אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21298/08

החלטה בתיק בש 21298/08

תאריך פרסום : 11/05/2009 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21298-08
01/07/2008
בפני השופט:
רויטל יפה-כ"ץ

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יחיאל רווח
החלטה

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר מייחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפקרה לאחר פגיעה.

            יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דלהלן.

2.         בכתב האישום נטען, כי בתאריך 23/6/08 קיימו שוטרים מתחנת אשקלון תצפית סמויה על מחסן הנמצא בחצר מגודרת באשקלון, וזאת בעקבות חשדם, כי במקום מוחזקים סמים מסוכנים. בסביבות השעה 17:30, הגיע המשיב למקום (המדובר בחצר של בית סבו), נכנס לחצר הבית, הלך אל המחסן ונכנס לתוכו. לאחר מספר דקות המשיב יצא מהמחסן, הכניס דבר מה לכיסו ונכנס לרכב עמו הגיע למקום ונסע. השוטרים חשדו במעשיו של המשיב ולכן החליטו לעכב אותו לבדיקה. לפיכך, חסמו השוטרים שהיו ברכב משטרתי מוסווה את נתיב הנסיעה של המשיב באמצעות הרכב המשטרתי, וכאשר המשיב התקרב למקום סימן לו אחד השוטרים לעצור. המשיב הבחין בשוטר וזיהה אותו, ובשלב זה, האיץ את מהירות נסיעתו לעבר הרכב המשטרתי שחסם את נתיב הכניסה לכיכר אליה ביקש המשיב להיכנס. השוטר נאלץ לפנות את נתיב הנסיעה על מנת למנוע התנגשות של המשיב בו, ואז פנה המשיב לרח' אלי כהן, שהוא רחוב בעל שני נתיבי נסיעה ואי תנועה מפריד ביניהם.

השוטרים החלו לדלוק אחר המשיב, תוך שהם מורים לו לעצור ואולם, המשיב האיץ את מהירות רכבו והמשיך לנסוע במהירות ובפראות. במהלך המרדף וכתוצאה ממהירות נסיעתו של המשיב, הוטח זנב רכבו של המשיב לצדדים, בכל פניה שביצע.

במהלך נסיעתו עקף המשיב מספר כלי רכב במהירות גבוהה ובפראות. בשלב מסויים, נדחק המשיב עם רכבו לשמאלו של רכב פיאט שנסע לפניו, דבר שאילץ את רכב הפיאט לסטות לעבר המדרכה על מנת למנוע פגיעת המשיב ברכבו, תוך שביצע בלימת חרום. ניידת המשטרה לא הצליחה לעקוף את רכב הפיאט הנ"ל בבטחה, ונוצר פער בין השוטרים לבין המשיב, שהוסיף לנסוע במהירות ובפראות. 

בשלב מסויים, הגיע המשיב לעיקול ברח' בן דוד, שם קיים קו הפרדה רצוף המפריד בין נתיבי הנסיעה. המשיב הגיע לעיקול מן הכיוון הנגדי לכוון נסיעתו של רכב מסוג GMC בו נהג תומר בן-חמו, והוא פנה בעיקול במהירות ובפראות תוך חציית קו ההפרדה הרצוף ונסיעה חלקית על הנתיב הנגדי, הוא הנתיב בו נסע בן חמו. כתוצאה מכך, התנגש המשיב בעוצמה ברכבו של בן חמו, וכתוצאה מן ההתנגשות נעצר רכבו של בן-חמו ואיבד את היכולת להמשיך בנסיעהוברכבו של המשיב נשברו ונפלו על הכביש חלקים רבים, ובהם הפגוש הקדמי כולו. חרף זאת, המשיב לא עצר במקום ההתנגשות והמשיך לנסוע מהמקום במהירות ובפראות.

המשיב נטש את הרכב בו נסע ברח' קאפח אהרון ונמלט בריצה, עד אשר השוטרים הצליחו להדביקו ועצרוהו.

כתוצאה מההתנגשות, נחבל תומר בן חמו ונזקק לטיפול רפואי והנזקים ברכבו הוערכו בסך של כ-5,000 ש"ח. יש לציין, כי לא ניתן היה להעביר את רכבו של בן חמו מהמקום, אלא בגרירה. גם רכבו של המשיב ניזוק באורח ניכר.

3.         ב"כ המשיב, עו"ד בן יהודה, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הגם שטען, כי מדובר בנסיעה קצרה שלא הצדיקה הגשת כתב אישום בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

            עיון בחומר הראיות מלמד, כי בצדק הסכים עו"ד בן יהודה לקיומן של ראיות לכאורה, שכן מחומר זה עולה, כי מדובר בארוע שתחילתו בתצפית משטרתית שנערכה על בית סבו של המשיב, בית קרקע מוקף בגדר, כאשר בחצר הבית ישנו מחסן. המשיב נצפה על ידי השוטרים כשהוא מגיע לחצר הבית ונכנס היישר למחסן, יוצא משם לאחר מספר דקות ומכניס דבר מה לכיסו. עובדות אלה, העירו את חשדם של השוטרים, הגם שבסופו של דבר לא יוחסה למשיב עבירה בגין עובדות אלה, והם צויינו בכתב האישום אך כרקע למרדף.

            בדו"חות השוטרים מתואר המרדף שנעשה ברחובות אשקלון, מרדף שהחל עם חסימת הכניסה לכיכר תנועה באמצעות רכב משטרתי הסמוי בו נסעו השוטרים. אחד השוטרים נעמד ליד הרכב וסימן למשיב לעצור את רכבו. המשיב הכיר את השוטר, ולמרות זאת, ואולי בגלל זאת, הגביר את מהירות נסיעתו ולא ציית להוראות השוטר. בלית ברירה, ובשל החשש מהתנגשות, הזיז השוטר את הרכב המשטרתי שחסם את הכניסה לכיכר התנועה והמשיב נכנס לתוך כיכר התנועה, ומכאן התפתח המרדף המתואר בכתב האישום.

            על פי תאורם של השוטרים, נסיעתו של המשיב היתה פראית, מהירה ומסוכנת, מה גם שהסיכון הפך לוודאי ולממשי ברגע שהמשיב התנגש ברכבו של מר בן-חמו. לא היה מדובר בסיכון ערטילאי אלא בסיכון של ממש, שגרם לנזק של ממש הן לבן-חמו עצמו, הן לרכבו והן לרכבו של המשיב. גם במהלך הנסיעה, עוד בטרם ההתנגשות ברכבו של בן-חמו, סיכן המשיב את עוברי הדרך, עקף כלי רכב בדרך לא פנויה, גרם לכלי רכב אחרים לבלום ולסטות מנתיב נסיעתם ועוד, הכל כמתואר בדו"חות השוטרים.

            מהתרשים שצורף לדו"חות השוטרים, אמנם עולה, כי לא מדובר במרדף שהתרחש לאורך קילומטרים רבים, אולם מדובר במרדף שהתרחש בתוך שכונת מגורים ברחובות צרים יחסית, שהיו עמוסים בעוברי אורח והמשיב, בנסיעתו הנמהרת, סיכן, לכאורה את עוברי האורח הנ"ל שהיו במקום.

            יש לציין, כי המשיב בעצמו לא כפר בכך שברח מהשוטרים וטענתו היתה, כי עשה כן נוכח המבוכה שהוא מרגיש במהלך חיפוש שמתבצע על גופו.

4.         משכך נקבע, אין גם מחלוקת, כי קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב. די אם נציין, כי עילת המעצר קמה, בין היתר מכוח האמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") וזאת נוכח החשש שמא המשיב יסכן את בטחון הציבור באם ישוחרר, הכל בשים לב לאופי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולנכונותו לסכן חיי אדם אך ורק כדי לחמוק מחיפוש משטרתי.

            כן, קמה עילת מעצר בעניינו של המשיב גם מכוחו של סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים הנ"ל, וזאת נוכח החשש שמא המשיב ימלט מאימת הדין באם ישוחרר, וזאת בשים לב לנחישותו להימלט מהשוטרים בארוע נשוא כתב האישום, גם במחיר של סיכון חייו שלו, וגם במחיר של סיכון חיי הנוסעים בכביש.

5.         ב"כ המשיב, ביקש לשחרר את מרשו בחלופת מעצר והציע לשחררו חזרה לבית הוריו שבאשקלון באחריות אמו ובאחריות אחותו. לשם כך, נחקרו האם והאחות בביהמ"ש.

האם, הגב' פרידה רווח העידה שהיא עובדת בבקרים במשק בית עד לשעה 12:30 והבטיחה שתהיה צמודה לבנה. אלא, שבמהלך החקירה הנגדית התברר, כי האם כלל איננה זוכרת אם בנה היה כבר בעבר במעצר בית. המשיב עצמו העיר, תוך כדי חקירת האם, שאכן היה במעצר בית, אם כי לטענתו היה זה למשך חודש אחד בלבד, ובשלב זה "נזכרה" האם, כי אכן בנה היה במעצר בית, אך לא לזמן רב. האם גם לא זכרה את הסיבה שהביאה את המשטרה להאשים את בנה בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, שכן לגרסתה לא הפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו. אולם, היות והמשיב בעצמו הודה בביצוע העבירות הנ"ל ואף נדון בגינן לעונש של מאסר על תנאי, ברור כי האם מגוננת על בנה וכלל אינה מבינה את משמעות חובתו של ערב להבטחת ביצוע תנאי השחרור. האם ניסתה לגונן על בנה ולמזער את אחריותו לביצוע עבירות הפרת ההוראה חוקית, בגינן כבר הורשע, ואין לי ספק שלא תוכל להבטיח קיומם של תנאי השחרור במידה והמשיב יופקד באחריותה.

הוא הדבר באשר לאחותו של המשיב, שאף היא הוצעה כערבה. האחות הינה צעירה בת 23, אשר עובדת בבוטיק באשקלון במשמרות. האחות כלל לא זכרה אם חתמה בעבר כערבה למשיב וטענה, שאם המשיב הפר את מעצר הבית היה זה כשהיא לא היתה נוכחת בכלל. לדבריה, " אם הייתי ערבה לו הייתי שומרת עליו, אני לא זוכרת אם הייתי ערבה לו, זה היה אולי תקופה של שבוע, אולי חודש".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ