אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21057/07

החלטה בתיק בש 21057/07

תאריך פרסום : 13/12/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר-שבע
21057-07
10/07/2007
בפני השופט:
רויטל יפה-כ"ץ

- נגד -
התובע:
אסרף בנימין ת.ז.055927891
עו"ד פנינה בן-יוסף
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ויינמן פמ"ד
החלטה
 

1.         כנגד העורר הוגש לבימ"ש השלום באשקלון כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, עבירות שנטען, כי ביצע כלפי אשתו (היא המתלוננת). יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובימ"ש השלום (כב' ס. הנשיא, השופט ח. נחמיאס), לאחר שהזמין תסקיר מעצר והורה על הגשת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של העורר, ולאחר שקיים מספר דיונים בעניין, קבע, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק החקירה, כי קמה עילת מעצר וכי החלופה שהוצעה אינה יכולה לנטרל את המסוכנות הלכאורית הקמה מהעורר, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים. על ההחלטה הנ"ל הוגש הערר נשוא החלטתי זו.

2.         בכתב האישום שהוגש כנגד העורר נטען, כי בתאריך 08/05/07 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, בדירה בה התגורר העורר יחד עם אשתו בקרית-גת, הוא תקף את אשתו בכך שירק בפניה. עוד נטען, כי למחרת, בתאריך 09/05/07, איים העורר על אשתו ואמר לה, שאם תלך למשטרה הוא יעשה טרגדיה במדינה.

3.         לטענת ב"כ העורר, הראיות שבתיק החקירה חלשות ביותר, והן עומדות רק על דבריה של המתלוננת מול דבריו של העורר, כשהרקע להגשת התלונה הוא, פחדה של המתלוננת שמא העורר יתלונן נגדה, לאחר שראה אותה מכה את בנם בחגורה ורצונה לנקום בו.

הסנגורית הוסיפה וטענה, כי המתלוננת אינה פוחדת מהעורר, שכן תלונתה הוגשה רק למחרת היום בו נטען, כי העורר איים עליה (בתאריך 10/05/07), וכי מדובר באדם, שאינו מסוכן למתלוננת או לאחרים. לדבריה, העורר שיקם את חייו, עבר גמילה מסמים לפני שנים רבות ומזה 15 שנה חי חיים נורמטיביים. העובדה, שהעורר נזקק לטיפול פסיכיאטרי אינה צריכה, לדבריה, להיזקף לחובתו, שכן הוא הרגיש שהוא זקוק לעזרה ופנה לקבלתה ומודעותו לבעיותיו אינה צריכה להוות מכשלה לשחרורו.

הסנגורית חזרה והציגה את החלופה - שחרורו של העורר לבית אחיו, שהוא סגן מנהל בי"ס "אלומה" שליד קריית-גת, גר בתחומי ביה"ס ויש לו מקום לשכן בו את העורר. לדבריה, גם שירות המבחן התרשם מהחלופה והמליץ לשחרר את העורר בפיקוחו של אחיו בסיוען של אשתו וכלתו של האח, כולם אנשים טובים שמוכנים להתגייס להציל את העורר ממעצר. אמנם האח חולה בסרטן, ומקבל טיפולים כימותרפיים, אך לשם כך יסייעו לו אשתו וכלתו בשמירה על העורר בתקופות שבהן לא ירגיש טוב.

בסיום טענותיה ביקשה הסנגורית לשחרר את העורר לחלופה, שאף התקבלה על ידי שירות המבחן, תוך שהוסיפה, כי העורר גמל אומר בליבו להתגרש מהמתלוננת ואינו מעוניין בכל קשר שהוא עמה.

4.         עיון בתיק החקירה מלמד, כי ביהמ"ש קמא צדק, כשקבע שישנן ראיות לכאורה, וכי די לצורך שלב זה של הדיון באמרתה של המתלוננת, גם אם היא הייתה עומדת לבדה אל מול דבריו של העורר. מה גם, שבתיק שבפנינו דווקא ישנן ראיות המחלישות את גרסת העורר ובכך, ממילא מחזקות את גרסת המתלוננת.

מעדות המתלוננת עולה, כי העורר נוהג להשפילה, לאיים עליה, לקלל אותה ולירוק עליה במשך שנים. המתלוננת יראה מפניו, ולאחר שירק בפניה בתאריך 08/05/06 ואיים עליה ביום שלמחרת, היא הייתה לבדה בבית ומרוב פחד שמא העורר יממש את איומיו - התעלפה. כשהתעוררה, קראה לעזרת בני משפחתה, שבאו לעזרתה ולקחו אותה לתחנת המשטרה להתלונן. אגב, בדבריה אלה יש משום הסבר לאיחור בהגשת התלונה אליו התייחסה הסנגורית; נראה, כי המתלוננת לא הייתה מתלוננת גם הפעם, כשם שלא התלוננה פעמים רבות בעבר כשהעורר התנהג בצורה שכזו כלפיה, אלא שבני משפחתה הביאוה לתחנת המשטרה, כדי שתתלונן, סוף סוף, כנגד העורר. המתלוננת לא ביקשה להעניש את העורר או להביאו לדין, וכל שביקשה הוא, שהוא יורחק ממנה ומילדיה, כדי שתוכל לשקם את חייה ותוכל לטפל בילדים, שהשפעת התנהגותו הרעה של בעלה עליהם כבר מתחילה לחלחל.

המתלוננת ידעה מראש, שהעורר יטען, שכל המעשים הנטענים לא נעשו על ידו אלא דווקא על ידה, והזהירה את החוקר שכך יהיה כבר באמרתה הראשונה. והיא אכן צדקה, וזו, אמנם, הייתה עמדת הגנתו של העורר באמרתו, כאשר שב וטען, שהמתלוננת היא זו שמכה אותו ומאיימת עליו, וכי היא רוצה לנקום בו אם כיוון שהודיע לה שהוא מבקש להתגרש ממנה (אגב, זו הייתה גרסת המתלוננת, שטענה, כי העורר רותח מזעם בכל פעם שהיא מעלה את האפשרות של פרידה ביניהם), אם כיוון שהוא יוצא עם נשים צעירות ממנה ואם כיוון שתפס אותה שעה שהכתה את בנם בחגורה.

העורר ובאת-כוחו חשבו, שיש הכרח לחקור גם את הילדים הקטנים של בני הזוג, בתקווה שאלה יאששו את גרסת העורר באשר למכות שהמתלוננת הכתה את הבן עובר לאירועי כתב האישום, והעלו את עובדת אי חקירתם כמחדל חקירתי חמור. לעומתם, דווקא המתלוננת התנגדה לערב את הילדים בסכסוך שבינה לבין בעלה וחסה עליהם גם במחיר אי תמיכה בעדותה כנגד עמדת העורר, אך ביהמ"ש קמא סבר שיש ממש בדברי הסנגורית, הורה לחקור את הילדים, והמשטרה עשתה כמצוותו. אלא, שחקירת הילדים לא העלתה רבות, וכפי שהמתלוננת חזתה, הם לא היו מעוניינים לשתף פעולה, שמא יזיקו לאחד מהוריהם. אולם, דווקא בעדויות אלה, נמצאה תמיכה לעמדת המתלוננת, שכן שני הילדים הכחישו, חד משמעית, את האפשרות שהאם הכתה את הבן בחגורה, או הכתה אותו בכלל, וכל שאמרו על האירועים נשוא כתב האישום, שהיה ויכוח בין ההורים, הא - ותו לא.

5.         בטרם מתן החלטה זו, הועברה לעיוני הודעה חדשה שניתנה על ידי המתלוננת - הודעה מיום 11/06/07, בה היא חוזרת מתלונתה ומציינת, כי נוכח תרופות שהיא נוטלת, הייתה, בעת מסירת התלונה, נתונה במתח, אינה זוכרת במדויק את המילים שאמר לה העורר ואינה מפחדת מהעורר. כל בקשתה, שהעורר יורחק ממנה, היות ואינם מסתדרים ביניהם. לצדדים נתנה, כמובן, האפשרות להגיב לדברים אלה.

            נשאלת, כמובן, השאלה, עד כמה רלבנטית הודעה חדשה זו ועד כמה היא משפיעה על משקלה של ההודעה הראשונה, על שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועלהחלופה המוצעת.

            "ראיה לכאורה להוכחת אשמה" כמשמעותה בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים הינה ראייה גולמית, אשר ביחס אליה קיים סיכוי סביר שעיבודה וליבונה במשפט באמצעות חקירות ועימות עם ראיות אחרות יביאוה לכדי ראיה שתבסס את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133, 146 - 147). ראייה גולמית הנושאת עמה פוטנציאל ראייתי, אינה חדלה להיות כזו מעצם קיומן של ראיות נוגדות בתיק החקירה ולעיתים אף לא משינויי גרסה העשויים להתרחש בהודעות עד התביעה המרכזי ביחס למעורבות הנאשם בעבירה המיוחסת לו. יתכן, כי עוד בטרם החל המשפט ישנה עד מרכזי את גרסתו בשאלה מהותית. בית המשפט בדונו בהליך מעצר אינו פטור מניתוח מכלול הראיות ונסיבות העניין כדי לאמוד את המשמעות הראייתית של התפנית שחלה ואת מניעיה האפשריים, במטרה להעריך את המשקל היחסי שיש לתת לגרסה המוקדמת מול הגרסה המאוחרת (ר' לעניין זה בש"פ 10192/01 רמזי קאסם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, החלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה מיום 02/01/02).

אין צריך לומר, כי סתירה כזו מחייבת הערכה אחרת של תשתית הראיות הלכאורית לצורך המשך המעצר. אך במסגרת זו יש לזכור, כי יש ושינוי הגרסה עשוי לנבוע מסיבות ומניעים אחרים, שאינם בהכרח העמדת האמת על מכונה. על בית המשפט הדן בשאלת מעצרו של נאשם על רקע חזרת העד המרכזי מעדותו הראשונית, לבחון, באורח לכאורי, את הראיות, על הסתירות שנתגלו בהן, במגמה להעריך בהסתברות את המשקל היחסי שיש לתת לכל אחת מגרסאות העד, תוך שקילת איכות הראיות ומשקלן הליכאורי (בש"פ 7154/01 מדינת ישראל נ' קראג'ה, תק' על 2001 (3) 1470).

מכל מקום, אין לומר בשלב זה, כי הגרסה הראשונית של המתלוננת במשטרה הפכה אין ואפס לאור גרסתה המאוחרת, הגם ששתי הגרסאות אינן סותרות בתוכנן האחת את השנייה, אלא שבשנייה המתלוננת טוענת שאינה זוכרת את האירוע. יש להמתין להערכת משקלן של העדויות על ידי בית המשפט על רקע מכלול הראיות והנתונים האחרים שיובאו בפניו במהלך המשפט. למותר לומר, כי לא יהא זה נכון להעריך עתה, אף בהסתברות, את גישתו הצפויה של בית המשפט בבואו לשקול את הגרסאות זו מול זו; די לומר, כי האפשרות לפיה בסופו של דבר, יעדיף את הגרסה הראשונית של המתלוננת על פני זו המאוחרת, אינה משוללת סיכוי, במיוחד נוכח עדויות הילדים, כמצויין לעיל.

לפיכך, גם נוכח האמרה השניה של המתלוננת, ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר.

6.         ומשקבענו, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ממילא, גם לא יכולה להיות מחלוקת שקמה גם עילת מעצרו נגדו, אם נוכח החשש, כי במידה וישוחרר יסכן את שלום הציבור בכלל ואת שלום המתלוננת בפרט (הגם שלטענתה, באמרה החדשה, אינה מפחדת ממנו), ואם כיוון שלאור איומיו של העורר ישנו חשש, כי במידה וישוחרר ינסה לשבש את הליכי המשפט וינסה להשפיע על המתלוננת ועדותה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ