אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק בש 20808/05

החלטה בתיק בש 20808/05

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי באר שבע
20808-05
27/07/2005
בפני השופט:
ח. עמר

- נגד -
התובע:
אוחנה אדיר
עו"ד א. בן נתן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ע. חביביאן

      1.   זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.3.05 (בתיק ב"ש 20227/05 - להלן: "החלטת המעצר") בה הוריתי על מעצר המבקש עד תום ההליכים, על פי כתה"א שהוגש נגדו (בתיק פ' 8068/05 של בימ"ש זה) ואשר בו מיוחסות לו העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה; תקיפה בנסיבות מחמירות; תיגרה; החזקת סכין; והפרת הוראה חוקית.

  1. המדובר הוא - כך על פי עובדות כה"א - באירוע שהתרחש ביום 22.1.05, סמוך לשעה 04:00, עת הגיע המבקש יחד עם אחרים לקיוסק בערד, אשר בו ישבו אותה עת המתלונן ( אבשלום טספאי) ואחרים. בשלב מסויים, פרץ ויכוח בין אחד מחבריו של המבקש (ניצן לוי) לבין אחד מחבריו של המתלונן (יאיר מלסה - להלן:" יאיר") ואשר התפתח לתיגרה, אליה הצטרפו המבקש ואחרים. לאחר שהמתלונן ניסה להרגיע את יאיר, ניגש המבקש אל המתלונן, קילל אותו וניסה להכותו; וכאשר המתלונן ניסה להתרחק הימנו, שלף המבקש סכין מכיס מכנסיו. תוך כדי כך, הצטרפו גם חבריו של המבקש, ויחד עימו היכו את המתלונן בפניו, ובכל חלקי גופו, בבעיטות ובידיהם; ובמהלך התקיפה, כאמור, דקר המבקש את המתלונן באותה סכין, 6 דקירות - בחזהו, בבטנו וברגלו השמאלית - וזאת, כך נטען, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה, מום או נכות.

בביה"ח - אליו הובהל המתלונן -  הוברר שהדקירה בירך גרמה לו לקרע בעורק, ובין היתר, נזקק הוא להכנסת נקז לחזהו; ולאחר אישפוז, שוחרר ביום 24.1.05.

עוד נטען - כך באישום השני - כי את המעשים, כאמור לעיל, ביצע המבקש, תוך הפרת תנאי שיחרורו בערובה ע"י ביהמ"ש (בקשר עם תיק אחר), ולפיהם אמור היה להימצא באותו יום ובאותה שעה במעצר בית בבית אימו; ועוד התבטאה ההפרה, כאמור, בכך שמאז האירוע ועד יום 13.12.05 לא נמצא בבית אימו (וזאת - כך על פי הנטען - משברח, למעשה, לאחר ובעקבות האירוע הנ"ל).

בחקירתו במשטרה הכחיש המבקש את כל המיוחס לו - למעט, עבירת הפרת ההוראה החוקית - וטען, כי כל מעורבותו באירוע התמצתה בכך שניסה להפריד בין הניצים באותה קטטה, וכבר לאחר מכן עזב את המקום; וכי מעולם לא הסתובב כשסכין על גופו.

כן טען, כי עד לחזרתו לערד (ביום 13.2.05) לא ידע כי הוא דרוש ע"י המשטרה.

  1. באשר לראיות לכאורה - ולאחר עיון, עיין היטב, בחומר החקירה שהועמד לרשותי (ואשר, כמובן, עדיין היה באותה עת, משום "חומר גלם", שטרם עובד ולובן בכור ההיתוך של בירור המשפט לגופו) - קבעתי בהחלטת המעצר, כי הן קיימות, ובמידה הראוייה, הדרושה והמספקת, לצורך הליך הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ועל פי מבחני הפסיקה; ואותן פירטתי באריכות בהחלטת המעצר.

ראיות אלו התבססו בעיקרן (אך לא רק) על אימרותיו של המתלונן - בכתב ועל פה.

באימרה הראשונה (שנגבתה הימנו בביה"ח, וכבר ביום האירוע) מסר המתלונן, כי בקטטה  הרבתי במקום, הוחלפו מהלומות בינו לבין המבקש (ושלא כטענת המבקש, כי רק הפריד בין הניצים) ולאחר התרחקות ביניהם, שב ומצא עצמו מותקף ע"י 8-7 בחורים שחבטו בו, בהיותו על הארץ; וכשהורם ע"י מאן דהו - ותוך כך חש "רטיבות" של דם ניגר מגופו - הבחין במבקש אוחז " משהו חד" בידיו, וכשהוא נמלט מהמקום.

באימרתו השנייה (שנגבתה הימנו ביום 30.1.05, ולאחר שיחרורו מביה"ח, ואשר היתה מפורטת וממוקדת יותר) מסר המתלונן על אופן התפתחות הקטטה, ועל כי הבחין במבקש, ממרחק של כחצי מטר, כשזה מנסה להוציא "דבר מה" מקידמת מכנסיו; ולאחר שהותקף ע"י מספר בחורים על הארץ, ובעת שהורם מעל הארץ הבחין במבקש כשזה מחזיר את הסכין לכיס מכנסיו, ונמלט מהמקום. לדברי המתלונן באימרה זו, הבחין בבירור במבקש דוקר אותו; אף כי ראה להוסיף כי גם אחרים דקרו אותו.

עוד מסר המתלונן באימרה זו וטען, כי בהיותו בביה"ח, ביקר אותו אחד בשם יניב בוהדנא אשר אמר לו כי המבקש ביקש למסור לו, כי הוא (המבקש) מצטער על אשר אירע לו (למתלונן) וכי המבקש מוכן לפצותו (עד כדי סכום של 50 - 40 אלף ש"ח) ובלבד, "שיצא מהפרשה" הזו.

אכן - וגם לכך התייחסתי בהחלטת המעצר, ולא התעלמתי מהדבר - ביום 17.2.05 (היינו, 4 ימים לאחר שהמבקש חזר לערד ונעצר) הגיע המתלונן, ביוזמתו, לתחנת המשטרה וביקש "לתקן" את שמסר בשתי אימרותיו הקודמות; ועקב כך, נגבתה הימנו אימרה שלישית, שבה טען כי לא זיהה את המבקש, כמי שדקר אותו. ברם, גם באימרה זו עמד על כך כי מיד לאחר שנדקר באירוע זה, ראה את המבקש נמלט מזירת האירוע; ועל פי חומר הראיות, היה הוא היחיד שנמלט מהמקום (ולא חזר לביתו, כזכור, אלא לאחר למעלה מ - 3 שבועות).

כאמור, לא התעלמתי מאימרה אחרונה זו של המתלונן. אך - וכפי שכתבתי בהחלטת המעצר - לא ראיתי בה, כזו שיש בה כדי לכרסם (ומכל מקום, לא כירסום ממשי) בתשתית הראייתית, בכללותה. וזאת, נוכח אמירות נוספות, על פה, של המתלונן סמוך לאחר האירוע, ובבחינת "רס גסטה"; וכן, נוכח התנהגותו המפלילה והמחשידה של המבקש, ובכלל זה: עזיבתו, כליל, את העיר, מיד לאחר האירוע, ולמשך כ - 3 שבועות ובלא כל הסבר מניח את הדעת, וגם כששב לעיר לא הגיע ביוזמתו לתחנה, אלא נעצר; שליחתו, לכאורה, את אותו יניב בוהדנא אל המתלונן, כמובא לעיל; והתכחשותו הגורפת של המבקש למעורבות כלשהי בקטטה, ושעה שגם באימרה האחרונה של המתלונן, עדיין, עמד זה על כך, כי הוחלפו מהלומות בינו לבין המבקש; ודבריו של המבקש, על פה,  בפני החוקרת - אותם סירב למסור בכתב - ולפיהם, לא התכווין לפגוע במתלונן אלא רק "להפחידו", וכי, אכן, ברח ונעלם ביודעו שהוא מבוקש ע"י המשטרה, וכי "אף אחד מהעדים לא יגיע למשפט" שלו, ואז הוא "ילך הביתה" - התבטאויות שמהן ניתן ללמוד, לכאורה, גם על כך שמה שעמד אחרי אימרתו האחרונה של המתלונן, היה חששו מפני המבקש.

  1. ובאשר לעילת המעצר - וכפי שקבעתי בהחלטת המעצר - אין ספק באשר לקיומה של זו, והיא זו הנעוצה הן בסיכון הנשקף מהמבקש לשלום הציבור; והן בחשש להשפעה על עדים.

ובאשר לחלופת המעצר -לא ראיתי כי ניתן לנקוט בזו, בנסיבות הענין, נוכח העדר האפשרות ליתן אמון במבקש, לאחר שזה הפר את האמון שניתן בו, בבצעו את העבירות נשוא האירוע דנן, תוך הפרת תנאי שיחרורו, קרי, מעצר בית; ובהמשיכו בהפרה, שהתמשכה כ - 3 שבועות. זאת, בנוסף לכך שגם חלופת המעצר שהוצעה (אז) לא נמצאה ראויה, וגם לא בעיני שירות המבחן.

  1. יצויין, כי על החלטת המעצר הוגש ערר לביהמ"ש העליון, שבמסגרתו התכווין ב"כ המבקש לטעון גם לכירסום שחל, בינתיים ולטענתו, בתשתית הראייתית, נוכח עדותו של המתלונן שנשמעה, בינתיים, במהלך בירור כתב האישום לגופו.

ואולם - ובהסכמת הצדדים (וכנראה, על פי המלצת ביהמ"ש העליון) - נמחק הערר בהחלטת ביהמ"ש העליון מיום 5.6.05, תוך שנשמרה זכותו של המבקש לפנות לבימ"ש זה בבקשה לעיון חוזר "בה יוכל להתייחס הן לענין כרסום הראיות לכאורה, לאור עדותו של המתלונן, והן לענין חלופת המעצר" (כך לשון החלטת ביהמ"ש העליון).

  1. ואכן, בקשה זו לעיון חוזר שבפני, מושתתת, בעיקרה - כך, למעשה, תמצית כל שנטען בה, במישור הראייתי - על הטענה כי, בינתיים, ולאחר שהמתלונן העיד בביהמ"ש במהלך בירור כתב האישום לגופו (ביום 23.5.05) חל "כירסום של ממש", בתשתית הראייתית. זאת, משבעדותו של המתלונן בביהמ"ש לא נותר מאומה משתי אימרותיו הראשונות המפלילות את המבקש; ומשעמד הוא בעדותו בביהמ"ש, על כך שאימרתו האחרונה - ושברוח הדברים האמורים בה העיד בביהמ"ש - היא הנכונה, היינו, כי רק הסיק, מהנסיבות, כי הנאשם, שנמלט מהמקום, דקר אותו.

במצב זה של דברים - כך נטען - אין עוד עילה למעצר המבקש; ומכל מקום - ומאחר שהמתלונן, שהוא העד העיקרי, כבר מסר את עדותו - הרי שעילת המעצר, ולפחות ככל שזו נעוצה בחשש לשיבוש הליכי המשפט, פג טעמה, ואינה קיימת עוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ