אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 21017/05

החלטה בתיק בש 21017/05

תאריך פרסום : 04/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
21017-05
30/10/2005
בפני השופט:
חביב עמר

- נגד -
התובע:
מימון שלומי
עו"ד א. בר-ציון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד י. עטר
החלטה
  1. זוהי בקשה נוספת - על דרך של בקשה לעיון חוזר - אשר בה עותר המבקש לעוד הקלה נוספת בתנאי שיחרורו, בקשר עם כתב האישום שהוגש נגדו ביום 29.6.04 (בתיק פ"ח 978/04 של בימ"ש זה) והמייחס לו עבירת חטיפה, לשם עבירת מין ועבירת אינוס.

על פי הנטען בכתב האישום - כך בקליפת אגוז - הכיר המבקש את המתלוננת על רקע עבודתה כמלצרית, בבתי קפה, שבהם נהג לבקר כאחד הלקוחות; ולאחר מכן, אף עבדה אצלו בבית קפה שבבעלותו.

בתחילת חודש 6/04 - ובאמתלא, כי כל כוונתו היא להסיעה ממקום עבודתה לביתה - נאותה המתלוננת לנסוע עימו. אלא שבדרך - ולאחר שכל נסיונותיו לחזר אחריה, במהלך הנסיעה, נדחו באופן חד משמעי - סטה הנאשם לשביל עפר, במקום מבודד, ושם בעל את המתלוננת בכוח, לאחר שגם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה; וכל זאת, חרף תחנוניה כי ירפה ממנה, וחרף כל נסיונותיה למנוע ממנו להפשיטה מבגדיה, שאותם איים לקרוע מעליה, וחרף מאבקה העיקש בו, ובאמרו לה, כי זה מכבר חושק הוא בה; ולאחר שהפיק בה את זממו גם הוסיף ואמר לה: " את רואה?! כשאני רוצה מישהי אין לי בעיה, אני ניצחתי. את רואה?!".

2. א.     כבר במסגרת הדיון המקורי בבקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים (בתיק ב"ש 20792/04) - דיון מיום 1.7.04, אשר בו לא היתה מחלוקת על דבר קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות נשוא כתב האישום, ועל דבר קיומה של עילת מעצר - הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שיחרור הנאשם בתנאי המגביל, לפיו לא יימצא כלל (בין תחת פיקוח צמוד ובין בלעדיו) ברדיוס של 60 ק"מ מהעיר באר-שבע, שבה מתגוררת המתלוננת; וכן, בתנאי שגם ביתר חלקי הארץ יהא רשאי לנוע, אך ורק בליווי צמוד של ערב; וכן בכפוף לערובות שכללו הפקדה במזומן בסך - 10,000 ש"ח.

            להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה מיום 1.7.04 (בתיק ב"ש 20792/04 הנ"ל) ועל פיה, ובכפוף לתנאיה, כאמור, שוחרר המבקש (להלן:" ההחלטה הראשונה").

    ב.     לא חלפו אלא כ - 3 חודשים, וכבר הוגשה בקשה נוספת (במסגרת תיק ב"ש 20792/04 הנ"ל) לעיון חוזר, ובה עתר המבקש - באמצעות סניגורו דאז - להקל בתנאי השיחרור, באופן שיתאפשר לו לחזור ולהתגורר בביתו בבאר-שבע, ואף להמשיך ולעבוד בעיסקו - וכל זאת, תחת פיקוח צמוד.

בהחלטתי מיום 13/10/04  -  ולאחר דיון בבקשה, אשר לה התנגדה המשיבה - ראיתי לדחות את הבקשה. וזאת, הן מהטעם, שמעיקרא, לא קמה כל עילה לקיום עיון חוזר, כנדרש על פי החוק - לא בדבר שינוי נסיבות, ולא בדבר "חלוף זמן ניכר", מאז ההחלטה הראשונה; והן מהטעם שהרחקתו של המשיב מהעיר באר-שבע - שבה מתגוררת המתלוננת - היווה תנאי בסיסי, ראשוני והכרחי לשיחרור המבקש על פי ההסכמה וההבנה שהושגה בין הצדדים, ושעל יסודה ניתנה ההחלטה הראשונה (להלן: "ההחלטה השנייה").

ג.              כחודש וחצי, בלבד, לאחר מתן ההחלטה השנייה הנ"ל - וכשבינתיים התחלפו סניגוריו של המבקש - שב הוא והגיש, לקראת סוף חודש 11/04, בקשה נוספת "לשינוי תנאי שיחרור", ובה חזר על אותה עתירה לאפשר לו לשוב לביתו ולעיסוקו שבבאר-שבע, ותחת ליוויו הצמוד של אביו; ותוך הבעת נכונות להגדלתו של סכום הערבון במזומן "באופן משמעותי ביותר".

בתגובתה בכתב, מיום 29/11/04 , הביעה המשיבה הסכמתה לבקשה, בכפוף לאותו פיקוח צמוד של האב, במשך 24 שעות ביממה; איסור יצירת קשר עם המתלוננת או התקרבות למקום מגוריה או, מקום עבודתה; והגדלת סכום הערבון, וכפי שהוסכם עם הסניגורית, בסכום נוסף של 100,000 (מאה אלף) ש"ח, בערבות בנקאית. גם  להסכמה זו, ניתן תוקף של החלטה מיום 29.11.04, בכפוף לתנאים והערובות, כאמור (וביניהם - פיקוח צמוד על המבקש על ידי אביו, למשך 24 שעות ביממה; והגדלת סכום הערבון בערבות בנקאית, לסך של 100,000 ש"ח) ואלה הם תנאי השיחרור, נכון להיום (להלן" ההחלטה האחרונה").

3.   עתה שב המבקש ועותר, באמצעות סניגוריתו, בבקשה זו הנוכחית, להקלה נוספת בתנאי שיחרורו, היינו, הסרת הצורך שבפיקוח הצמוד עליו (על ידי אביו, או כל מאן דהו אחר).

יצויין, כי בקשה זו הוגשה כבר ביום 5.7.05. אך, בשל האיחור הרב בקבלת תגובתה בכתב של המשיבה - שבה הביעה זו התנגדות לקונית לבקשה; ומשגם את הדיונים שקבעתי בה ליום 14.9.05, ולאחר מכן ליום 6.10.05, ביקש הסניגור לדחות - קויים הדיון, בפועל, בבקשה זו ביום 16.10.05; וכשבינתיים, גם הספיקה המתלוננת להעיד בתיק העיקרי.

בדיון בפני, חזרה סניגוריתו של המבקש על עתירתה, בהדגישה שאף שגם סכום הערבון (הערבות הבנקאית) מכביד, הרי שיותר מכל, מכביד התנאי בדבר פיקוחו הצמוד של אבי המבקש אליו, משפיקוח צמוד זה - כך נטען - לא מאפשר, לא למבקש ולא לאב, את ניהול עסקיהם הנפרדים.

כן, נטען, כי חלף זמן ניכר  ביותר מאז ההחלטה האחרונה; וכי המתלוננת כבר הספיקה להעיד בינתיים, וכי בעדותה יש משום "כירסום בתשתית הראייתית" - אף, שלטענת הסניגורית, אינה יכולה להרחיב ולטעון בנדון זה, משטרם הגיע לידיה פרוטוקול הדיון בו העידה המתלוננת.

עוד חזרה הסניגורית על כל הנימוקים שנטענו בעבר - ובכלל זה, היות המבקש נעדר כל עבר פלילי; היותו בעל משפחה, שעול פרנסתה עליו; והיות מקור פרנסתו בבאר-שבע, ששם מתנהל עסקו (או מתנהלים עסקיו).

כאמור, ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, בטוענו כי כל שנותר - אחרי כל הבקשות הקודמות - הוא תנאי הפיקוח על המבקש ועל תנועותיו בעיר באר-שבע (שבה מתגוררת המתלוננת), ומשתנאי זה הינו הכרחי ומינמאלי, בנסיבות הענין, אין מקום לבטלו, אף כי לא תהא התנגדות שהפיקוח על ידי אדם אחר (במקום האב) - אם ימצא הולם. להצעה זו התנגדה הסניגורית, בטענה כי אין בידיה להציע אדם אחר שיפקח על המבקש, וכי אין צורך עוד בעצם הפיקוח; וביקשה ליתן החלטה בבקשה, כמות שהיא.

  1. לדידי, אכן, קשה שלא לראות - נוכח הבקשות הקודמות של המבקש, ולא בכדי טרחנו בפירוטן לעיל - כי עמדת המשיבה, לאורך כל הדרך, עד כה, לא היתה נוקשה, אלא כזו שהיה בה משום גילוי הבנה לכל הטעמים והנימוקים שעמדו ביסוד בקשותיו עד כה; אף כי - ומחובתה היה הדבר - גם תוך ראיית האינטרס הציבורי, בעומדה על תנאים כאלה או אחרים כמפורט לעיל, ובעיקר, התנאי בדבר הימצא המבקש תחת פיקוח צמוד, וכגורם הכרחי לנטרול המסוכנות הטמונה במבקש, לפחות, כלפי המתלוננת.

תנאי זה אינו בלתי סביר בעיני; וסבורני, כי טעמו עימו ועדיין צורך בו - ובמיוחד, משהמבקש גם הורשה לשוב ולהתגורר ולעבוד בבאר-שבע, שבה מתגוררת המתלוננת - וזאת, גם לאחר שזו הספיקה להעיד; וגם בהתחשב בזמן הניכר, שאכן, חלף מאז ההחלטה האחרונה.

העובדה שהמתלוננת כבר העידה מפיגה, אמנם, את החשש לאפשרות השפעה עליה, ובמידה רבה, את החשש לשיבוש הליכי המשפט. ואולם, לא זה (או לא הוא זה, בלבד) הטעם שעמד, מעיקרא, ביסוד הבקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים, אלא הטעם בדבר הסיכון הנשקף מהמבקש למתלוננת, נוכח מה שנראה כאובססיה מינית שפיתח כלפיה, כפי שניתן ללמוד גם מנסיבות האירוע נשוא כתב האישום ומהתבטאויותיו של המבקש במהלכו. טעם זה עודנו בעינו, כאמור, חרף הזמן הניכר שחלף מאז האירוע או מאז ההחלטה האחרונה, נשוא הבקשה הנוכחית.

אוסיף עוד, כי נחה דעתי, כי המשפט לגופו אינו רחוק מסיום, משלאחר שהמתלוננת העידה - והיא העדה המרכזית - גם נקבע מועד, כבר ליום 18.12.05, להמשך פרשת ההוכחות; ויש להניח, איפוא, כי המשפט יסתיים תוך פרק זמן סביר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ