אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20811/07

החלטה בתיק בש 20811/07

תאריך פרסום : 09/10/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20811-07
22/04/2007
בפני השופט:
צלקובניק יורם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אירה ויימן
הנתבע:
אברהים שיק עיד
עו"ד אלמכאווי
החלטה

בפני ערר כנגד החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א. באומגרט) מיום 18.4.2007, בב"ש 3630/07, לפיה ישוחרר המשיב ממעצר, בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח אימו ואחיו, ובהפקדת ערבויות.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתיק 1961/07, בגין עבירות של קשירת קשר, הסתננות לאחר גירוש, זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר, שיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, וניסיון למתן סעד אחר למסתנן.

אין חולקין, כי המשיב, תושב הרשות הפלשתינית ומתגורר בעזה. בחודש אוקטובר 2005,  נכנס לישראל, ללא היתר, מגבול מצרים אליה עבר מעזה, לאחר שנעזר באנשי קשר מקומיים ושילם תמורת סידורי ההעברה לישראל סך של 2000 דולרים. מאז חודש אוקטובר 2005, ועד חודש מרס 2007, עת נעצר, שוהה המשיב בערערה, שם מתגוררים אימו ואחיו.

הנאשם הצטייד בתעודת זיהוי מזויפת אותה הכין עבורו תושב רפיח בתמורה ל- 700 ש"ח, והציג אותה בחמש הזדמנויות שונות, בבדיקות משטרתיות. גם בעת מעצרו הזדהה באופן כוזב, באמצעות התעודה המזוייפת.

בחודש פברואר 2007 פנו לנאשם שני אנשים בבקשה כי יסייע לאחד מהם, טלאל שמו, בכניסה לישראל דרך גבול מצרים, והנאשם פנה בעניין זה לאיש קשר, וזה דרש תמורה שלא נענתה על ידי האנשים שפנו לנאשם, ובכך הסתיים העניין.

יצויין כי בהודעותיו המשטרתיות ציין המשיב, כי אנשי הקשר עימם עמד לצורך פעולות ההסתננות וזיוף התעודה, הינם עבריינים. הוא עצמו צורך "גראס, מידי יום - יומיים", סחר בתחמושת בהיקף ניכר, ואף תיווך בעיסקה של מכירת אקדח, וניסה לתווך בעיסקה של מכירת מכשיר לראיית לילה, לאיש המשמר הנשיאותי בעזה, שלא יצאה אל הפועל.  הנאשם הורשע בעבר בגין עבירה של סחר בסם מסוכן, שהיה בלתי חוקית בישראל, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כניסה לישראל שלא כחוק, ונידון ביום 20.5.2002 לעונש מאסר ממשי של 32 חודשים ו - 24 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים, שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע, וכן כל עבירת פשע. (תיק בימ"ש מחוזי בנצרת, פ' 1023/01).

בית המשפט קמא קבע כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישומים, למעט אלה שעניינם הסתננות לאחר גירוש, לפי סעיף 3 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט),  תשי"ד- 1954, וכן לעבירה של ניסיון למתן סעד אחר למסתנן, לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות.

תמים דעים אני עם עמדת בית המשפט קמא בעניין האישום לפי סעיף 3 לחוק למניעת הסתננות. אין חולקין כי נוכח חצית הגבול האסורה ממצרים,  ניתן לבסס נגד המשיב אישום של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות, שדינה חמש שנות מאסר. ואולם את סעיף ההסתננות לאחר גירוש, שדינה שבע שנות מאסר, מבססת התביעה על הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל, בגינה נשפט, כאמר, בתיק פ' 1203/01. הנחת התביעה הינה כי על המשיב היה לעזוב את הארץ לאחר ריצוי עונשו, ואם ירדתי לסוף הטיעון, הרי שיש לראות את המשיב בנסיבות אלה,  כאילו גורש מישראל.

אין לקבל טענה זו. הגירוש בו עוסקת הוראת סעיף 3 עניינו בהוראת סעיף 30 לחוק, לפיה "...שר הבטחון, או מי שהוסמך על ידיו, רשאי לצוות בכתב על גירושו של מסתנן, בין שהואשם לפי חוק זה ובין שלא הואשם...", ולא נטען כי אכן צו זה הוצא בעניינו של המשיב, קודם לביצוע ההסתננות המיוחסת לו בכתב האישום.

באשר לעבירה לפי סעיף 6 לחוק למניעת הסתננות, הרי שזו קובעת, כי  חל איסור על פעולות של מתן מחסה למסתנן או סעד אחר "כדי להקל על הסתננותו" ואין לשלול ניסיון לביצועה של עבירה זו לכאורה, נוכח פעילותו של הנאשם לאפשר ביצועה של ההסתננות, נוכח פעולות התיאום שביצע.

ההחלטה לשחרר המשיב ממעצרו נומקה על ידי בית המשפט קמא, בכך שלא הוכח כי למעשים התלוותה כוונה לפגוע בביטחון, וכי אין כל ראיה לכך שהמשיב עשוי לשבש הליכי משפט, וכי את החשש להימלטות מאימת הדין ניתן לאיין בחלופת מעצר, בפיקוח האם והאח, ובהפקדת ערבויות.

אין אני מקבל עמדתו של בית המשפט קמא.

לפעילות של הסתננות מגבול מצרים יש אופי נלווה של פגיעה בביטחון, ובית המשפט העליון קבע זאת בבקשת רע"פ 6313/06 - עיד אבו זרעאן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), בו נאמר כי עבירה המתבצעת גם בשל מניעים כלכליים נטענים, נושאת עימה "היבט בטחוני מובהק", ויש מקום להחמיר בגינה (ראו גם, ע"פ 11475/04 - מדינת ישראל נ' חאלד סוארכה, לא פורסם; ע"פ 3793/96; 3794/96, מ"י נ. סלאם טייה ואח', לא פורסם; ע"פ 3793/96; 3794/96, מ"י נ. סלאם טייה ואח', לא פורסם; ב"ש(ת"א-יפו), 3301/06;3313/06, מ"י נ. דיאלו טומבול, לא פורסם; ת"פ (מחוזי ב"ש) 8098/06 - מדינת ישראל נ' אבו עמאר יוסף, לא פורסם).

גם השיקול הנוגע לחשש מהימלטות מאימת הדין של תושב הרשות הפלשתינית, אינו חשש בעלמא. אומר על כך בית המשפט העליון:

"באשר לעילת ההימלטות, אכן, במישור העקרוני אין לדבר על כלל שלפיו תושב השטחים לעולם אינו משתחרר לחלופת מעצר. מטבע הדברים, במערכת היחסים העצובה השוררת בין ישראל לרשות הפלסטינאית והעדר מנגנונים מתפקדים של עזרה משפטית, הסגרה וכיוצא בזה, יש בהחלט חשד וחשש להימלטות מאימת הדין ואף למסוכנות. בתי משפט יחליטו על מעצר עד תום ההליכים, כשלא ניתן יהא להפיג את החשש להימלטות או את המסוכנות, והעובדה שהמדובר בתושב שטחים היא מהותית לכך בנסיבות אלה, ולכן ישנם - מטבע הדברים - מקרים לא מעטים שבהם אין מנוס ממעצר. באת כוחם המלומדת של העוררים הגישה פסיקה שבה שוחררו תושבי שטחים לחלופה. כך ציין השופט זמיר בבש"פ 823/00 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם), כי לגבי גניבת רכב יש חשש למסוכנות והחשש מתחזק כאשר מדובר באדם המתגורר בשטח שאינו נתון לשליטת ישראל, ואם ישוחרר מן המעצר הוא עלול להימלט לאותו שטח ואף לחזור לפעילות עבריינית; ועם זאת באותו מקרה נשקלו לקולה הנסיבות המיוחדות. הוא הדין להחלטת השופט ג'ובראן בבש"פ 3794/06 רשואן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אף שגם כאן צוין כי יש משקל לקשיי האיתור של נאשמים בשטחים; ראו גם בש"פ 3756/05 טרשאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). מנגד, היו לא מעט פסיקות שעצרו עד תום ההליכים... במקרה דנא חשש ההימלטות קיים בלא ספק, ונובע מן השכל הישר. שוהה בלתי חוקי שעבר עבירות גם בעבר, הצפוי אולי למאסר בפועל בשל עבירות אחדות, הדעת נותנת כי עלול הוא שלא למהר לשוב מיו"ש בה כמעט לית דין ולית דיין..."(בש"פ 8567/06 - מוחמד דאפר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006).

השיקולים הקשורים במשיב אינם שונים במהותם. למשיב עבר מכביד, ותלוי ועומד נגדו, לכאורה, עונש מאסר מותנה בר הפעלה. העבירות המיוחסות למשיב, מלמדות על פעילות עבריינית לאורך זמן, כאשר המשיב מעלים פרטי זיהויו מרשויות החוק, ובה בעת, נותן ידו לפעילות עבריינית משל עצמו ומשל אחרים. המשיב הפר בעבר הוראות בית המשפט וחזר לארץ, ללא היתר, ופעילותו העבריינית, מלמדת על מסוכנות אישית, וחשש אמיתי, לאחר שאינו תושב הארץ,  כי לא יציית להוראות בית המשפט גם בעתיד.

בנסיבות אלה איני רואה מקום לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שלא נבחנה כלל על ידי שירות המבחן, כאשר מי שאמור לפקח עליו הינם קרובי משפחה, וכשלא ברור כלל מהי מידת האפקטיביות של פיקוח מעין זה על המשיב, נוכח מידת מסוכנותו.

הערר מתקבל, איפוא. המשיב מופנה לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר תוך 21 ימים, שיבחן חלופת מעצר מוצעת. התסקיר יובא בפני המשפט קמא, שישקול שאלת המשך המעצר.

עד מתן ההחלטה אחרת בעניינו, יישאר המשיב במעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ