אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21026/05

החלטה בתיק בש 21026/05

תאריך פרסום : 06/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21026-05
14/07/2005
בפני השופט:
שרה דברת

- נגד -
התובע:
שכטמן ארתור
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

1.         בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע, כב' השופט אקסלרד מיום 4.7.05 בב"ש 11180/05, בה הורה על שחרורו של העורר בתנאים כדלקמן:

העורר ישהה במעצר בית בבית הוריו בהשגחת מי מהוריו.

תחתם ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח וערבות צד ג' בסך 30,000 ש"ח.

הפקדה במזומן בסך 5,000 ש"ח.

עיקר הערר מופנה כנגד התנאי של מעצר בית.

2.         נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק הנ"ל, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק הנ"ל, בכך שביום 22/06/05 נהג העורר ברחוב הרצל בבאר-שבע ברכבו מסוג הונדה. במהלך ויכוח על השימוש בדרך שהתפתח בינו לבין המתלונן, אשר נהג ברכב מסוג פורד פוקוס, איים העורר על המתלונן בכך שאמר לו: "אני אזיין אותך, אני אהרוג אותך". בהמשך עקף העורר את המתלונן עם רכבו, וחסם את נתיב נסיעתו. יצא מהרכב כשהוא אוחז אלה בידו, ניגש לרכבו של המתלונן וחבט חבטות במראת צד הנהג ושבר אותה. באותו מעמד תקף את המתלונן בכך שחבט בו מכה באמצעות האלה בגבו ובראשו. כתוצאה מהחבלה נגרמה למתלונן המטומה בצד שמאל בגבו.

3.         טענתם העיקרית של ב"כ העורר היא שכתב האישום בטל משהוגש לבית משפט השלום בחוסר סמכות, לאור העובדה שעבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1), שעונשה כפל העונש הקבוע לעבירה, אינה מצויה בסמכות בית משפט השלום. סעיף 37 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984, המפנה לתוספת הראשונה לחוק מצביע כי עבירה זו מצויה בסמכות בית המשפט המחוזי.

            לחילופין נטען כי לא ניתן לייחס עבירה של חבלה חמורה לעורר, שכן מדובר בהמטומה שאינה עונה להגדרת חבלה חמורה  בגדר סעיף 34כד לחוק העונשין.

            עוד נטען כי העורר היה עצור ללא סמכות משבית משפט השלום, כב' השופט מכליס בהחלטתו מיום 24/06/05 הורה לשחרר העורר עם סיים העימות, בערבות עצמית וצד ג' בסכום של 5,000 ש"ח. העימות התבצע בשעות הבוקר של יום 24/06/05, אלא שהעורר שוחרר רק ביום 25/06/05 בשעות הערב המאוחרות, בתנאי שחרור שונים מאלה שעליהם הורה בית המשפט, כאשר תנאי השחרור כללו מעצר בית לתקופה של חמישה ימים.

            עוד טוען הוא לאפליה משנגד המעורבים האחרים בפרשה לא הוגש כתב אישום, כאשר התברר שחברו של העורר נדקר, אושפז ונזקק לטיפול רפואי.

4.         המשיבה טוענת כי טענת חוסר הסמכות של בית משפט השלום לדון בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לא נטענה בבית משפט קמא. הסכימה שנפלה שגגה בניסוח כתב האישום וכי הנסיבות המחמירות לפי סעיף 335 אינן בסמכות בית משפט השלום, אך לעמדתה ניתן למחוק מכתב האישום את הנסיבות המחמירות ולהשאיר בעינו את סעיף 333, שהינו בסמכות בית משפט השלום.

עוד נטען כי במסגרת המעצר על בית המשפט להתייחס לעובדות, להתעלם מסעיף החיקוק וללמוד מהפירוט העובדתי את המסוכנות המיוחסת לעורר. ב"כ המשיבה גם הסכימה שהמשטרה אכן לא קיימה את החלטתו של השופט מכליס כאשר לא שחררה את העורר, אך מציינת שחקירתו האחרונה של העורר נערכה ביום 24/06/05 לקראת השעה 17:00, שהיה יום שישי בשבוע והוא שוחרר במוצ"ש. יחד עם זאת משהוגשה לבית המשפט בקשה חדשה למעצר וכתב אישום הרי שבית משפט מתייחס לכך לגופו של עניין.

לטענת האפלייה השיבה כי חלקו של העורר הוא משמעותי מחלקם של האחרים, שכן הוא יזם את האירוע משחסם ברכבו את רכבם של האחרים, יצא ממנו כשאלה בידו וחבט ברכבם של המשיבים, שרק אז הם יצאו מרכבם והתפתחה קטטה. עוד טענה שמחומר הראיות לא ניתן ללמוד מי גרם לדקירתו של חברו של העורר, ובנסיבות אלה לא ניתן היה להגיש כתב אישום נגד האחרים.

5.                   טעם של ממש בטיעוני ב"כ העורר לסמכות בית משפט השלום לדון בעבירה של חבלה   ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977. יחד עם זאת מן הראוי היה שטענה זו תבוא בפני בית משפט השלום, ולא תטען לראשונה בפני בית משפט זה, שכן מטבע הדברים זה המקום להשמיע הטיעונים בדבר חוסר הסמכות.  לא רק זאת, טענה זו גם לא מצאה ביטויה בהודעת הערר, כפי שמן הראוי היה שיעשה. לגופו של עניין, צודק ב"כ העורר שלבית משפט השלום אין סמכות לדון בעבירה זו, לאור הוראות סעיף 37 לחוק בתי המשפט והתוספת הראשונה. מנגד בטענתו כי יש למחוק את כל כתב האישום משחלק ממנו אינו בסמכות בית משפט השלום, אין ממש. לצורך החלטה זו אתעלם לחלוטין מכל הקשור לנושא של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ואתייחס לכתב האישום, ככל שהדבר קשור לאיומים וחבלה במזיד לרכב.

בשולי הדברים, אעיר עוד שגם בהתעלם מסעיף 335(א)(1), ספק בעיני אם אכן מדובר בחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, לאור הגדרת חבלה חמורה בסעיף 34כד לחוק, המגדיר חבלה חמורה כ" חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים". כאשר בענייננו עסקינן רק בהמטומה, מה גם שאין בתיק החקירה כל תעודה רפואית.

6.         עוד טענה נכונה לב"כ העורר, שהעורר היה עצור ללא סמכות משבית משפט השלום, כב' השופט מכליס, הורה על שחרורו לאחר עריכת העימותים ואלה נערכו ביום 24/06/05 בשעות הצהריים, ועל פי החלטת בית משפט השלום היה צריך לשחררו מיד לאחר מכן. באם סברה המשטרה שיש צורך לגבות עדות נוספת של העורר היה עליה לעשות כן מיד, בסמוך לאחר העימות ולהורות על שחרורו של העורר, באופן מידי או לכל המאוחר לשחררו מיד לאחר סיום חקירתו ביום 24/06/04, שהסתיימה בסביבות השעה 17:00, גם אם מדובר ביום שישי. לא רק זאת, גם תנאי השחרור שקבעה קצינת המשטרה לפיהם על העורר לשהות במעצר בית במשך חמישה ימים, אינם עולים בקנה אחד עם קביעת בית משפט השלום שיש לשחרר בערבות עצמית וצד ג'.

7.         השאלה שבפני האם העובדה שהמשטרה לא שחררה את העורר על פי הוראת בית המשפט, ובתנאים שונים מאלה שקבע בית המשפט יש בהם כדי להשליך ולהשפיע על ההחלטה שבפני. משהוגש כתב אישום, יחד עם בקשה למעצר עד לסיום ההליכים, גם אם נפלו פגמים קודם לכן בהתנהלות המשטרה, המבחן הוא מבחן מסוכנותו של העורר. עיון בחומר החקירה, בעיקר עדותו של מר הרצל דנינו, שהינו עד אובייקטיבי, שנקלע למקום, מלמד שהעורר יצא מרכבו כשהוא אוחז אלה בידו ופנה לכיוון הרכב של המתלונן, היכה במראה ובשימשת הרכב ושבר אותן. רק אז יצאו המתלונן ואדם נוסף מהרכב שנפגע והחלה הקטטה בין כולם.

            אדם הנוקט אלימות משאחר חסם אותו בכביש, או סבור שפגע ברכבו, מעיד על מסוכנותו. במיוחד כאשר אדם זה מחזיק אלה ברכבו, ולא ברור לאיזו מטרה.

8.         באשר לטענת האפליה, אכן, חברו של העורר נדקר, אלא שעיון בחומר החקירה מלמד שלא ניתן ללמוד ממנו מי היה הדוקר, ומשכך אכן לא היה טעם להגיש כתב אישום נגד מעורבים אחרים בפרשה. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ