אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21329/06

החלטה בתיק בש 21329/06

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21329-06
07/08/2006
בפני השופט:
רויטל יפה-כ"ץ

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. מרוואן בן שחדה ברכאת
2. כאמל בן שחדה ברכאת

החלטה

1.         כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות אלימות כלפי המתלונן, מר שלום ביטון, שהינו קבלן לעבודות עפר ופיתוח וגר בלהבים.

            בכתב האישום נטען, כי המתלונן זכה במכרז לביצוע עבודות פיתוח בישוב מיתר, אותו העביר לביצוע לקבלן המשנה אדם כתנאני. כתנאני העביר את המשך ביצוע העבודה, בשלב מסוים למשיבים, בידיעתו ובהסכמתו של המתלונן.

            לאחר מספר חודשים, ביקשה מועצת מיתר מהמתלונן להפסיק את העבודה, מאחר והמועצה לא היתה מרוצה מטיבה. עקב כך, התגלע סכסוך בין המתלונן לבין המשיבים באשר לגובה הסכום, שהיה על המתלונן לשלם למשיבים בגין עבודתם. בסופו של דבר, סוכם בין הצדדים, כי קבלן המשנה החדש, מר שמעון עטיה, יהווה מגשר בסכסוך הנ"ל. לפיכך, בתאריך 20/7/06, נערכה פגישה בה נכחו המשיבים, המתלונן ושמעון עטיה במסעדה בבאר-שבע, ובמפגש הנ"ל סוכם שהמתלונן ישלם לשני המשיבים סך של 15,000 ש"ח, כפשרה.

            בתאריך 24/7/06, הגיעו המשיב 2 ואדם כתנאני למשרדו של המתלונן באופקים וביקשו לקבל את הסכום המוסכם בסך 15,000 ש"ח. בכתב האישום נטען, כי מזכירתו של המתלונן, מסרה למשיב 2 סכום של 15,000 ש"ח ועליו "קרוס" למוטב בלבד, והמשיב 2 סרב לקבל את השיק ודרש לקבל שיק מזומן ללא "קרוס". המזכירה סרבה למסור שיק שכזה ואז נטען, כי המשיב 2 החל לאיים ואמר שיפגע במתלונן. במקביל, התקשר המשיב 2 אל המשיב 1, אשר איים אף הוא בפני המזכירה על פגיעה במתלונן.

            עוד נטען בכתב האישום, כי בשלב זה, קשרו המשיבים קשר ביניהם להשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע את המתלונן לתת להם את הסכום של 15,000 ש"ח במזומן על גבי שיק וללא הגבלה למוטב בלבד.

            לפיכך, ובמסגרת הקשר, הגיע המשיב 2,  בתאריך 23/7/06, סמוך לשעה 16:00, לביתו של המתלונן וביקש לשוחח עמו בדחיפות, אולם רעייתו שלחה אותו לדרכו ואמרה לו שהמתלונן טרם חזר מהעבודה.

יומיים לאחר מכן, בתאריך 25/7/06, סמוך לשעה 18:00, הגיעו שני המשיבים לביתו של המתלונן. בין המשיבים לבין אשת המתלונן התפתח ויכוח על רקע התשלום, שהמתלונן חייב למשיבים, ואשת המתלונן ביקשה מהשניים שיישבו את ענייני העבודה עם המתלונן במשרדו ולא בביתו. אז, אמר המשיב 1 לאשת המתלונן בטון מאיים: " לא כדאי שאני אחכה בחוץ ולא כדאי שהשכנים יראו". אשת המתלונן סגרה את הדלת והשניים החלו לצאת מהבית. בשלב זה, הגיע המתלונן לביתו ובמסגרת הקשר האמור לעיל, פנה המשיב 1 אל המתלונן ודרש ממנו את הכסף במזומן ומיד. המתלונן סרב וביקש מהמשיבים לסיים את ענייני עבודתו במשרדו, ואז החל המשיב 1 להשתמש בכוח כלפי המתלונן בכך שדחף אותו לעבר חומת הבית, חנק אותו בגרונו ועם ידו השניה ניסה לקחת את מפתחות רכבו. תוך כדי הפעלת הכוח כלפי המתלונן, אמר לו המשיב 1: " אני לוקח לך את הרכב עד שתשלם את הכסף". כל אותה עת, עמד המשיב 2 בקרבת המתלונן במצב מאיים, דבר אשר גרם למתלונן לא להתנגד לתוקף.

            עקב הכוח שהפעילו כלפיו שני המשיבים, נאלץ המתלונן להתקשר באותו מעמד למזכירתו והורה לה לגשת למשרד, עוד באותו ערב, ולמסור למשיבים שיק מזומן. ואכן, באותו ערב מסרה המזכירה לידי המשיב 1, במשרדו של המתלונן, שיק מזומן על סך 15,000 ש"ח.

            לאור כל האמור נטען בכתב האישום, כי המשיבים עברו עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סייפא לחוק העונשין ו- איומים לפי סעיף 192 לחוק זה.

            יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דלקמן.

2.         ב"כ המשיב 1 טען, כי אמנם יש ראיות לכאורה כנגד מרשו, אך גרס כי חל כרסום בחומר הראיות המצדיק שחרורו של מרשו. ב"כ המשיב 2 טען, כי כנגד מרשו אין ראיות לכאורה כלל ובכל מקרה, אין כל הצדקה להשאיר את מרשו במעצר.

            מתוך חומר הראיות עולה, כי כתב האישום איננו מדייק בכל נתוניו. מתברר מחומר הראיות, כי בין המתלונן למשיבים, היה סכסוך כספי בנוגע לעבודות פיתוח במיתר, בהם זכה המתלונן במסגרת מכרז. המתלונן חתם על הסכם ביצוע עם אדם כתנאני, אשר ככל הנראה העסיק את המשיבים. בשלב מסוים, עזב כתנאני את השטח וסוכם עם המשיבים, כי הם ימשיכו את ביצוע העבודות. תקופה מסויימת לאחר מכן, הודיעה מועצת מיתר למתלונן, כי עליו להפסיק את ביצוע העבודות, עקב ליקויים, והמתלונן פנה אל המשיבים וסיכם איתם, כי לאחר ביצוע חישוב כמויות, יסוכם עניין התשלום בגין העבודה שכבר בוצעה. לטענת המתלונן, התברר כי הוא לא נותר חייב כל סכום שהוא למשיבים, ואילו לטענת המשיבים, חובו של המתלונן כלפיהם, היה גבוה. השלושה הסכימו, כי מר שמעון עטיה, הקבלן החדש, שאמור היה לבצע את העבודות, יגשר בסכסוך הכספי ביניהם, ולכן הם נפגשו יחד עם עטיה במסעדה בבאר-שבע, שם הסכים המתלונן לשלם לידי המשיבים סך של 15,000 ש"ח, לטענתו - לפנים משורת הדין. לטענת המתלונן, סכום זה כלל את המע"מ, ואילו לטענת המשיבים היה על המתלונן להוסיף על הסכום הנ"ל, את המע"מ.

            למעשה, לגבי העובדות הנ"ל, אין מחלוקת. המחלוקת שבין הצדדים, היא באשר לדרך בה הצליחו בסופו של דבר המשיבים לגבות את החוב מהמתלונן.

            לטענת אשת המתלונן, הגיע המשיב 2 ביום א', 23/7/06 לביתם, בסמוך לשעה 16:00, וביקש לשוחח עם המתלונן, ומשנאמר לו כי הנ"ל נמצא בעבודה, טען כי הוא צריך לדבר איתו דחוף והלך לדרכו.

            למחרת, בתאריך 24/7/06, הגיעו המשיב 2 וכתנאני למשרדי המתלונן כדי לקבל את הסכום המוסכם, ומזכירתו של המתלונן, הגב' חגית אוחנה-פרץ, מסרה לכתנאני, שיק על סכום של 15,000 ש"ח והנ"ל לא הסכים לקבל את השיק בגלל ה"קרוס". לטענת המזכירה: " אז אמר כי מוגבל ולא יקבל את השיק והחל לקלל ולאיים שיזיין את שלום וישלם על זה ויתן לי את השיק מזומן, את עוד תראי". דהיינו, שלא כאמור בכתב האישום, היה זה כתנאני, אשר קילל את המזכירה, גם לגירסתה, כאשר המשיב 2 באותו מעמד התקשר למשיב 1 והודיע לו, כי אין הם מקבלים שיק מזומן. המשיב 1 שוחח עם המזכירה בטלפון ולגירסתה, החל לקלל: " בן זונה, אני אזיין אותו, אני אראה לו מה זה" ומילים דומות.

            יום למחרת, בתאריך 25/7/06,  שוב התייצבו המשיבים בבית המתלונן, בשעת אחר הצהריים, ודרשו מאשת המתלונן לשוחח עם בעלה. אשת המתלונן הודיעה להם, שבעלה בעבודה ואז המשיב 1 אמר לה: " לא כדאי שאני אחכה בחוץ, לא כדאי שהשכנים יראו". לטענתה, נאמרו מילים אלה בטון מאיים.

            השניים עזבו את ביתו של המתלונן ופגשו את המתלונן כשזה אך עצר את רכבו בחניה. לטענת המתלונן, בשלב זה, תקף אותו המשיב 1 בכך שחנק אותו, נתן לו אגרופים בכתף ימין ודחף אותו לחומת גדר הבית. כמו כן, ניסה המשיב 1 לקחת את מפתחות רכבו של המתלונן מידיו, ורק בעקבות הבטחותיו של המתלונן, כי ישלם למשיבים את הסכום המוסכם ללא "קרוס", מזומן לאותו יום, הפסיק המשיב 1 את הכאת המתלונן.

            אשר למשיב 2, לא טען המתלונן מאומה באימרתו הראשונה, ואילו בעימות שנערך בין השניים טען, כי הנ"ל עמד בסמוך למשיב 1 בזמן שהמתלונן הותקף ולמרות שנתבקש להפריד ביניהם: " הוא לא הפריד ועמד במצב מאיים שרק אני אתן מכה לאחיו ואז הוא יטפל בי".

            לטענת המשיב 1, כלל לא תקף את המתלונן, וכי כל הסכסוך ביניהם הוא כספי וללא כל גוון פלילי שהוא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ