבירת הסמים, ודי היה בחומר הראיות כדי לספק את הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, בעוצמה מספקת לצורך הרשעה. אכן, כנטען על ידי ב"כ העורר 1 היו באותו מקרה ראיות נוספות - דוחות של שוטרים שהיו בתצפית וראו את המפגש בין המשיב שנהג ברכב והאחר, שנטען כי הביא את הסם לרכב, אך ההחלטה למעצר התבססה על החזקה העובדתית האמורה.

על משקלה של הראיה בדבר הימצאותם של סמים ברכב, עמד בית המשפט העליון אף בבש"פ 679/05 זיידן אבו סולב נ' מ"י, שם חזר בית המשפט על ההלכה כי "הימצאותם של סמים ברכב מקימה, מכוח הלכה פסוקה ותיקה ועימה כוח השכל הישר וניסיון החיים, את החזקה המכילה ידיעה קונסקרטיבית על החשוד. עליו הנטל להראות ספק סביר, כי לא ידע מכל וכל על הסמים....".

  1. בענייננו, מעבר לעובדה שהיו ברכב אשר בו נהג העורר 1 הסמים שנתפסו ע"י השוטרים, עולה מהראיות כי העורר 1, אשר נהג ברכב, ניסה להימלט מהשוטרים שדלקו אחריו, עד אשר העורר 2 זרק את הסמים מתוך הרכב.

מהדו"ח של השוטר דודו סיידה, אשר נסע עם חבריו לאיתור הרכב אשר בו נסעו העוררים, בעקבות מידע שהתקבל במשטרה בדבר קיומם של סמים ברכב, עולה, כי רכבם של העוררים נסע לאט לכיוון חניה שהיתה במקום. בטרם החנה את הרכב, הסתובב הנהג - העורר 1 - במושבו והסתכל אחורה, ומיד פתח בנסיעה מהירה. למרות שהשוטרים שהיו ברכב הפעילו את המנורה הכחולה המהבהבת ואת הצופר והורו לעוררים לעצור, המשיך העורר 1 בנהיגה כברת דרך כמתואר בדו"ח, ורק לאחר שנזרק הסם עצר את הרכב מספר מטרים לאחר המקום שבו נזרק הסם. כאשר הרכב המשטרתי עצר אחרי רכבם של העוררים, יצא העורר 1 מרכבו ואמר "חשבתי שרוצים להרוג אותי". תמונה דומה עולה מדוחות, יתר השוטרים שהיו ברכב המשטרתי יחד עם השוטר דודו סיידה - השוטרים חיים בן ברוך וניסים דדוש, אלא שלטענתם, שני הנוסעים ברכב הסתכלו אחורה בטרם הגביר הרכב את מהירותו, כאמור.

גם אילו ניתן היה לקבל את הסברו של העורר 1 על שום מה הגביר באופן פתאומי את מהירות הרכב, הרי שהסבר זה נופל מרגע שבו השוטרים שמו על רכבם את המנורה המשטרתית המהבהבת, וצפרו לרכב לעצור. העובדה שלמרות שהרכב של השוטרים הזדהה כרכב משטרתי, המשיך העורר 1 לנסות להימלט מהשוטרים ועצר את רכבו רק לאחר שהסמים נזרקו, יש בה כדי להוסיף נדבך נוסף לראיות המפלילות שבידי המשיבה, שהן כאמור, עצם הימצאותו של הסם ברכב שבו היה העורר 1.

לאמור יש להוסיף, את שתיקתו של העורר 1 בשלוש הזדמנויות שבהן נחקר. אם כטענתו היה עייף בהזדמנות הראשונה שנחקר, הרי שניתנו לו שתי הזדמנויות נוספות, בהן יכול היה ליתן הסבר אשר ינקה אותו מהחשד שיוחס לו. במקום ליתן הסבר, כאמור, ולמרות שבשתי הזדמנויות הואשם בעבירה של החזקת סמים, סירב העורר 1 ליתן הסבר כלשהו. דבריו של העורר 1 בבית המשפט, ואשר הובאו לעיל, אין בהם כדי להוות ההסבר הנדרש לכרסום החזקה העובדתית בדבר מעורבתו בעבירת הסמים.

נטען על ידי ב"כ העורר 1 כי מרשו לא מסר גרסה מעבר לאמור כדי לא להפליל את העורר 2, ולכן, אין לזקוף לחובתו של העורר 1  אי מסירת גרסה. אין לקבל טענה זו, לכל הפחות היה על עורר 1 למסור גרסה באשר לנסיעתם המשותפת של שני העוררים ומטרתה, ונסיבותיה.

  1. ב"כ העוררים אף העלו טענה בדבר קיום מידע חסוי בתיק החקירה. לגרסתם, עצם העובדה שקיים מידע בתיק, שנמסר להם כי הינו חסוי בפניהם, פוגעת באפשרותם ליתן הגנה נאותה למרשיהם. אכן, יש ממש בטענה, ולפיכך, אם אכן בדעת המשיבה להוציא תעודת חיסיון, עליה להזדרז ולעשות כן, ולא, לאפשר עיון בחומר האמור. בתיק החקירה נמצא מזכר מיום 23.7.06, ממנו עולה כי התבקשה תעודת חיסיון. כאמור, יש להחיש את הטיפול בקבלת תעודת חיסיון, וראוי לסיימו לא יאוחר מיום 15.9.06.
  1. לנוכח האמור לעיל, נמצא כי אכן יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעוררים בכתב האישום. משקיימות ראיות לכאורה כאמור, קמה עילה למעצרם.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ